צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
במדבר · כד
ב
ותהי עליו רוח אלדים וגו' בזוהר פי' ותהי עליו על ישראל כי השם בחמלתו פירש סוכת שלומו עליהם וכסה אותם באדרתו שלא תשלוט בהם עינו הרעה משל לאשה שמוליכה תינוק בחיקה וראת' אשה רעה לקראת' מה עשתה פרשה הסודר על התינוק.
יד
לכה איעצך אשר יעשה העם הזה וגו' מלת לכה מיותר ונ"ל משום שהיה בלעם בוש לומ' עצה זו בפני אחרים שהיא אלדיהס של אלו שונא זמה הוא כו' מפני שהוא פרץ גדר העול' שבתחלה הי' גדורים בעריו' וזה נתן להם עצה להפקיר בנותן לזנות לכך אמר לכה איעצך כלומר לכה מן הצד איעצך כדי שלא ישמעו אחרים מה היא העצה כן נ"ל.
כ
ראשית גוים עמלק וגו' כתבו המפרשים רמז נכון בזה ראשית גוים עמלק כלומ' העמלק התבונן ואמר גוים הללו הנצחים שלא כדרך העולם ומושיען של אלו זכותו יעמוד להם ומהיכן יצא מבית לוי ור"ת שלהם עמ״רם מ"שה ל"וי ק"הת הוא עמלק ואני שקול כנגד כולם לכן אגרה בם וזהו ראשית גוים עמלק כלומ' ראשית שמותם הוא עמלק אבל לא ראה אחריתם שהוא עדי אובד כי ס"ת שלהם מיתה עמר"ם לו"י קה"ת מש"ה לרמוז מי שמגרה בם אחריתו עדי אובד והמן בן בנו אמר אבי אבא ראה רק ראשיתם והוה אחריתו מר אבל לבי לא כן יחשוב כי מושיען מרדכי וזכותו יעמוד להם וראשיתו מ׳ ואחריתו י' יעשה עץ גבוה נ' אמה כנגד ראש וסוף והשי"ת ברחמיו הפיר עצתו וקלקל מחשבתו והשיב גמולו בראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ אש' הכין לו כן יאבדו כל אויבי יי' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.