צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
בראשית · כג
ויהי חיי שרה
א
רש"י מה בת ך' לא חטאת שהרי אינה בת עונשין כו'. כתב הרא"ם וז"ל שאין ב"ד של מעלה מענישין אלא מך' שנה ולמעלה כו' עד אבל ממה שכתב רש"י גבי ויהי נח בן ה' מאות שנה ויולד שהקב"ה כבש מעיינו ולא הוליד עד בן ת"ק שנה כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשין לפני המבול דכתיב כי הנער בן ק' שנה ימות והחוטא בן ק' שנה יקולל ראוי לעונש לעתיד לבא וכן לפני מתן תורה משמע שאפילו מך׳ ולמעלה קודם מתן תורה אינה בת עונשין עד שתהא בת ק' שנה וליכא למימר דהא דקאמר שהרי אינה בת עונשין הוא מפני שלא היתה בת ק' דא"כ גבי אברהם לא היה צריך לומר ובן ע׳ כבן ה' לחטא. ושמא יש לומר שהכתוב רצה להודיענו בזה שאפילו לפי הזמן שאחר מתן תורה שהבני עונשין מבני ך׳ שנה ולמעלה לא חטאו. וא"ת בשלמא גבי אברהם שאמרו בן ק' כבן ע' ובן ע' כבן ה' לחטא למדנו שלא חטא אברהם לא בעונשי אדם ולא בעונשי שמים. אלא שרה שלא אמרו אלא בת ק' כבת ך' לחטא. תינח מעונשי שמים מעונשי אדם מאי איכא למימר והלא בת ך' שנה אינה נקייה אלא מעונשי שמים אבל לא מעונשי אדם י"ל כיון דבזמנה עדיין לא ניתנה התורה אלא שהם קבלוהו מעצמם ואין שם אלא עונשי שמים בלבד לא הוצרך הכתוב להודיענו שהיו נקיים אלא מעונשי שמים בלבד. אבל מעונשי אדם שעדיין לא היו נוהגים באותו זמן לא אך קשה מז' מצות בני נח שכבר הוזהרו עליהן קודם מתן תורה ויש בהן עונשי אדם. וי"מ שהרי אינה בת עונשין שעדיין לא קבלה עליה עול התור׳ ועונשיה ואברה׳ שבן מ' שנה הכיר את בוראו הוצרך הכתוב להקיש בן ק׳ לבן ע' ובן ע' לבן ה' לחטא מפני שקיבל עליו עול התורה והמצות מבן מ׳ שנה חל עליו חיוב המצות מאותה שעה והשתא ליכא לאקשויי תינח מעונשי שמים מעונשי אדם מאי איכא למימר כדלעיל ומ"מ אף לפי זה צריך להיות שעם ההיקש הזה דבן ע' כבן ה' לחטא למדנו שאף לפי הזמן של אחר מתן תורה שהיו בני עונשין מבני י"ג שנה ולמעלה לא חטא דאל"כ הקישא דבן ע' כבן ה׳ ל"ל בהקישא דבן ק׳ כבן ע׳ סגי דאף על גב דקבל עליו עול מצות מבן מ׳ שנה מ"מ אינו בן עונשין עד בן ק׳ אבל שרה שעדיין לא קבלה עול התור' בהיותה בת ך׳ שנה אין צורך לכל זה אך הקושיא דז' מצות בני נח במקומה עומדת עכ"ל. ובמאי דסליק מר בו אפתח יען שראיתי שהיסוד שהניח הרב ז"ל דז' מצות בני נח כבר הוזהרו עליהן קודם מתן תורה ויש בהן עונשי בני אדם וכו׳ בנה עליו כל בניינו עד שחזר ונפל דבריו האלה בדבור שאחר זה וכתב ך׳ כבת ז' ליופי שכתב וז"ל אך קשה דלמא הקישא דבת ך' כבת ז׳ הוא לחטא דז׳ מצות בני נח שכבר הוזהרו בהן ויש בהן עונשי אדם עכ"ל והניחו בקושיא והנה חכם אחד סתר את היסוד הנז' ובנפול היסוד יפול כל הבנין ארצה וז"ל ונ"ל דמה שנתן הקדוש ברוך הוא ז' מצות בני נח לא להענישם בב"ד של מטה אלא להענישם בב"ד של מעלה תדע שכן הוא שהרי לא פירש הכתוב מאי עונשין של עוברי המצות כי ודאי אין עונש העבירות שוות. ואם כן למה לא פירש עונשן ואף שפי׳ עונש של רציחה למה לא פיר׳ שאר עונשים אלא ודאי לא ניתן להם המצות אלא להענישן בדיני שמים ולא בדיני אדם. והא דכתי' שופך דם האדם באדם דמו ישפך ופירש רש"י אם יש עדים והתראה המיתוהו אתם ר"ל שצוה השם אפילו בן נח שהרג את הנפש לאחר מתן תורה שחייב מיתה בדיני ב"ד בזמן שיד ישראל תקיפה עליהן ודנין אותו כדיננו ואף אם הרג בן נח חבירו הב"ד מצוה לדונו כדין רוצח אבל קודם מתן תורה לא נתנו המצוה לדונו בדיני אדם אך הכתוב פי' דין בני נח במקומו אבל באמת דין זה אין שייך אלא לאחר מתן תורה ואל תקשה עלי ממה שאמר בסנהדרין פרק ד׳ מיתות ז׳ מצות הן שבני נח מוזהרין עליהן וקאמר התם שאזהרתן זו היא מיתתן ומיתתן הוא בסייף ואיכא מ"ד מיתתן בחנק י"ל דהיינו נמי לאחר מתן תורה דאיתרבי נמי גוים למיתה מריבוי דאיש איש כדאיתא התם ותדע דכן הוא דהא אמר התם תניא כוותיה דר' יוחנן כל ערוה שב"ד של ישראל ממיתין עליהן בני נח מוזהרין עליהן וחכמים אומרים הרבה עריות יש שאין ישראל ממיתין עליהם ובני נח מוזהרין עליהן ואם כן לפי דברי חכמים היאך נשא יעקב ב' אחיות ואיך נשאו השבטים אחיותיהם והיאך נשא עמרם את דודתו והא בן נח מוזהר על כל עריות אלא ע"כ צריכין אנו לומר לאחר מתן תורה נאסרו כל עריות על בני נח מריבוי דאיש איש א"כ מיתה נמי דקאמר התם לאחר מתן תורה ודוק. ועוד יש להביא ראיה על זה מדכתיב ותרא את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק ופי׳ רש"י ואין צחוק אלא עבודה זרה וכתיב וירע הדבר מאד בעיני אברהם שיצא לתרבות רעה. ולמה לא דן אותו בדיני אדם שהרי ב"ד של שם ועבר קיים ואברהם שהיה אוהב השם בנפשו וגופו היה לו לדון בעצמו כמו גבי יהודא או לפחות היה לו לבקש מב"ד של שם ועבר לדונו בדיני אדם ולקיים מצות השם אף שהוא בנו כמו בדין בן סורר אלא ודאי שלא נתנו המצות לבני נח לדונם בדיני אד' אלא לעונש בידי שמים כן נ"ל לתרץ הקושיות הרא"ם עכ״ל הרי הניח יסוד מוסד ג׳ דברי' בעניין ז' מצות בני נח. הא' דמה שנתן הקב"ה ז׳ מצות בני נח לא להענישם בב"ד של מטה אלא להענישם בבית דין של מעלה. והב׳ שודאי אין עונש העבירות של ז׳ מצות בני נח שוות. והג' לאחר מתן תורה נאסרו כל העריות על בני נח מריבוי דאיש איש א"כ מיתה נמי דקאמר התם לאחר מתן תורה. ואני אומר אחר המחילה שרי ליה מאריה שכל זה אינו אמת שהרי תלמוד ערוך ברור מללו בפרק אלו הן הגולין קאמר בהדיא להיפך דמה שנתן הקב"ה ז׳ מצות בני נח להענישם בבית דין של מטה ואפילו קודם מתן תורה גבי הנך מת על האשה אשר לקחת מאי לאו בידי אדם לא בידי שמים דיקא נמי דכתיב מחטוא לי ולטעמיך וחטאתי לאלהים. לאלהים ולא לאדם. אלא דינו מסור לאדם הכי נמי דינו מסור לאדם וכו'. הרי הניח התלמוד במונח קיים דבמקום שהוא יודע שהיא אשת איש חייב מיתה בידי אדם בדיני בני נח כדפירש רש"י התם בהדיא והא ודאי אהא דקאמר התם דינו מסור לאדם ר"ל באותו פעם תכף ומיד אפילו קודם מתן תורה. ואעידה לך שני עדים נאמנים שכן הוא הלא המה הרמ"בם והרמ"בן ז״ל שהרי כתב הרמ"בם בפ"ט דהלכות מלכיס וז"ל כיצד מצווין הן על הדינין חייבין להושיב דיינים ושופטים בכל פלך פלך לדון בו' מצות אלו ולהזהיר את האדם ובן נח שעבר על א׳ מז׳ מצות אלו יהרוג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו ולא דנוהו וכו' עכ"ל ועתה אתה ברוך ה' המשכיל השקיפה ממעון קדשיך וראה מדכתב הרמ"בם ובן נח שעבר על א׳ מז׳ מצות אלו יהרג בסייף כו׳ ש"מ בהדיא שעונש העבירות של ז׳ מצות בני נח שוות. ומדכתב הרמ״בם ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה וכו' ש"מ בהדיא דז' מצות בני נח נתנו להענישם בב"ד של מטה אפילו קודם מתן תורה. וכן משמע בהדיא מדברי הרמבן ז"ל בפרשת וישלח שהשיג על הרמב"ם וכתב ולא יתכן לומר כן לפי שאין הדבר מסור ליעקב ולבניו לעשות בהן דין אבל ההיתר שמצאו שמעון ולוי מבואר הוא כי היו אנשי שכם רשעים עובדי ע"ז מגלי עריות וכענין שכתוב בהם כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו׳ וע"כ ראו כי דמם חשוב להם כמים ורצו להנקם מהם והרגו המלך וכל אנשי העיר כי כולם אחזו דרכו עכ"ל הרי גם הוא סבר בפשיטות דז' מצות בני נח ניתנו להענישם בב"ד של מטה אפי' קודם מתן תורה מדכתב שאין הדבר מסור ליעקב ולבניו לעשות בהן דין וכו' כלומר כיון שהם בעלי דבר ואינם דיינים דמשמע אבל לדיינים גמורים מסור הדבר לעשות בהן דין וכן משמע בהדיא ממה שכתב הרמ"בן שם שהדינין שמנו לבני נח בז' מצות שלהם אינם להושיב דיינים לדון בו' אלו מצות בלבד אבל צוה אותם בדיני גניבה ואונאה כו' משמע שגם הוא סבר שעכ"פ מצוה להושיב דינים לדון בו' מצות אלו כדברי הרמב"ם וכ"כ הרמב"ם ז"ל בהדיא בסוף פ"ח מהלכות מלכים שבני נח נצטוו על ז' מצות שלהן קודם מתן תורה וז"ל כל המקבל ז' מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי א"ה ויש לו חלק לעה״ב והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הק"בה בתורה והודיענו ע"י מרע"ה שבני נח מקודם נצטוו בהם וכו' עכ"ל. ומה מאד נפלאתי הפלא ופלא על החכם הזה שהוכיח דלאחר מתן תורה נאסרו כל עריות על בני נח דא"לכ היאך נשא יעקב שתי אחיות וכו' איך שכח מה שפר"שי בפ' וישב בפסוק וחטאתי לאלהים בני נח נצטוו על העריות וכתב שם הר"אם וז"ל ומה שתלה חטא העריות בציווי בני נח ולא בצווי ישראל בהר סיני שהיה נוהג בו הוא וכל אחיו ע"פ קבלת אבותיו אברהם יצחק ויעקב הוא מפני שהסיפור הזה היה לאשת אדוניו שאינה יודעת רק העריות שנצטוו בם בני נח לא שנצטוו בם ישראל עכ"ל ש"מ בהדיא דבני נח נצטוו על העריות קודם מתן תורה וא"א לומר דמה שאמר לה יוסף בני נח נצטוו על העריות לא שהאמת כן הוא אלא כדי לדחותה אמר לה כן דהא ליתא דא"כ לא היה כתבה התורה דבר האמור דרך דחייה בעלמא ולא כן האמת. ועו' דא"כ איך לא היה חושש יוסף שהיא ג"כ יודעת האמת ותכחישנו על פניו ועו' שהרי מקרא מלא כתוב גבי אבימלך שאמר לאברהם כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה וגו' ואי לאו שבני נח נצטוו על העריות קודם מתן תורה מאי חטאה גדולה דקאמר וכיון דבני נח נצטוו על העריות קודם מתן תורה ה"ה שאר מצות של בני נח כיון דיליף להו הגמרא מקרא האמור גבי אדם הראשון ויצו ה׳ אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל כו' ולכך כתב הרמ"בם בריש פ"ט מהלכות מלכים וז״ל על ו' דברים נצטווה אדם הראשון על ע"ז ועל ברכות השם ועל ש"ד ועל ג"ע ועל הגזל ועל הדיני׳ וכו' הוסיף לנח אבר מן החי וכו' ומה שהקשה היאך נשא יעקב שתי אחיות וכו׳ כבר תרצו המחברים קושיא זו שהכל בהיתר היה אף לפי מה שכתבה התורה משום דיעקב אבינו גיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולכך נחשבות אלו שתי אחיות כקטן שנולד אחר שנתגיירו וי"א לאה ורחל משתי נשים היו וגר אין בניו מתייחסים אלא אחר האם כדנפקא לן מכי יסיר את בנך ולכך הותרו ליעקב ומהר"אי כתב תירוץ אחר בפ' תולדות יצחק וגם הרמבן ז"ל כתב תירוץ אחר דעיקר שמירת התורה בארץ בלבד כי המצות משפט אלהי הארץ הם ויעקב בח"ל נשא האחיות וכן עמרם אע"פי שהזהרנו בחובת הגוף בכל מקום ואע"פי שהרא"ם בפ׳ הנז' שדא נרגא בדבריו וכתב וז"ל אבל יש לתמוה אם אין המצות חובה רק בארץ לבדה מה זה שאמרו בפ' ע"פ שכשאמרו לו ליעקב אבינו ע"ה טול ברוך אמר איני מברך מפני שנשאתי ב' אחיות והלא לא חטא בזה כלום מכיון שנשאן בח"ל עכ"ל נ"ל להליץ בעד הרמ"בן ז"ל דודאי היה מותר לו לישא אבל מ"מ דבר מכוער ומגונה הוא הואיל ועתיד התורה לאוסרן וכה"ג ממש פירשו התוספו' בפרק ד' מיתו' בד״ה לנערה המאורסה דלדידהו לית להו וז"ל והא דאמרינן בספ"ק דב"ב אותו יום עבר אותו רשע ה' עבירות בא על נערה המאורסה אע"ג דלא נצטוו דבר מכוער הוא דקא חשיב נמי ושט את הבכורה אע"פ שלא הוזהרו על כך ואשכחן נמי שסיפר הכתוב בגנותו בדבר שעתידה תורה לאסור דאמרינן לקמן גוי מותר בבתו ובפ' כהן משוח אמרינן לוט ושתי בנותיו הם נתכוונו לדבר מצוה צדיקי' ילכו בם הוא שנתכוון לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם עכ"ל ומה שנשאו השבטים אחיותיהם ועמרם את דודתו כבר תירץ הרא"ם ז"ל בפרשת ויגש בד"ה בן הכנענית בן דינה שנבעלה לכנעני וכו' ע"ש ומה שהקשה עוד היאך לא היה אברהם דן את ישמעאל למיתה בב"ד של שם ועבר על שהיה עובד ע"ז ועבר על ג"ע וש"ד לפי מה שדרז"ל קרא דמצחק לגנאי י"ל שלא ידע אברהם מזה כלום עד שאמרה לו שרה כי בהחבא עשה ישמעאל מה שעשה ותדע שהרי קצר הק"בה ה' שנים משנותיו של אברהם כדי שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הק"בה וכו' א"כ למה לא קצר הק"בה משנותיו של אברהם כדי שלא יראה את בנו ממש יצא לתרבות רעה אלא ודאי כדאמרן שישמעאל עשה הכל בהחבא ולא ראה אברהם כלל רק שרה לבד כמשמעות הכתוב ותרא שרה וגו' וכן דייק הלשון של רש"י שפי׳ על אודות בנו ששמע שיצא לתרבות רעה כו' מדקאמר ששמע משמע שקודם לכן לא ידע כלום וכיון שלא שמע אלא מפי שרה ולא היו עדים לכך לא היה דן את ישמעאל למיתה כנ"ל: על כן לבי אומר וגומר שהיסוד שהניח הרא"ם ז"ל דז' מצות בני נח כבר הוזהרו עליהן קודם מתן תורה ויש בהן עונשי בני אדם הוא אמת ויציב ונכון וקיים ומיהו היסוד שהניח הרא"ם ז"ל שמנהג הכתוב בכל מקום לכלול המאות לחוד והעשרות לחוד והאחדי' לחוד כתב מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל עליו שאינו אמת שהרי בפ' וארא גבי חיי לוי וקהת ועמרם כלל המאות והעשרות והאחדים ביחד וגבי יעקב כלל המאות והעשרות ואח"כ האחדים בפני עצמו וכן מה שהקשה הרא"ם דהכא משמע דמיד אחר ך' שנה היתה בת עונשין ולעיל בפ' בראשית פר"שי דקודם מתן תורה לא היה בר עונשין עד ק' שנה כבר תרצו יפה קמאי דקמאי ובתראי ז"ל בשם החסיד דאפ"ה היו דנין ועונשין אז מן השמים לפי חכמת האדם דא״לכ איך נענשו ער ואונן הא לא הוו בני י"ד שנה עדיין כדמוכח לקמן אלא לפום חורפיהון נענשו ואף כי שרה אמנו חכמה היתה (להבעל) [והבעל] אמרי נועם תריץ כי דוקא בימים שמאדם ועד נח אה״נ לא הוו בת עונשין עד ק' לפי ששנותיהם היו מרובים אבל מנח ואילך שירד חולשא לעולם ולא היו אלא מעט מזעיר מך׳ שנים ואילך היו נענשים אבל לפי מה שכתב החזקוני על דברי רש"י אין אנו צריכין לכל זה וז"ל מאה שנה ברש"י לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר וכו' וא"ת הרי בישמעאל כתיב שנה בכל כלל אלא י"ל היכא דכתי' מאת דצריך לכתוב שנה אבתריה לא דרשינן ביה אבל גבי שרה כתיב מאה ומסתייה בלא שנה וכתיב שנה בתריה ש"מ לדרשא אתא ומה שאנו דורשין אותו גבי אברהם אע"ג דכתי' ביה מאת היינו משום דכתי' ביה ימי שהוא מיותר ועוד פרש"י בת ק׳ כבת ך' לחטא מה בת ך' לא (חטאתו) [חזקוני: חטאה] וא"ת הא ק"ל דבני (נח) [חזקוני: כ'] בני עונשין הן אלא ה"ק מה כשהיתה בת ך' לא היתה בת עונשין שבאותו פרק לא היו בני עונשין עד מתן תורה שהיתה מהנפש אשר בחרן כד"קל בהלכה דתנא דבי אליהו אף כשהית' בת ק' שכבר עבר מתן תורה והיו בני עונשין היתה בלא חטא ועו' פרש"י בת ך׳ כבת ז' ליופי פי' היתה יפה בלא כחל ושרק ופרכוס כשהיתה בת ך' שבאותו זמן דרך נשים לקשט עצמן כמו שהיתה בת ז' שאין דרך לקשט. ובאגדה דרשו בת ק' כבת ך' ליופי ובת ך' כבת ז' לחטא. שני חיי שרה פרש״י כולן שוין לטובה אף הז' דהא לא דרשינן ליה אלא מז' ולמעלה אבל גבי שני חיי ישמעאל ליכא למידרש הכי שהרי עדיין לא פי' שנותיו והכא כתי' ויהיו חיי שרה שני חיי שרה ל"ל אלא ש"מ לדרשא הוא דאתא עכ"ל נראה מדבריו שהבין הא דקאמר רש"י בת ק' כבת ך' לחטא וכו' היינו בת ך' שני' שלימות ומ"ש אח"כ מה בת ך' לא חטאת שהרי אינה בת עונשין פי' מפני שקודם מתן תורה אינה בת עונשין עד ק' שנה ומה שדחה הרא"ם ז"ל פי' זה דא"כ גבי אברהם לא היה צ"ל ובן ע' כבן ה' לחטא אינה דחייה שהרי הוא גופיה כתב ושמא י"ל שהכתוב רצה להודיענו בזה שאפי' למן הזמן שאחר מתן תורה שהבני עונשי' הם מבני ך' ולמעלה לא חטאו ה"ה גבי אברהם י"ל כן ודוק ומתוך דברי החזקוני דלעיל אתה למד דהכא שנה דמאות נמי מיותר הוא מדכתי' ק׳ דדוקא היכא דכתיב מאת דהוא דבוק צריך לכתוב אח"כ שנה משום הדביקו' אבל מאה היא מוכרח וה"ל לכתוב ק׳ וך' וז' שנים וגו' ולא כמ״ש הרא"ם וז"ל ואע"פ שאין כאן אלא שנה אחת יתירה כו' ובלי ספק שלא ראה הרא"ם ז"ל אגדה זו שהביא החזקוני שדרשו בת ק' כבת ך' ליופי ובת ך' כבת ז׳ לחטא דאלו ראה אותה הוה מייתי לה לחיזוק קושייתו אשר הקשה דלמא הקישא כבת ך' כבת ז' הוא לחטא דז' מצות בני נח שכבר הוזהרו בהן ויש בהן עונשי אדם והניחו בקושיא ול"נ ליישב דלא הוצרך התורה להעיד על שלא עברו על ז' מצות בני נח כי זה כבר מפורסם מתוך הכתובים במלת אור כשדים וגו' שמסר עצמו לכבשן האש על קדוש ייחוד השם וכתי׳ ואת הנפש אשר עשו בחרן אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים וכתי' אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך וגו' כל זה יורה על מעלתו הגדולה שהיה שלם בז' מצות בני נח וכבר אחז"ל שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות א"כ בודאי (אם) [אף] היא היתה שלימה בז' מצות בני נח ולא הוצרכה התורה להעיד על שרה ואברהם אלא שלא
חטאו אפי' עבירות קלות כנ"ל.
ב
בקרית ארבע י״מ שכתב וז"ל המפרשי' קרית ארבע שם אדם טועים דהא כתיב ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע בה"א הידיעה שמורה שהוא שם מתואר במספר כי שם העצם לא יבא עליו ה"א הידיעה עכ"ל ואני אומר שרי לי' מאריה שקרא לאבות העולם טועים שהרי רש"י ורד"ק ז"ל פירשו כן בהדיא בספר יהושע בסי' י"ד וכן פי' החזקוני כאן.
טו
רש"י ביני ובינך בין שני אוהבים כמונו כו' ק״ל מנ"ל לרש"י אפשר שההביל הדברים בין שני עשירים כמותם אלא רש"י דייק היטב מן הפסוק שמדרך המוסר היה לו לעפרון לומר בינך וביני ולהזכיר אברהם ראשונה אלא לפי שדבר על האהבה לכך הזכיר עצמו ראשונה כי האהבה היא כמים הפנים לפנים שאהבתו נגד אברהם ידע בעצמו באמתת ולכן אמר וביניך שבודאי גם אתה אוהב אותי וזהו שהכריחו לרש"י לפרש בין אוהבים כמונו ולא מצד העושר או סבה אחרת כך מצאתי