אור ברסלב
צידה לדרך בראשית › יב

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

בראשית · יב

יא

פרשת לך לך

א

מארצך וממולדתך ומבית אביך יש להקשות איפכא מבעי ליה למימר כי מתחלה הלך מבית אביו ואח"כ גם מבית מולדתו ואח"כ גם מארצו ונ"ל כיון שכל עצמו לא האריך לומר מארצך וממולדתך ומבית אביך ולא בקצור לך לך אל הארץ אשר אראך אלא כדי לחבבה בעיניו הארץ אשר יצא משם ויהיה לו צער גדול בעזיבת הארץ ולפום צערא אגרא הלכך פתח תחלה לומר מארצך שהיא שאלה קטנה ואח"כ וממולדתך שהיא שאלה יותר קשה עליו ואח"כ ומבית אביך שהיא שאלה יותר קשה עליו כדי להיות מוסיף והולך להגדיל צערו ולפום צערא אגרא ויש מפרשים איפכא שפתח תחלה לומר מארצך כדי להקטין צערו כדרך שמחנכין התינוק ע"כ בא להעתיקו מן הקטנה אל הגדולה וק"ל:

רש"י וכאן אי אתה זוכה לבנים כו' קשה לי שהרי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא וכבר אמרו רז״ל מאן דביש ליה בהאי מתא כו' משמע שבשינוי המקום תליא שינוי המזל א"כ לא ה"ל לומר וכאן אי אתה זוכה לבנים אלא וכאן אי אתה ראוי לבנים והיה פירושו כאן מזלך גורם שאתה עקור אבל שם משתנה מזלך ולא תהא עקור כי תצא מאצטגנינות שלך ונ"ל משום דהבטחת ואעשך לגוי גדול שפירושו אעשך בריה חדשה כדאיתא בב"ר לא היתה אלא ע"פ הזכות ולא ע"פי שינוי המזל מחמת שינוי מקום דא"לכ מאי רבותיה דאברהם הלכך נקט לשון זוכה כאלו אמר וכאן אי אתה זוכה לואעשך לגוי גדול שיהיו לך בנים משום דלשון בריה חדשה משמע שמזלו של אברהם היה מורה שיהיה עקור בכל העולם אפילו בארץ ישראל ולפיכך הוצרך להבטיחו אעשך בריה חדשה וק"ל:

רש"י ועוד שאודיע טבעך בעולם כתב מורי הגאון מה"רם יפה ז"ל וז"ל נ"ל דאו או קאמר או בנים או טבעך דאי שניהם יחד מנא ליה עכ״ל אבל הרב הגדול מהררש"ל ז"ל פירש וז"ל ושם אעשך לגוי גדול כו' לפי זה אנו צריכין להגיה ושם לכן מפרש רש"י ועוד שאודיע טבעך בעולם שאין אתה צריך להגיה כלום ולפי זה קשה מהו ואעשך לגוי גדול לכן אנו צריכין לב' הפשטים עכ"ל דברי פי חכם חן.

רש"י אל הארץ אשר אראך לא גלה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר כו' כתב מורי הגאון מהר"ם יפה ז״ל העולם מדקדקין בדברי רש"י שהוא נותן ב' טעמים לדבר חדא כדי לחבבה בעיניו ועוד כדי לתת לו שכר וכו' ושואלין מנא ליה לרש"י שני הטעמים הללו למה לא בחדא סגי והנה דברי הרא"ם שכתב על פירוש זה נ"ל דחוקים הם מאד שכתב פירוש לחבבה בעיניו כדי לחבב ארצו שיצא משם לעיניו ויצטער בעזיבתו ולפום צערא אגרא וכן גבי קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת פירש לחבב בנו בעיניו ויצטער בזביחתו כו' אבל דברי רש"י גם לשון הב"ר אינו משמע כן שהרי רש"י כתב כדי לחבבה בעיניו משמע כדי לחבב את הארץ שנותן לו כו' עד והנה נ"ל שכן פירוש הדברים ולמה לא גילה לו הארץ מיד כולל בקושיא זו ב' קושיות חדא למה האריך לומר מארצך וממולדתך ומבית אביך. ועוד למה האריך לומר אל הארץ אשר אראך לא היה לו לומר רק לך לך אל ארץ כנען ומתרץ שני תרוצים. והא דקאמר כדי לחבבה בעיניו הוא תירוץ על קושיא הראשונה. והא דקאמר ולתת לו שכר כו' הוא תירוץ על קושיא שנייה זהו תוכן דבריו והאריך בהם מאוד ואני מצאתי כתוב בשם הרב הגדול מהר"ר ש"ל ז״ל שגם הוא פי' כן אלא שהוא פירש מלת לחבבה שהזכיר רש"י קאי על ארצו שיצא משם כדפירש הרא"ם ז"ל ולי נראה שהדין עם מורי ז"ל בזה כי הכינוי של לחבבה קאי על הארץ הנזכר מקודם דהיינו לא גילה לו הארץ דאלו ארצו שיצא משם מאן דכר שמיה שיפול עליו לחבבה גם מה שפירש מורי ז"ל גבי קח נא את בנך יחידך כו' מלת לחבב עליו את המצוה שהזכיר רש"י דהיינו מצות העקידה ולא קאי על בנו צדקו דבריו אמנם בב"ר גרסינן לחבבו משמע דקאי על יצחק ומה שהקשה מורי ז"ל ומה צריך לחבבו עליו שהרי ודאי כבר חביב עליו בנו יש ליישב דאפילו הכי מועיל התעוררות כל התארים האלה את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק לחבבו עליו יותר עכשיו בשעת מעשה ויקבל שכר יותר דלפום צערא אגרא כן נ"ל:

ו

רש"י שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ כו' מה שיש לדקדק כאן כתבתי בתוספות פרק חלק בדבור כשבאו בני אפריקיא לדון עם ישראל כו' ע"ש.

ז

רש"י ויבן שם מזבח על בשורת הזרע ועל בשורת א"י כו' ר"מ אלשיך הקשה עליו שאין טעם בנין המזבח מפורש בכתוב ולי קשה קושיא אחרת מה צריך לומר הפסוק הנראה אליו פשיטא אלא למי ולכן מתוק מדבש הפירוש שפירש הרב ז"ל וכן שאר מפרשים אחרונים ז"ל שהפסוק עצמו מפרש ואזיל טעם בנין המזבח באמרו לה' הנראה אליו כלומר על שזכהו הראות אליו מה שלא זכה עד כה עודנו בח"ל ע"כ נאמר בראש הפרשה ויאמר י"י אל אברם אבל לא נאמר וירא יי' אל אברם

כי עודנו עומד בח"ל:

יא

רש"י הנה נא ידעתי מדרש אגדה עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שביניהם כו' כתב עליו מורי הגאון מה"רם יפה ז"ל וז"ל יש מקשין עליו והלא אמרו חז"ל אסור לישא אשה עד שיראנה והיאך עבר אברהם על זה שהרי קיים כל התורה כלה ואפילו ע"ת ונ"ל שאינה קושיא דהא דאסו' לישא אשה עד שיראנה היינו שיראנה שאין בה מום ולא תתבזה עליו וזה עשה אברה' ודאי ראה אותה קוד' שנשאה שלא יהא בה מום אבל לא נתן לבו להתבונן ברוב יפיה עד עכשיו כו' עכ"ל ואני אוסיף נופך משלי ואומר שכן דייק הלשון עד עכשיו לא הכיר כו' לא אמר עד עכשיו לא ראה כו' וק"ל ונ"ל שאל זה נתכוון הר"מבם ז"ל בפירוש המשנה דמסכת אבות פרק ה' כל מי שיש בידו ג' דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה כו' שכתב וז"ל הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ובא בפירוש שלא הסתכל בצורתה הסתכלות שלימה רק היום ההוא כו' עכ"ל: הרי דקדק לומר הסתכלות שלמה משמע דמקודם הסתכל בצורתה הסתכלות שאינה שלימה ובספר הואי' משה תירץ וז"ל דודאי ראה פניה אלא שראיית פנים שהוא מגולה תמיד אינו גורם שתכניס יצר היופי בלבו אלא על ידי מעשה שגלתה שרה שוקה ראה היופי שלה ונכנס בלבו עכ"ל. אמנם אין כן דעת רבינו בחיי ז"ל שכתב וז"ל ודעת רז"ל שלא נסתכל בה מעולם עד אותה שעה כי אברהם לענוותנותו הגדולה היה כורת ברית לעיניו כו' עכ"ל. הרי כתב בהדיא שלא נסתכל בה מעולם ובאמת שכן משמע בהדיא מפשטא דלישנא בגמרא בפ"ק דב"ב מדקאמר אמר רבא עפרא בפומא דאיוב דאמר ומה אתבונן על בתולה באחרינתא לא מסתכל אבל בדידיה מסתכל אבל אברהם אף בדידיה לא מסתכל שנאמר הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה כו' וכשם דגבי איוב באחרינת׳ לא מסתכל היינו שלא נסתכל בה מעולם הכי נמי גבי אברהם אף בדידיה לא מסתכל היינו מעולם. וצ"ל דהקושיא מעיקרא ליתא משום שאברהם לא היה צריך לראות את שרה קודם שנשאה שלא יהא בה מום ולא תתבזה עליו מפני שכבר הוחזקה ליפת מראה שאין כמותה כדאמרינן בפ"ק דמגילה ובפרק בן סורר ומורה יסכה זו שרה שהכל סוכין ביפיה כו' וכן אמרינן בפ"ק דמגילה ד' נשים יפיפיות היו בעולם. שרה. ואביגיל. רחב. ואסתר כו'. ועוד יש לומר שאברהם בדק אותה שאין בה מום על ידי קרוביו שהרי גם יצחק לא ראה אה רבקה קודם שנשאה ומה שכתב רש"י ועכשיו הכיר בה על ידי המעשה ולא פירש מהו המעשה מפני שפשוט הוא כמפורש בתנחומא וז"ל באותו שעה עמדו על היאור ראה אברהם אבינו בבואה של שרה באותו נהר כחמה זורחת מכאן שנו חכמים שכל הנשים בפני שרה כקוף בפני אדם.

רש"י בין אנשים שחורים ומכוערים. כתב הרא"ם וז"ל אבל באבימלך אף על פי שלא היו מכוערים הוצרך לומר אחותי היא מפני שכבר יצא הקול שהיא אחותו ואע"פי שאמר פרעה לאברהם למה לא הגדת לי כי אשתך היא זה היה בניהם לבד עכ"ל לא ידעתי מה צריך לזה הלא כבר תירץ אברהם בעצמו זה באומרו רק אין יראת אלהים במקום הזה ופרש"י אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתייה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואליו אותו אשתך היא או אחותך היא:

יב - יג

והרגו אותי ואותך יחיו וגו'. כל המפרשים נתחבטו היאך היה רשאי אברהם להכשילה באיסור אשת איש והאריכו למעניתם זה אמר בכה וזה אמר בכה ואני בעניי לא כן אדמה ולבבי לא כן יחשוב דאף על פי שאמר אברהם לשרה אמרי נא אחותי את וגו' לא עלה על דעתו ולא על מחשבתו שתאמר שרה שהיא פנויה אלא אדרבה כל עצמו לא כיון באומרו אמרי נא אחותי את וגומ' אלא בעבור זה אמרי נא אחותי את ואשת איש את ובעלך הלך ממך למדינ' הים וחיתה נפשי בגללך כי יתנו לי מתנות כדי שאלך ואבקש את בעלך אולי אמצא אותו ויתן לך גט או שמא מת הוא כדי שתהא את מותרת להם ולא יכשלו באיסור אשת איש ומשום הכי נתרצת שרה לזה כיון שאמרה להם שיש לה בעל אלא שהלך למדינת הים בודאי לא ישכבו אצלה. אחר זמן רב שכתבתי זה מצאתי בספר נדפס מקרוב כדברי ממש ושמחתי כמוציא שלל רב וכתבו המפרשים ז"ל על מה שאמר אברהם והרגו אותי ואותך יחיו שהם נזהרים על אשת איש מודבק באשתו ולא באשת חבירו. וא"ת והלא כך הם מוזהרים על שפיכות דמים כשיצאו מן התיבה. וי"ל דניחא להו לחטא פעם אחת בש"ד מלהיות חוטאים תמיד בא"א. וי"א והרגו אותי פן אזעק למלך על אשר לקחו אותך והמחוור שבכולם בעיני הוא כי דעת אברהם היה בודאי לא יחושו באיסור אשת איש כשם שלא (חשד) [יחושו] לעון רציחה רק כי כל אחד הרוצה לקחת אותך יהרגני כי יחשב כל עוד שבעלה חי אין דעתה נוחה (הינמו) [הימנו] ולא תתרצה לו כי כל מחשבותה לבעלה כמו שאר"זל בסנהדרין אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. והרגו אותי כדי שתייאש ממני ואז תתרצה להם ברצון. ועיין בחזקוני ועל מה שפירש רש"י למען ייטב לי בעבורך יתנו לי מתנות. י"מ שכתב וז״ל רבים טענו היאך אמר אברהם יתנו לי מתנות וא"כ אוהב מתנות היה והא כתיב שונא מתנות יחיה. וי"מ ע"ד הלציי יתנו לי מתנות ולא אקבלם ובשכר זה וחיתה נפשי בגללך ע"ד שונא מתנות יחיה והמפרשים הללו לא בדעת ידברו שהרי כל עצמו של רש"י שפירש יתנו לי מתנות הוא ממה שכת' אח"כ ולאברהם היטיב ויהי לו צאן ובקר ש"מ שהטוב היא מה שהיו נותנים לו מתנות והוא קבלם. ויש מתרצים כי לא נאמר שונא מתנות יחיה כי אם מישראל אבל מגוים מותר לקבלם. ועי"ל דשפיר קאמר אברהם יתנו לי מתנות ואני אקבלם כי הוא בכלל ההבטחה שהבטיחו לו הקדו' ברוך הוא ואברכך בממון. והנכון אצלי כי כך אמר אברהם יתנו לי מתנות כי כל אחד מנכבדי ארץ יתן לי מתנות בעבורך כי כל אחד יתרצה להתחתן בך ומתוך כך וחיתה נפשי בגללך כי כל שר שיתן לו מתנות בעבורה ואברהם דוחה יחשוב גדול ממנו רוצה אותה וירא לאונסו גם פריצי הדור כאשר יראו שהגדולים מכבדים אותי יראים להרע לו נמצא מתוך כך ינצל והשתא לא היה דעתו על המתנות רק מתוך המתנות ינצלו מהריגה וזהו למען ייטב לי בעבורך יתנו לי מתנות מתוך זה וחיתה נפשי בגללך. עוד נ"ל שונא מתנות יחיה ר"ל בודאי אם בא לו שום מתנות מאדם ויאמר בלבו מאת יי' היתה זאת כי במה אפרנס עצמי בפרט מי שלומד תורה ואינו מתעסק בחיי שעה. אי לא אקבל מתנות מאין אקח אך יחשב ויתלה הסיבה ביי' ולא יאמר כי מצדי מצד שררתו בא לו הכבוד הזה שנותנים לו מתנות אכן שונא מתנות יחיה ר"ל שונא שיהיה לו מצד מתנה כי יאמר מה אני שיתנו לי מתנות אם לא מצד השם הוא שנתן לו פרנסה על צד זה שיתנו לי אבל אם יתלה הכבוד בעצמו שהוא ראוי לתנו לו מצד מעלתו לא יחיה על דרך אוי לרבנות שמקברת את בעליה. וי"מ שכתב תירוצים אחרים וז"ל יתנו לי מתנות ר"ל מתנה מועטת ע״ד כל הרוצה ליהנות יהנה כאלישע דהיינו אכילה ושתייה ופונדק והא ראייה דלקמן כתיב והרכוש קח לך והשיב לו אברהם הרימותי ידי וגו' ולא תאמר אני העשרתי את אברהם. ועי"ל דהנשים חומדות ממון ולכך אמר לה אמרי נא וגו׳ כדי לפייסה אבל לא היה בדעתו ליקח ממנו. ועי"ל דעכשיו לא היה לו עושר לכך הוה נוטל מתנות כמו שפרש"י לקמן בהדיא בפסוק וילך למסעיו לפרוע הקפותיו אבל גבי מלך סדום היה לו עושר משום הכי אפילו מה שהיה לו מן הדין ליטול לא נטל משום שונא מתנות יחיה:

יז

[רש"י על דבר שרי על פי דיבורה אומרת למלאך הך והוא מכה כו'. והנה עדיין אומרו אשת אברהם מיותר ואחשוב בא לתת טעם למה נגעו י"י והלא הוא אמר אחותי היא לזה אמר על דבר שרי וכו' ומה היה דיבורה שהיתה אומרת אשת אברהס צועקת ואומרת אשת אברהם אנכי ולא אחי הוא כן פירש החזקוני וכן פירש ר"מ אלשיך ז"ל ושאר מפרשים אחרונים ותמהני למה אין שום אחד מהם הזכיר שכן איתא בב"ר וז"ל וכל כך למה שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש עכ"ל. ולולא שפירש בעל המדרש זה על דבר שרי אשת אברם שרצונו לומר על דבר שרה ומה היה דיבורה שהיתה אומרת אשת אברם אנכי. קשה מנא ליה לבעל המדרש זה שהיתה אומרת לו אשת איש אני ומתוך דברי פרעה אנו לומדין שלא אמרה שרה מעולם אליו על אברהם אחי הוא כיון שלא אמר פרעה כלום לשרה רק לאברהם לבד למה אמרת אחותי היא כו׳ אבל גבי אבימלך מצינו שאמר והיא גם היא אמרה אחי הוא:]

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה