אור ברסלב
צידה לדרך בראשית › ו

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

בראשית · ו

ה

ב

רש״י מכל אשר בחרו אף בעולת בעל כו׳ כתב הרא"ם ז"ל וקשה מההיא דפרק קמא דקידושין דאמר רב יהודא אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהן. ואמר רבי יוסי אמר רבי יוחנן וקשין לעולם יותר מדור המבול שכ' אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו מאי משמע כדמתרגם רב יוסף מולידין בנין מנשי חביריהון כו' וכתי' על זאת תאבל הארץ אומלל כל יושב בה כחיית השדה וכעוף השמים וגם דגי הים יאספו וגו' ואלו בדור המבול כתי' כל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים משמע דס"ל שבדור המבול לא נכשלו באשת איש ולפיכך ניצולו הדגים שבים ושמא אגדות חלוקות הן עכ״ל הרא"ם ז"ל. נראה מדבריו שהבין הפשט בגמרא הא דקאמר וקשין לעולם יותר מדור המבול שכ' אלה וכחש ורצוח וגו' ר"ל מדחזינן במקרא הזה דבשביל עון אשת איש נגזרה גזירה אפילו על דגים שבים ממילא תוכל ללמוד שהדיינים המורים הוראה בעריות ואינם בקיאין הם קשין לעולם יותר מדור המבול מפני שהם גורמים מכשול אשת איש בהוראתם אבל המקרא גופיה לא איירי כלל בהוראת הדיינים דאם איתא שסבר הרא״ם שהמקרא גופיה איירי בהוראת הדיינים קשה על הרא"ם מהיכא משמע שבדור המבול לא נכשלו באשת איש דלמא בדור המבול לא היו דיינים המורים הוראה בעריות ואינם בקיאין אבל הם מעצמם נכשלו באשת איש. אחר זמן רב שכתבתי זה מצאתי בספר גור אריה ובספר לחם אבירים שתרווייהו פירשו דהמקרא גופיה איירי בהוראת הדייני' וז"ל הרג"א על קושית הרא"ם דלעיל ואין זה קושיא כלל דגבי דור המבול לא היה החטא שלהם רק בזנות ואדרבא רוב בעילת אחר בעל ולא תלינן מה שנתעברה האשה הוא מנשי חבריהם אבל מי שיודע בטיב גיטין וקידושין הרי היא נשאת לאחר ומוליד ממנה דהא סבורה שאינה מקודשת לאחר ובשביל זה קאמר מולידין בנים מנשי חבריהם אבל בדור המבול אפילו אם היתה נשואה לא יקשה דסוף סוף לא היה יודע שודאי תתעבר דרוב בעילת אחר הבעל (בלא) [גור אריה: אבל] זה שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין הרי בודאי יולידו מנשי חבריהם ובשביל זה הוא קשה יותר דאין דומה חטא המבול שהוא דרך זנות והוא דרך ארעי ולא יוליד בודאי ממזר כמו מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין דהוא בקביעות דכל זנות הוא מתיירא מפני כל אדם לעשות בפרט בפני הבעל אבל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקידושין סובר שהיא אשתו וזהו שקשה מדור המבול תדע לך שהרי מייתי התם קראי וכחוש ונאוף פרצו דמים בדמים נגעו א"כ כל אחד ואחד מלתא בפני עצמה נאוף ומולדין בנין מנשי חבריהם ואין להקשות סוף סוף בהאי קרא נמי כתיב נאוף וא"כ למה קשה מדור המבול דאין זה קשיא דהתם יליף מדכתיב פרצו בלא וי"ו ולא כתי' ופרצו ע"כ על ופרצו לחוד קאי הא דכתיב בסיפא דקרא על זאת תאבל הארץ והשתא יתורץ הא דאמר מי שאין יודע בטיב גיטין וקידושין ולא אמר אשת איש קשה לעולם אלא לא איירי באיסורי אשת איש רק באסור זה שהוא התרת קידושין. וא"ת מנ"ל לפרש קרא באיסור זה דלמא בכל אסור אשת איש איירי כשהוא מוליד בנים מאשת איש ויראה מפני שכתיב פרצו משמע שיש להם הרבה בנים על ידי אשת איש ובאיסור אשת איש לא שייך זה שרוב בעילת אחר הבעל ועל כרחך איירי בכהאי גוונא שהתירו קידושין בלא גט דאז כל הבעילות אחר הנואף ולפיכך כתיב פרצו עכ"ל וז"ל לחם אבירים בפ"ק דקידושין וקשין לעולם יותר מדור המבול שכ׳ אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף וכו' קשה לי דאיך משמע מהאי קרא דאיירי בדיינים דלמא לא איירי אלא בעושי הרע לעצמם. עוד מאי קאמר מאי משמע הא קאמר ונאוף בהדיא ופרש"י בלא תנאף אין ניאוף אלא באשת איש וכו׳ וא"כ אין צורך גם למאי דמתרגם רב יוסף ואפשר לומר דכוונת קושיית מאי משמע היינו מה שהקשינו כלומר מאי משמע דאיירי בדיינים ומתרץ כדמתרגם רב יוסף דפרצו איירי באשת איש ג"כ ומדאיצטריך לרבות הדיינין אך לזה קשה קצת דא"כ לפי המסקנה דמסקינן מי כתיב ופרצו פרצו כתיב דמוכח דעל פרצו לחוד תאבל הארץ ונאוף בהדי הנהו אחריני ואי פרצו איירי בדייני' מי איכא מידי דעל איסור גרמת הדיינין לחודיה תאבל הארץ ונאוף והיינו עושה העבירה עצמה לא תאבל כי אם בהדי הנהו אחריני ואפשר לומר בדוחק דפרצו גלי דהנהו אחריני על כל אחד מהם לבד תאבל הארץ עכ״ל ומיהו לפי כל הפירושי' קשה לי לפי מאי דמסיק שם הגמרא דעל כל חדא וחדא הנזכרים בפסוק אלה וכחש ורצוח כו' קאמר על זאת תאבל הארץ כו' א"כ לפי זה צריך אתה לומר שבדור המבול לא נכשלו בשום אחת מכל העבירות הנזכרים בפסוק אלה וכחש ורצוח וגנוב וכו' כשם שאנו אומרים דאם איתא דבדור המבול היו נכשלין באשת איש קשה למה לא נגזרה גזירה אפילו על דגים שבים בשביל הניאוף לחוד הנזכר בפסוק אלה וכחש ורצוח וכו' וזה רחוק מן השכל ועוד שהרי בהדיא אמרו בפרק חלק בא וראה כמה גדול כח חמס שהרי דור המבול עברו על הכל וכו' וע"ק איך יצדק לומר שהדגים ניצולו בדור המבול בשביל שלא נכשלו באשת איש מה ענין זה לזה הלא לא פגע ולא נגע ענין זה לזה ויותר נכון לומר שלא נגזרה הגזירה בדור המבול על דגים שבים בשביל זכות עצמם שלא השחיתו דרכם וצל"ע. שוב מצאתי מי שכתב לתרץ קושיית הרא"ם דלעיל וז"ל ולי נראה אינו דומה עונשם של ישראל לעונשם של דור המבול שלא היה להם ממי שילמדו כמו שפרש"י בפרשת עקב דור המבול לא היה להם ממי ללמוד מ"ה אין עונשם כ"כ חמור כמו ישראל שיש להם תורה ומצות ונביאים שהיו מוכיחין אותם ועי"ל אעפ"י שהיו נכשלים באשת איש לא היה עונשם גדול כל כך כיון שלא היה בהם ממזרות משא"כ גבי ישראל שהולד נעשה ממזר וא"כ היו מרבים ממזרים בישראל מ"ה עונשם מרובה וק"ל נ"ל עכ"ל וכל זה איננו שוה לי מפני שעל התירוצים תרויהו קשה לי דא"כ מנא לה לגמרא לומר וקשין לעולם יותר מדור המבול כו' הלא אפשר לומ' שאני דור המבול שלא היה להם ממי ללמוד א"כ כיון שלא היה בהם ממזרות מ"ה אין עונשן חמור כ"כ כמו גבי ישראל: וע"ק היאך אפשר לומר דבדור המבול לא היה בהם ממזרות שהרי רש"י פירש בהדיא לקמן בפרשת נח טעם ארבעים יום כנגד יצירת הולד שקלקלו להטריח יוצרם לצור צורת ממזרים לכן העיקר כדפירש הרא"ם שהם אגדות חלוקות כן נ״ל.

ה

וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ מלת בארץ הוא מיותר ונ"ל שפירש מלת בארץ עם הארץ שגם הארץ זינתה כדאיתא בבראשית רבה רבי לוליאני בר טברן בשם רבי יצחק אמר אף הארץ זינתה היו זורעין לה חטין והיא מסקה זונין כו' ועי"ל בארץ בשביל הארץ על דרך שכתב הרמ"בן ז"ל שפרי עץ הדעת היה מוליד תאות המשגל ולכן כיסו מערומיהם אחרי שאכלו ממנו כו' ולכן כתב בפרשת נח והנני משחיתם את הארץ ופרש"י את הארץ עם הארץ כו' כי הארץ גרמה לאדם הראשון שחטא בעץ הדעת ועל ידי זה היה לו ולכל זרעו תשוקה גדולה אל הזנות. ובעל צרור המור פירש דלכך נקט בארץ ר"ל בבריאת העולם שהיו כופרים בחידוש העולם ודידי עדיף מדידיה ובעל תולדות יצחק פירש וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כו' הכוונה שמחשבת בני אדם כלם היו רעות לא היה מחשבה טובה בהם אבל המעשים לא היו כלם רעים אלא רובם וזה הוא רבה רעת האדם וזה לא היה בעבור שהיו מתחרטין ממחשבותם הרעה אלא לפי שהרשעים אין יוצא לפועל כל מחשבתן לפי שיש רשעים כמותן ומתקוממים כנגדן או לסבות אחרות וזה טעם דק.

סליק סליק סליק

פרשת נח

ט

איש צדיק תמים היה בדורותיו כו' כתב החכם המופלא ר"א אשכנזי ז״ל אמר שהיה צדיק אבל תמים היה בדורותיו כלומר שלא היה מוכיחם ומצד היותו צדיק היה ראוי להיות ניצול ומצד שלא היה מוכיח היה ראוי להיות נתפס בעון הדור לכן נאמר שמצא חן ולא נתפס. והעד שלא היה מוכיח דורו מה שאמרו רז"ל עשה לך תיבת הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה כדי שיראוהו אנשי דור המבול עסוק בה ק"ך שנה ושואלין אותו מה זאת לך והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם הרי לך שאם לא היו שואלין אותו לא היה אומר להם דבר כו' עכ"ל ואני אומר אחר המחילה מכבוד תורתו כאן כבודו הגדול במקומו מונח אבל נעלמה ממנו תלמוד ערוך ברור מללו בפרק חלק להפך מדבריו וז"ל דרש רבי יוסי מאי דכתיב קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואומר להם עשו תשובה ואם לאו הק"בה מביא עליהם את המבול ומקפה נבלתם על המים בזיקים שנאמר קל הוא על פני המים כו' דרש רבא מאי דכתיב לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותן ואומר להם דברים שהם קשים כלפידים והיו בוזים אותו אמרו לו זקן תיבה זו למה אמר להם הקב"ה מביא עליכם את המבול כו' הרי על פי שנים עדים יקום הדבר שנח היה מוכיחם וליכא למימר נמי כאן שאם לא היו שואלין אותו לא היה אומר להם דבר שהרי רבי יוסי לא זכר ולא פקד כלל שהיו שואלין אותו תיבה זו למה לך וגם מתוך דברי רבא משמע בהדיא שהיה מוכיח אותם ואומ' להם דברים שהם קשים כלפידים והיו בוזים אותו קודם שהיו שואלים אותו תיבה זו למה לך מדקאמר ברישא מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותן כו' ואח"כ קאמר אמרו לו זקן תיבה זו למה לך כו' ועוד שהרי בהזוהר בפרש' ויקרא בפסוק והיה כי יחטא ואשם כו' אמרו דלכ' כתיב כי מי נח זאת לי וכו' ולא כתיב כי מי המבול זאת לי וכו' כי חטא נח שלא התפלל על דורו ולכך קראה מי נח כאלו הוא הסיבה שהביא הקב"ה מי המבול ואם איתא שלא היה נח מוכיח את דורו קשה למה לא אמרו דלכך קראה מי נח כיון שחטא נח שלא היה מוכיח אותם אולי ישובו הלא זה החטא יותר גדול ממה שלא התפלל עליהם מפני כמה טעמים חדא שהרי תוכחה הוא מצות עשה מן התורה כמו שכ' הוכח תוכיח את עמיתך וגו' מה שאינו כן תפלה להתפלל על דורו. ועוד שהרי יש לנח התנצלות מה שלא התפלל עליהם כמו שכתב רבינו בחיי ז"ל לפי שידע נח שלא יועיל תפלתו כיון שלא היו עשרה צדיקים מה שאין כן על שלא היה מוכיח אותם אין לו התנצלות שהרי כבר ידוע שחייב כל אדם להוכיח את חבירו עד שיכהו וכו' ועוד קשה על דברי החכם ר"א ז"ל שהרי מפשטא דלישנא איש צדיק תמים כו' משמע שבא לספר בשבחו וכדפר"שי בהדיא ולפי דבריו בא לספר בגנותו שלא היה מוכיח אותם עד שמפני כך היה ראוי להיותו נתפס בעון הדור לולא שמצא חן וע"ק שהרי מלת תמים שבכל התורה כולה נאמר לשבח ולא לגנות ומה שהביא ראיה שלא היה מוכיח את דורו ממה שאמרו וז"ל עשה לך תיבת הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו כו' עד הרי לך שאם לא היו שואלים אותו לא היה אומר להם דבר אומר אני גם זה כנגדו הוא דאדרבא מדקאמר והוא אומר להם עתיד הקדוש ברוך הוא להביא מבול לעולם משמע בהדיא דמעצמו הוא אומר להם עתיד הקדוש ברוך הוא להביא מבול לעולם בלי שציווהו הקדוש ברוך הוא שיאמר להם כן כי גלוי וידוע היה לפני הקדוש ברוך הוא שנח הצדיק היה מוכיח אותם תמיד אף קודם שהיו שואלים אותו תיבה זו למה לך כדמשמע בהדיא מדברי רבי יוסי ורבא בפרק חלק שהבאתי לעיל ולכך לא הוצרך הקדוש ברוך הוא לצוותו שלא יירא מלהשיב להם עתיד הקדוש ברוך הוא להביא מבול לעולם אם ישאלו אותו תיבה זו למה לך כו' כן נ"ל:

יב

רש״י כי השחית כל בשר אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן כו' החכם המופלא ר"א אשכנזי ז"ל הרבה להשיב אפו על אגדה זו ודחה אותה בשתי ידים וכל עיקר בניינו שבנה עליו יסודו הוא כי לא נצטוו על הניאוף או רביעה או משכב זכור א"כ היאך יתכן שיענשו על ענין התשמיש אפילו האנשים כ"ש שאר בעלי חיים שאינם בני ציווי ואזהרה וכבר אמרו אין מלקין אלא א"כ מתרין כ"ש בלתי ציווי ואזהרה שאין להעניש כו' ומסיק בסוף דבריו וז"ל שמה שכ' כי השחית כל בשר את דרכו לא היתה הכוונה לעניין הניאוף רק לעניין הגזל כי לא נצטוו על הניאוף רביעה או משכב זכור עכ״ל וכן כתב בפ"לא בענין דור הפלגה שאין לתמוה לדברי האומר שכפרו בעיקר איך הספיק ענשם בבלבול לשונם כי לא העניש השם יתברך עובדי ע"ז והם לא נזהרו שלא לעבדה כו' הרי תפס במונח קיים כי דור המבול ודור הפלגה לא נצטוו על הניאוף ולא על ע"ז ומסיק שם שלא נענשו דור המבול רק להיות אמונתם שהעולם קדמון ולית דין ולית דיין כו׳ ודור הפלגה באו אל האמונה השנייה בענין הקדמות והיא שנתחדש העולם ברצון הבורא ואית דין ואית דיין אבל שבראו מחומר קדום ואני אומר אחר המחילה מכבוד תורתו גם כאן כבודו הגדול במקומו מונח אבל נעלמה ממנו הלכה בסנהדרין פרק ארבע מיתות ת"ר שבע מצות נצטוו בני נח כו' ותרתי מינייהו ע"ז וגילוי עריות ויליף להו מקרא ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל כו' ולתנא דבי מנשה דמפיק ד"ך ועייל ס"ך הני כל חדא וחדא באפי נפשה כתיבי ע"ז וג"ע דכתי' ותשחת הארץ לפני האלדים ותנא דבי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ז דבר ערוה שנ' כי השחית כל בשר דרכו ופרש"י ותשחת הארץ מדאיענוש עלייהו ש"מ איפקוד עלייהו וכן פירשו התוספות והתם מייתי הגמרא ברייתא דקתני על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו כו' רבי עקיבא אומר אביו אשת אביו אמו ממש ודבק ולא בזכר באשתו ולא באשת חבירו והיו לבשר אחד מי שנעשין לבשר אחד יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד כו' ועוד תניא כל ערוה שבית דין ישראל ממיתין עליה בני נח מוזהרין עליה כו' ובתנחומא בפרשה זו איתא ומנין שבמעשה בראשית נצטוו הבהמות והחיות והעופות ורמש שלא לילך אל שאינו מינו דכתיב ויעש אלדים את חית הארץ למינה וגו' הרי קמן מבואר באר היטיב מפי הגמרא ערוכה שהם נצטוו על ע"ז ועל הניאוף ועל הרביעה ועל משכב זכור ומה שנאמר כי השחית כל בשר את דרכו היתה הכוונה לענין הניאוף ולא לענין הגזל ומה מאד נפלאתי הפלא ופלא על החכם ר"א ז"ל הלא לא במקום הזה בלבד אמרו כן אלא ג"כ במסכת ע"ז בפרק אין מעמידין ובפ"ק דחולין ופ"ט דמסכת בכורות בפשיטות בלי פוצה פה ומצפצף ובנו עליו יסוד בנין גדול לענין כמה דינים ואולי חשב החכם ר"א ז"ל כיון שנקראים שבע מצות בני נח שלא נצטוו על אלו שבע מצות אלא מן נח ואילך אבל לא קודם נח ורחמנא ליצלן מהאי דעתא שהרי לא נתחדש שום מצוה לנח אלא אבר מן החי בלבד אבל כל ששה מצות מן אלו שבע מצות בני נח נצטווה אדם הראשון בעדו וכל זרעו כדיליף להו בגמרא מקרא האמור גבי אדם הראשון כמו שנתבאר וכן כתב הרמ"בן ז"ל בהדיא בפ"ט דהלכות מלכים וז"ל על ששה דברים נצטווה אדם הראשון על ע"ז ועל ברכת השם ועל ש"ד ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו נמצא ז׳ מצות כו' כלל העולה רש"י אמת ותורתו אמת.

יג

רש"י כי מלאה הארץ חמס לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל וא"ת מאי טעמא לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל וכבר ראיתי מה שכתבו המפרשים מפני שהיא מן המצות המושכלות ולא נהירא לי מדקאמר בפרק חלק אמר רבי יוחנן בא וראה כמה גדול כח של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל כו' הרי קמן מבואר באר היטיב שדור המבול עברו על הכל הרי עברו גם על כל המצות המושכלות א״כ למה לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל דוקא ולא על שאר כל המצות המושכלות שעברו לכן נ"ל ליתן טעם אחר משום דתנן בפ"ק דאבות על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום והיינו משום דכתיב כי לא לתהו בראה לשבת יצרה ואם אין אלה שלשתם הרי בהכרח חוזר העולם לתוהו כי איש את רעהו חיים בלעו ולכן אמרו חז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית וכיון שדור המבול היו כולם גזלנים והיתה מריבה ביניהם נמצא שלא היה שום דבר ביניהם מכל אלה שלשתן שהעולם קיים עליהם ובנפילת היסוד יפול הבנין ארצה. ועוד י"ל טעם אחר משום שהקדוש ברוך הוא מוותר יותר על העבירות שבינו ית' לבין הבריות מן העבירות שבין אדם לחבירו כענין שנ' כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני ואין לך צעקה גדולה בכל העבירות שבין אדם לחבירו כמו מהנגזל הילכך לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל כן נראה לי:

כ

רש"י מהעוף למינהו אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם ומאליהם באו וכל שהתיבה קולטתו כו' צריך לפרש האי וכל שהתיבה כו' כמו או וכל שהתיבה קולטתו כו' כי תרי טעמים נינהו מתרי אמוראים רב חסדא ורבי אבהו בפרק חלק.

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה