צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
במדבר · י
כא
רש"י שהיו קודמים להם מסע ב' דגלים כו' קש' והרי הם היו נוסעים עם דגל ראשון ולא היו קודמי' רק מסע דגל א' כמו שפרש"י בעצמו שסימן החניי' היה נרא' בדגל מחנה יהודה א"כ מוכרח שלא היה נוסעים בני גרשון ובני מררי קודם (נשיאת) [נסיעת] הדגלי' וכן בהדי' בקרא ויסע דגל מחנה יהוד' בראשונ' וגו' ואח"כ כתיב והורד ונסעו בני גרשון וגו' וי"ל שמה שפי' שהיו קודמים להם מסע ב' דגלים לאו אבני גרשון ובני מררי קאי אלא ענין אחר הוא להורות סדר מנהגם וכן הפי׳ אמאי קאמר קרא והקימו בני גרשון ובני מררי את המשכן תשובה לדבר שהיו קודמים להם מסע ב' דגלים כלו' ב' דגלי' זה אחר זה היו נוסעים קודם בני קהת היינו מסע ב' דגלי' כמו שמצינו מפורש בעניין ובני גרשון ובני מררי שנסעו עם דגל ראשון כשהיו רואין הענן שוכן היו מקימים את המשכן בתוך כדי ביאת בני קהת כ"כ החזקוני ועיין מה שכתבתי לעיל בפרשת במדבר בשם מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל
כה
מאסף לכל המחנות פרש"י לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלסין היה נוסע באחרונה וכל מי שהיה אובד דבר היה מחזירו לו אתיא כמ"ד כתיבה היו מהלכי' כלומ' הוא הולך לרוח צפון שהיה קבוע לו ומתוך שהיה מרובה באוכלסין היו אוכלסי' מפוזרי' אף על פני כל רוח מערב ומתוך כך היה מאסף וא"ת הרי דגל מחנה יהודה מרובה מדגלו אלא י"ל שהיה מרובה באוכלסין מאותו שהיה נוסע באחרונ' מאסף לכל המחנו' כל אדם אפי' משאר דגלים כשלא היה יכול ליסע בדגל שלו היה מתאסף עם דגל מחנה דן שהיה אחרון אבל יותר לא היה יכול לעמו' פן ישאר יחידי ולכך קור' אותו מאסף לשון ואין מאסף אותי הביתה.
כט
נוסעים אנחנו אל המקו' וכו' י"מ שכת' וז"ל יש להקשות מה הוסיף מרע"ה פעם השני' דמ״ש בפעם השני' והיה הטוב ההוא אשר יטיב יי' עמנו והטבנו לך הוא מ"ש בראשונה והיה ראוי משה שישתוק או שיפציר בו או שיאמר לו טענה אחרת ולא שיכפיל לומ' טעם הראשון עצמו שכבר שמע אותו יתרו ולא רצה והרמב"ן השיב שבפע' ראשון אמ' סתם והטבנו לך ויתרו חשב שיתנו לו מן השלל כסף וזהב ולא תהיה לו נחלה בתוכם וענה כ"א אל ארצי ואל מולדתי אלך כי שם יש לי נחלה והשיב לו משה והיה הטוב ההוא רמז לקרקעו' עכ"ל וקש' לפ"ז שאם כל תשוב' יתרו אל ארצי אלך היא ששם יש לו קרקעו' הי' ראוי שישי' משה בפי' ויאמ' והי' כי יתן לנו את הארץ נתן לך נחלה בה ולא ברמז והיה הטוב שהטו׳ ההוא אפש' שיפור' על טוב כסף וזהב ושלל אע"פ שרמז הטוב ההוא לקרקע יותר ממטלטלים מ"מ בפירו' היה ראוי לאומרה אחר שכל התלונ' היתה זאת והנכון בעיני כי לפי שהיה נרא' ממאמ' מרע"ה שרצה לתת לו צדקה כמו שאומרי' לעני לך אעש' לך טובה וזה נראה לשון לך אתנו והטבנו לך ויתרו חשש לכבודו ואמ' למש' לא אלך שבארצי אני עשיר מכם כי יש לי שם עושר ונכסים וקרקעות ואיני צריך צדק׳ לזה השיב משה אינו לצדק' רק בחיוב שנהי' חייבים לך כי ע"כ ידעת חנותינו במדב' כמו שפי' הרמב"ן כי מדעתך במדב' תהיה לנו לעיני' בכבוש הארצו' ותורינו הדרך אשר נעלה בה ועל הטוב שתעשה עמנו אני או' והיה הטוב ההוא אשר ייטב עמנו והטבנו לך עכ"ל גם פה נהג זה המחבר כמנהגו שאינו אומ' דבר בשם אומרו כי כל זה לקח מדברי בעל תולדו' יצחק ואפשר ליישב לפי סברת הרמב"ן כי לפי שמשה אמ' לכה אתנו והטבנו כי י"י דבר טוב ובדברי' הללו יש ב' הבנו' הא׳ שיתנו לו ממה שהב"ה ייטיב להם שהוא קרקעו' ייטיבו לו ג"כ או אפשר שהכוונה כי עד עתה אין לאל ידינו כל כך להטיב עמך וכאשר הב"ה ייטיב עמנו ונכבוש את הארץ אז והטבנו לך כלו' איזה טוב שיהיה כסף וזה' ממה שיש עתה בידינו וכו׳ אבל לא אמרו בפי' שיתנו לו ממה שייטיב הב"ה עמהם מהארץ שהיא נחלת צבי לכל הארצות לכן לא נתפייס יתרו עד אשר אח"כ אמר לו משה והיה הטוב ההוא אשר יטיב לנו כלו' הטוב שייטב יי' לנו ממש שהם הקרקעות והטבנו לך וכוונת יתרו להשתדל כל כך שיהיה לו קרקע ע"ד ארז״ל א"ר אליעזר כל שאין לו קרקע אינו אדם שנ' השמים שמים לי"י והארץ נתן לבני אדם ואע"פ שר"א אמ' סתם כל מי שאין לו קרקע נראה שהכוונ' על א"י כי ח"ל אינו עולה לחשבון וע"ז יש להקשות בדברי הרמב"ן במ"ש שתהיה לנו לעינים בכיבוש הארצו' כי מה צורך להם זה מאחר שהיה הב"ה מנהיגם וא"כ מה צורך להנהג' בשר ודם וכו' וכפי דעתי נרא' שהכוונ' ויאמ' משה לחובב אר"זל חובב שחבב התור' בן שהוא בן למקו' רעואל שהוא כריע למקו' כו' וכוונת' ז"ל נרא' כי הטעם שא"ל משה שילך עמהם הוא בעבור שהיה מחבב התורה ומזה זכה למדריגה שיהיה כבן למקום ולכן ראוי היה שילך עם בני ישראל שהם בני' למקו' ועו' שאח"כ זכה למדריג' יותר גדולה שהוא כריע להב"ה וכמ"ש רוכב השמים בעזרך וכמו שאמרו על אמרם ז"ל לא זז מחבבם עד שקרא' בתי ועד שקראם אחותי וכו' והסיב' הד' שהוא חותן משה ובודאי שיכסוף לראו' גודל יקר תפאר' גדולתו ויהיה מתכבד בו בהיותו נקרא חותן משה וא"ל נוסעי' אנחנו אל המקו' אשר אמ׳ י"י אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך ולפי שהיה אפש' לומ' למשה מה היה נודר לו שיטיבו לו מאחר שעתה אין בידם לז"א כי יי' דבר טוב על ישראל וזה יובן עם ארז"ל אר"י כל דבור שיצא מפי הק״בה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר וכו' ולז"א כי יי' דבר טוב על ישראל כי מאחר שהדב' לא ישוב ריקם מצורף לזה לומ' שהטובה האמיתי' היא בהיותו דר בא"י כאר"זל כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה האמנ' יתרו לא נתרצ׳ בזה ואמ' לא אלך כי אל ארצי וגו' ור"זל אמרו כלום הנר מהנה אלא במקו' חושך וכי מה נר מהנה בין חמה ללבנה משה חמה ואהרן לבנה מה יעשה הנר בין חמה ללבנה אלא הריני הולך לארצי ומגיי' כל בני מדינתי ואביאם ללמו׳ ואקרב' תחת כנפי השכינ' וכוונתם ז"ל שהוקשה להם איך אפשר שיתרו בהיותו צדיק עלה בדעתו לשוב אל ארצו ואל מולדתו להשתקע שם ומה גם שכבר היה נודע מעלת א"י לז"א שהכוונה שהיה נותן אל לבו לילך לארצו ולגייר כל בני מדינתו ודייקו רז"ל כן מיתור' דמולדתי שהיה ראוי לומר אל ארצי אלא בודאי שהכוונ' אלך שם בעבו' מולדתי שיתגיירו ועוד אפשר לומ' כי לפי שאמ' שהוא כמו הנר ומה מהנה בין החמה ללבנה שהם משה ואהרן ומזה היה נראה שהיה בצד מה נוטה אל הכבוד לז"א ויאמ' אל נא תעזוב אותנו כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר כלו' הכבוד שיש לנו במדבר וכארז"ל על פ' מי זאת הנשקפ' אומרי' להם עכו"ם לישר' שובי שובי והדבק לנו ובא לך אצלנו ואנו עושי' אתכ' שלטוני' והגמונים שובי שובי השולמית וישראל אומרי' להם מה תחזו בשולמית מה גדולה אתם נותנים לנו שמא כמחולו' המחני' שמא גדולה אתם יכולי' לתת לנו כמו שנתן הב"ה לנו במדבר דגל מחנה יהודה דגל מחנה ראובן וכו׳ א"כ לז"א כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר בדגלי׳ ובכבוד הזה וא"א להשיג כבוד גדול יותר מזה כן נ"ל:
רש"י ומפני מה שתף משה עצמו עמהם עדיין לא נגזרה גזירה עליו וכסבור שהוא נכנס וכו' כתב עליו החזקוני וז"ל חז"ק שהרי בפרשת שמות פרש"י שלח נא ביד תשלח אין סופי להכניסם לארץ עכ"ל והניח הדבר בקושיא אבל הרא"ם ז"ל תירץ יפה ע"ש:
לד
רש"י וענן י"י עליהם יומם ז' עננים כתובים במסעיהם ד' מד' רוחות ואחד למעלה ואחד למטה כו' כתב הרא"ם וז"ל לא ידעתי מה פי' ואחד מלמטה דקאמר שמורה שענן אחד היה להם למטה מרגליהם ואם הדבר כן מדוע לא צותה התורה לעשות בסוכה אחד מלמעלה ואחד מלמטה וד' מד' רוחותיה מאחר שהסוכה אינה אלא דוגמת העננים שהיו מסבבים את ישראל מלמעלה ומלמטה ומד' רוחות כדכתיב בסכות תשבו למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין איך תולה קושיא זו במ"ש ואחד מלמטה שכתב ואם הדבר כן מדוע כו' למה לא הקשה קושיא זו על המשנה והברייתא בפ"ק דסוכה דקתני דסגי בג' דפנות ב׳ כהלכתן ושלישי' אפילו טפח מדוע לא צותה התורה לעשות בסוכה ד' דפנות שלימות דוגמת העננים שהיו מסבבי' את ישראל מד' רוחותיהם שלימות מאחר שהסוכה אינה אלא דוגמת העננים שהיו מסבבים את ישראל כנזכר ע"כ נראה דהקושי' מעיקרא ליתה מאחר שהסוכה אינה אלא דוגמא בעלמא כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו שעשה לאבותינו בהיקף הענני' לפיכך בדוגמא וזכר כל דהו סגי כיון שעכ"פ א"א לעשות דוגמת הענני' ממש שהרי הם היו ענני כבודו וא"א לפרש הא דקאמ' רש"י מנמיך את הגבוה ומגביה את הנמוך קאי על הענן דלמטה כי בספרי אשר רש"י הוציא משם דברים הללו מוכח בהדיא דקאי על הענן שלפניה' מדסיים ומכבד ומרבץ לפניה' אבל ק"ל קושיא אחרת הלא בר"פ הרואה אמרו דארון הוה מסגי קמייהו דישראל והוה מנמיך להו טורי מקמייהו כו' א"כ למה אמר כאן דענן שלפניהם היה מנמיך את הגבוה כו' וע"ק כיון שהיה ענן אחד למטה מרגליהם א"כ למה פרש"י לעיל בפ' נשא שעיר עזים אחד לחטאת לכפר על קבר התהום כו' הלא הענן היה מפסיק וליכא למיחש כלל מפני קבר התהום כשם שאמרו בפ' הישן תחתיהן חלל מפני קבר התהום וכו' שהחלל מפסיק ולכך ליכא למיחש מפני קבר התהום וצל"ע:
לה
רש"י ויהי בנסוע הארון עשה לו סימניו' מלפניו ולאחריו לומר שאין זה מקומו כו' רש"י העתיק לשון הגמ' דבפ' כל כתבי אבל לא פי' לנו הרב לא כאן ולא בגמ' מה הם סימניו' הללו ובספרי לא אמרו לשון סימניו' אלא נקוד עליו מלמעלה ומלמטה כו' ובמסכ' סופרים ריש פ"ז לא זכר ולא פקד כלל לא לשון סימניו' ולא לשון נקוד אלא כך אמר הכותב צריך לעשו' שיעור בפתיחה של ויהי בנסוע הארון מלמעלה ומלמט' שהוא ספר בפני עצמו וי"א שמקומו בנסיעת דגלים ע"כ ולכאורה נראה מכאן סיוע למה שכתב הרב הגדול מהר"של ז"ל בחכמת שלמה פ' כל כתבי על הא דפרש"י שם עשה לה סימניו' כו' וז"ל בפרש"י מדוייק ראיתי כתוב כך נו״ן הפוכה ׆ ויהי בנסוע הארון ׆ ועל זה סומכים הנקדנים לעשות ב' נונ"ין אחת קודם ויהי בנסוע וא' אחריה אבל במדוייקי' לא ראיתי וקרוב בעיני שפסולה לפי מה שפסלינן בחסר ויתר אפי' אות אחת לכתחילה לכ"ע אסור והסימנין שנאמרו כאן ר"ל שעשה פרשה לפניה ולאחריה ואולי זה הציור נו"ן הפוכה תלמיד אחד הגיהה נ"ל עכ"ל ובאמ׳ תמה אני מאד על חכמתו הגדולה פה קרוש יאמר דבר זה שהרי אבות העולם רשב"י ור"א בנו בספ' הזוה' נכנסו בתפוחי זהב במשכיות סתרי התורה בסוד ב' נוני"ן הפוכים שהם סימניות הנזכרים בגמ׳ דלעיל וז"ל ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וגו' ר"א אמ' הכא אית לאסתכלא ב' דאיהי מנוזר לאחורא אמאי בתרי דוכתי הכא ואי תימ' נ' כפופה הא ידיעה נ׳ כפופה נוקבא ן' פשוטה כללא דדכר ונוקבא והא אוקמוה באתר דא ויהי בנסוע הארון אמאי אתהדר לבתר כגוונא דא ׆ ת״ח ן' באשרי יושבי ביתיך לא אתמר בגין דהיא בגלותא והא אוקמוה חברייא דכתיב נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל וגו' אלא מה כתי' לעילא וארון ברית י"י נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה כיון דהוה נטיל ארונא נו"ן נטיל (עלאה) [עמיה] והא שכינתא ע"ג ארונא יתיב ת"ח חביבותא דהקב"ה לגבייהו דהא אע"ג דאינון סטאן מארח מישר קב"ה לא בעי לשבקא לון ובכל זמנא וזמנא אהדר אפיה לקבלייהו דאי לאו הכי לא יקומון בעלמא פוק חמי ארונא הוא נטיל מקמייהו אורח תלתא יומין ן' לא הוה אתפרש מיניה ונטיל עמיה ומגו רחימא דלהון דישראל אהדר אנפא ואסתחר לגבי ארונא כהאי אילתא דעזלתא כדאיהו אזיל אהדר אפוי לאתר דנפיק וע״ד בנסו׳ הארון נו"ן אסתחר אנפין לקבלייהו דישראל וכתפי גופא לגבי ארוני' וע"ד כד [ארונא הוה] נטיל משה אמר קומה יי' לא תשבק אהדר אנפך כד נו"ן אתהד' לגבייהו ׆ כגונא מאן דהדר אנפיה למאן דרחי' וכד הוה שארי ארונא וישראל למשרי כדין אהדר ן' אנפוי מישראל ואתהדר לגבי ארונא ובכלא אתהדר אמר ר"ש אליעזר בודאי הכי הוא אבל הכא לא אהדר אנפוי מישראל דאי הכי בעינן לאתהפכא מגוונא דאחרא עלאה האי ׆ מנוזר והאי באורח (מינזר) [מישר] לגבי ארונא אלא ודאי לא אהדר אנפוי מנייהו ומה עביד בשעתא דשארי ארונא אמר משה קומה י"י כדין שארי ארונא ושכינתא קאים בסטרא אחרא ואנפין לקבלייהו דישראל ולקבליה דארונא ובגין כך כדין כלל לגווה ולארונא דישראל אלא דישראל גרמו לבתר דכתיב ויהי העם כמתאוננים א"ר (אבא) [אלעזר אנא] דאמר מספרא דרב ייבא סבא דאמר דבין בהאי גיסא ובין בהאי גיסא אתהדר א"ל שפיר קאמר אבל דא אמינא הכי תשכח בספרא דרב המנונא סבא והכי הוא ודאי עכ"ל ומכאן לקחו רבינו בחיי ובעל צרו' המור ז"ל מ"ש ע"ד הקבלה בסוד שני נונין הפוכים וגם המפרשים ההולכים ע"ד הפשט כולם בפה אחד ענו ואמרו בפשיטו' שאלו הסימניו' הנז' בגמרא הם שני נוני"ן הפוכים וכל א' מפרש לפי שכלו טעם למה הושם לסמניו' דוקא שני נוני"ן הפוכים יותר משאר אותיות והמחוור מכולם בעיני הוא מ"ש בעל הטורים וז"ל ט"א לנונין הפוכים כדאיתא בשבת בפ' כל כתבי שאין זה מקומה וכתבה כאן להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענו' שנייה ועשה נוני"ן הפוכים לומר שמקומה לפני נ' פרשיות לפניה ואלו לא היו הנונין הפוכים לא הייתי יודע אם לפני נ' פרשיות לפניה אם לאחר נ' לאחריה לכך עשאום הפוכי' לומ' לפני נ' לפניה והוא אחר ונסע אהל מועד מחנה לוים בפרשה במדבר סיני שמשם עד הכא נ' פרשיו' עכ"ל וכן פי' רבינו האי גאון בפרק הבונה גבי מתני' דבין שני סימניות וז"ל עשה לו סימניות פי' סימניו' הן האותיות שאינן ידועות בכתב שהן נקראו סימנים בעלמא כגון נונין הפוכים דהכא ואני חפשתי בהרבה ס"ת דווקני ולא מצאתי שום אחת מהם שלא היה כתוב בה שני נוני"ן הפוכי' אחת קודם ויהי בנסוע ואחת אחריה וחלילה חלילה לומר שכולם פסולים וכל גאוני עולם טעו אחר זמן רב שכתבתי זה מצאתי בפ"ק דר"ה גבי עשה להן סמני' באכין ורקין כו' שפרש"י וז"ל סימניו' בין פסוק לפסו' יש סמני' הפוכי' כזה ׆ עכ"ל ור"ל רי"ש הפוכה ואיני יודע התם מאי איכ' למימ׳ למה הושם לסימניו' דוקא רי"ש הפוכה:
רש"י ולמה נכתב כאן כדי להפסיק בין פורענו' לפורענו' כו' תימא הלא בפ״ק דב"ב גבי סדרן של נביאי׳ אמרינן איפכא דסמכינן פורענותא לפורענותא וכ"כ התו' בסוף מ"ק בשם ר"י מאורליי"נש שתירץ אהאי טעמא הא דמתחיל סדר נשים בחמש עשרה נשים אף על גב דמתחיל בפורענתא לא מתחיל כדאמרינן ביש נוחלין משום דסומכים פורענו' דמ"ק אצל פורענו' דינים דנשים דסמכינן פורענתא לפורענותא ונחמת' לנחמת' ודוחק לחלק ודע שי"מ שכתב וז"ל ומה שפרש"י כדי להפסיק בין פורענו׳ לפורענו' פורענו' ראשונה הוא ויסעו מהר י"י ודרחז"ל כתינק הבורח מבית הספר כו' עכ"ל ואין זה אמת כי זהו פי' התוספות בשם ר"י בפרק כל כתבי אבל רש"י פי' בענין אחר הא דאמרו בגמרא פורענו' ראשונה ויסעו מהר יי' שסרו מאחרי י"י וז"ל מאחרי י"י בתוך ג' ימים למסעם התאוו האספסוף תאוה להתרעם על הבשר כדי למרוד בהקב"ה כו׳:
לו
רש"י מגיד שאין השכינה שורה פחות מב' אלפים ושתי רבבות כו' תימא הלא בפרק אחד דיני ממנות אמרינן דכל בי עשרה שכינה שריא ושמא י"ל דכאן מיירי בפרסום ובפומבי שיהא ניכר ונראה לענים שהשכינה שורה בישראל שוב מצאתי שכבר הקשו התוספות זאת הקושיא בסוף פרק מרובה ותרצו דהכא אנביאי' ומשכן קאמר ואני שמעתי ולא אבין דבריהם שהרי מן הענין דמייתי עליו אגדה זו שאין השכינה שורה וכו' מוכח בהדיא שם בגמרא וגם בפרק הבא על יבמתו דקאמר זה לדורות אפילו בזמן הזה שאין נביאי' ולא משכן דוק ותשכח ועוד דא"כ מאי קשה מאי קמ"ל מאי דהוה הוה וצ"ע: