צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
במדבר · ח
פרשת בהעלותך
ב
רש"י שעליה הכהן עומד ומטיב כתב הרב המופלא בעל מנחת יהודה וז"ל וא"ת והרי קומתו של אדם ד' אמות דהיינו כ"ד טפחי' ושל מנורה לא היה כ"א י"ח טפחים כדפרש"י בפרשת תרומה וא"כ למה צריך למעלה וי"ל לפי שהטפחים של בית המקדש היו שוחקות וא"כ י"ח טפחים של מנורה היו כמו כ"ד טפחים של חול דהיינו כנגד קומתו של אדם ואם בא להטיב צריך שיראה בנרות כדי שייטיב אותם לכך צריך מעלה עכ"ל. ואחר הקידה וההשתחויה אומר אני אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושים לא כן אבי ח"ו פה קדוש יאמר דבר זה וא"כ י"ח טפחים של מנורה היו כמו כ"ד טפחים של חול וזה אי אפשר בשום פנים שהרי כבר כתב המגיד משנה בסוף פרק י"ו דהלכות שבת וז"ל וכתב הרשב״א ז"ל ושיעור יתרון טפח השוחק על העצב יראה לי שהוא חצי אצבע לאמה והביא סמך לדבריו מפרק כיצד צולין בפסח שני והאריך בזה בספרו עכ"ל ואין דבריו צריכים חיזוק שכן הוכיח בהדיא מהמשנה דפרק י"ז דכלים שתי אמות היו בשושן הבירה כו' עד נמצאת יתירה על של משה אצבע דמייתי לה הגמרא בפרק כיצד צולין הנז' ובמנחות בפרק שתי מדות ובבכורות בפרק על אלו מומין א"כ כיון דשיעור יתרון טפח השוחק על טפח העצב לאמה שלימה אינו אלא חצי אצבע ועוד שהרי טפח שוחק מודדין בד' אצבעות שאינן נוגעת זו בזו דהוי רק משהו יותר מטפח עצב כדפרש"י בהדיא בפר"ק דסוכה גבי עושה לו טפח שוחק כו' היאך אפשר לומ' אפילו לפי מה שעלה על דעתו שהטפחי' של בית המקדש היו שוחקות והטפחים של חול הם עצבות שי"ח טפחים של בית המקדש הם כמו כ"ד טפחים של חול. אמנם אעיקרא דדינא פירכא היאך אפשר לומר דהטפחים של בית המקדש היו שוחקות והטפחים של חול הם עצבות שהרי בכל המקומות שנז' במשנה ובגמרא בכל הששה סדרים הטפחים של בית המקד' ושל חול מוכח בהדיא שהם שוות לגמרי כדאי' בהדיא בפרק התכלת אמר רבי פפא טפח דאוריית' ד' בגודל ו' בקטנה כו' ובפ' על אלו מומין תנא אצבע שאמרו אחד מד' בטפח של כל אדם למאי הילכתא לשתי אמות דתנן ב' אמות היו בשושן הבירה כו' ובמנחות פרק שתי הלחם וכמה אמה בינוני' א"ר יוחנן ו' טפחים א"ר חייא בר אבין אף אנן נמי תנינא ר"מ אמר השלחן ארכו י"ב טפחים ורחבו ו' טפחים מכלל דהוי אמה דנפישי מינה אין והתנן ב' אמות היו בשושן הבירה כו' עד נמצאת יתירה על של משה אצבע כו' הרי קמן מבואר באר היטב בכל הני דוכתי שהבאתי שהטפחים של בית המקד' לא היו גדולות כלל יותר מטפח של כל אדם בינוני דהיינו ד' אצבעות בגודל וממילא משמע אם הטפחים של בית המקדש היו שוחקות אף הטפחים של כל אדם בינוני הם שוחקות ואם הטפחים של ב"ה היו עצבות אף הטפחים של כל אדם בינוני הם עצבות ועו' היאך אפשר לומר דהטפחים של בית המקדש היו שוחקות והטפחים של חול הם עצבות שהרי למד ר"א במסכת שבת בפר' המצניע המוציא משאוי למעלה (מי"ח) [מי'] טפחים חייב שכן משא בני קהת דאמר מר ארון ט' טפחים וכפרת טפח הרי כאן י' וגמירי דכל טונא דמידלי במוטות תלתא מלעיל ותרי תילתא מלרע אשתכח דלמעלה מי' הוי קאי וכן הוכיחו התוספו׳ בפ' מי שהוציאוהו גבי גופו ג' אמות כו׳ הא דאמ' שם גופו ג' אמו' היינו בלא ראשו מאחר דבכתף היו משאות בני קהת הארון ודל מי"ח טפחים ב' תילתי דארון וכפרת היינו שש וב' שלישית טפח ונשתיירו עד הקרקע י"א טפחים ושליש אבל אם אדם עם ראשו רק י"ח טפחים יגיע הארון עד למטה מי' דראש וצואר מחזיק יותר מטפח ושליש כו' ואם איתא שהטפחים של בית המקדש היו שוחקות ואם כן י"ח טפחים של ב"ה הם כמו כ"ד טפחים אחרים אם כן אין שום קיום והעמדה כלל ועיקר לא לדברי ר״א דלעיל ולא לדברי התוספות דלעיל וזה א"צ לפנים ולא נעלם מעיני שיש לדחות זה הדיוק אמנם עשיתיו רק לסניף לשאר הוכחות ועוד דאם כן היאך יליף הרש"בא דשיעור יתרון טפח השוחק על טפח העצב לאמה שלימה של חול אינו אלא חצי אצבע מהמשנה שהבאתי לעיל שתי אמו' היו בשושן כו' עד נמצאת יתירה על של משה אצבע הלא הטפחים של ב"ה ושל חול אינם שוות. ועוד שהרי אדרבה כתבו התוספות בהדיא להפך בריש פרק קמא דעירובין דף ג' עמוד ב׳ בדבור המתחיל תניא דמסייעא לך אף על גב דהיכל באמת בת ששה הכא ארבא קאי דאית ליה לקמן דשל מבוי נמי בת ששה ואף על גב דהן עצבות שמא של היכל נמי עצבות עכ"ל הרי אתה רואה מפורש שכתבו דטפחים של היכל נמי עצבות כמו הטפחים של מבוי ואע"ג שהם כתבו בלשון שמא אומר אני שהוא ודאי ומוכרח לומר דטפחים של ב"ה והטפחים של חול הם שוות לגמרי או כולהו שוחקות או כולהו עצבות מדאמרינן בפ"ק דעירובין דף ד' עמוד ב' מחיצות דאוריית׳ נינהו דאמר מר ארון תשעה וכפרת טפח הרי כאן עשרה לא צריכא לרבי יהודא דאמר אמות בניין באמת בת ששה אמות כלים באמה בת חמשה ולר' מאיר דאמר כל האמו' היו בינונית מאי איכא למימר לר' מאיר כי אתאי הלכת' לגוד וללבוד ולדופן עקומה והשתא אם איתא דטפחים של בית המקדש היו שוחקות והטפחים של מחיצות הם עצבות אם כן מאי פריך הגמרא מחיצות דאורייתא ננהו דאמר מר ארון תשעה וכפרת טפח וכו' וכן מאי פריך הגמרא ולר' מאיר דאמר כל האמות היו בבינונית מאי איכא למימר הלא הקושיא מעיקרא ליתה ולא היה צריך לתרץ לרבי מאיר כי אתאי הילכתא לגוד וללבוד ולדופן עקומה. כי היה יכול לתרץ דאתאי הלכתא לעצובות לאפוקי דבית המקדש שהיו שוחקות אלא ודאי שניהן שוות היו ואע"ג שיש לדחות ולומר שלא היה יכול לתרץ כן משום דהלכה כרבא שאמר אחד זה ואחד זה באמה בת ששה אלא הללו שוחקות והללו עצבות וזה וזה להחמי' ואם כן על כרחך צא"ל דהטפחים של מחיצות הם שוחקות לחומרא מיהא נקוט בידך דהטפחים של ב"ה ושל מחיצות הם שוות דתרווייהו הם שוחקות וכן משמע בהדיא בעירובין בפרק מי שהוציאוהו דקאמר ד' אמות שאמרו באמה דידיה יהבינן ליה או באמה של קודש יהבינן ליה ופרש"י באמה דידיה איש לפי מה שגופו ארוך יש לו ד' אמות באמתו הארוכה או באמה של קדש לכל אדם אמות שוה של ששה טפחים בינוני' למדת שתי אמות שהיו בשושן הבירה וכו' מדקאמר או באמה של קדש יהבינן ליה משמע באמה של קדש לגמרי יהבינן ליה אם הטפחים של קדש הם שוחקות אף הטפחים של ארבע אמות שאמרו ליוצאי חוץ לתחום הם שוחקות ואם הטפחים של קדש היו עצבו' אף הטפחים של ארבע אמות שאמרו ליוצאי חוץ לתחום הם עצבות דא״לכ לא הוה ליה למימ' או באמה של קדש יהבינן ליה אלא הכי הל"ל או באמה של אדם בינוני. שוב מצאתי מי שכתב על רש"י וז"ל שעליה הכהן עומד ומטיב הל"ל ומדליק וי"ל דהדלקה יכולה להיות בלי מעלה דהיה יכול להדליק על ידי מקל ונר בראשו אבל ההטבה אי אפשר בלי מעלה עכ"ל ואני אומ' שטעה בדבר משנה ואשתמטתיה מיניה גמר' ערוכה בפרק במה מדליקין דקא מתיב רב ששת מהא דתניא מחוץ לפרכת העדות יערוך כו' מאי עדות אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדות חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים והא הכא כיון דקביעי נרות לאו סגי דלא מישקל קינסא ואדלוקי קשיא בין למ"ד משום בזיון מצוה ובין למ"ד משום אכחושי מצוה תרגמא רב פפא בפתילות ארוכות הרי קמן מבואר דלא היה יכול להדליק על ידי מקל ונר בראשו אלא מיניה וביה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות תמידין ומוספין וז"ל וכיצד מדליקו מושך הפתילה עד שמדליקה ומחזירה לפי שהנרות קבועים במנורה ואינו יכול להדליק בנר אחר משום בזיון מצוה ע"כ ונ"ל דלהכי נקט והטיב ולא נקט ומדליק משום שהיה צריך להטיב הנרות ברישא ואחר כך היה עושה הדלקה וכה"ג ממש תירצו התוספות ביומא פרק בא לו הא דנקט המשנה התם ולהטיב את הנרות ולא נקט ולהדליק את הנירות ומיהו הקושיא הראשונה הלא קומתו של אדם היא ד' אמות זהו כ"ד טפחים וקומתה של מנורה לא היה רק י"ח טפחים ואם כן לא היה צריך לו למעלה עדיין במקומה עומדת לפי מה שהוכיחו התוספות בפ׳ מי שהוציאוהו דהא דאמר שם גופו ג' אמות היינו בלא ראשו ולא במקום הזה בלבד כתבו כן אלא בהרבה מקומות בפרק אמר להם הממונה ובפ' ערבי פסחים ובפ"ק דחגיגה שאי אפשר לומר דגובהו של אדם מראשו ועד רגליו אינו אלא י"ח טפחים דאם כן גבי היזק ראייה דבעי ד' אמות בפ"ק דבבא בתרא למה לי כולי האי אלא בעל כרחך צא"ל דעד כתיפיו בלבד הוא ג' אמו' ואע"פ שאין צוארו וראשו מחזי' אמה כיון דאפיקתיה מג' אמות אוקמה אד' אמות וכן אמרינן נמי בערובין בפ' מי שהוציאוהו דמקומו של אדם ד' אמות ומפר' דגופו ג' אמו' ואמה כדי שיטול חפץ [מתחת מרגלותיו ומניח] תחת מראשותיו כו' היינו נמי גופו ג' אמו׳ שלימות ואמה העודפות בשביל ראשו וכדי שיפשוט ידיו למעלה מראשו וכן פירשו התוספו' בפרק המוכר פירות גבי וכוכין ארכן ד' אמות דטעמא דבעי ד' אמות משום דעד כתיפיו של אדם ג׳ אמו' ומשום צוארו וראשו ודפי הארון בעי אמה רביעית ואם כן כיון דגבוהה של מנורה היתה מגעת עד כתיפיו של הכהן מן הארץ למה היה צריך להגביה עצמו מן הארץ ולעלות למקו׳ גבוה כדי שיוכל להטיב הנרות ולהדליקם הלא בקל היה יכול להטיב בלי שיגביה עצמו מן הארץ כשמגביה מעט ידיו למעלה מכתפיו כיון שכל הצואר והראש היה למעלה מגבוהה של מנור' ואי אפשר לומ' דהמנורה לא היתה עומדת על הארץ אלא ע"ג מקום גבוה דהא ליתא שהרי בקרא מפורש שהיתה עומדת על ירך המשכן דהיינו על הארץ ועוד דאם כן לא פריך מידי רב שימי לרב (פפא) בפרק הקומץ רבה שאמר גבוהה של מנורה ט' טפחים מהמשנה פ"ג דתמיד דקתני ואבן היתה לפני המנורה ובה ג' מעלות שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות כלומר ואם אינה גדולה אלא ט' טפחים ל"ל אבן תחת הכהן ומשני רב כי קאמינא משפת קני' ולמעלה אבל גם אני סבר דגבוהה של מנורה כולה י"ח טפחי' וכבר נזהר הרמב"ם ז"ל מזאת הקושי' ולכן פי' בפי' המשנה דפרק ג' דתמיד הנז׳ לפי שהמנורה גבוה י"ח טפחי' כגובה האדם בשוה ולפיכך היו צריך להגביה עצמו מן הארץ ולעלות למקום גבוה כדי שיוכל להטיב הנרות ולהדליקם כו' והא ודאי דמ"ש בגובה האדם בשוה ר"ל מראשו ועד רגליו והוא פליג אדעת התוספות דלעיל אבל איני יודע איך מיישב הרמ"בם ז"ל הסוגיא דפרק המצניע המוציא משאוי למעלה מי' טפחים חייב וכו' ושאר כל המקומות שהבאתי לעיל שהוכיחו התוספות מנייהו שאי אפשר לומר דגבהו של אדם מראשו ועד רגליו אינו אלא י"ח טפחים. ונ"ל ליישב דהא דאמרינן גבוה של מנורה י"ח טפחים היינו גוף המנורה חוץ מן הנרות דהכי משמע בהדיא בברייתא דמלאכת המשכן שהביא רש"י לעיל בפ' תרומה מדקאמר שם שהקנים נמשכי' ועולים גובה ראשיהן שוה לגובהה של מנור' שהוא קנה האמצעי שממנו יוצאים הששה קנים לכאן ולכאן באלכסון זה למעלה מזה ולשם משמע בהדיא שגובהו של קנה האמצעי גופיה היה גבוה י"ח טפחים בלי הנר שעליו ודכוותה הששה קנים אחרים וכיון שהנרו׳ היו גבוהין למעלה מי"ח טפחים של מנורה לפיכך הוצרך הכהן לעלות במעלה להטיב את הנרות כך כתבתי במהדורא קמא ועכשיו במהדורא בתרא בא לידי ספר אמרי שפר ומצאתי שם שכתב בשם זולתו תירץ זה ושמחתי כמוצא שלל רב אך שהוא הוסיף וכתב שהנרות היו של חוליות עשויין בפני עצמן ואני שמעתי ולא אבין היאך אפשר לומר שהנרות היו של חוליות עשויין בפני עצמן שהרי תלמוד ערוך ברור מללו בפרק במה מדליקין שהבאתי לעיל קאמר בהדיא להפך שהנרות לא היו עשויין בפני עצמן של חוליו' אלא היו עשויין מן גוף המנור' עצמה הכל מקשה וז"ל הגמרא והא הכא כיון דקביעי נרות לא סגי כו' והיינו כדעת ר' יהודא שהם דברי תנא קמא בר פלוגתא דרבי נחמיה במנחות בפרק שתי מדות דקאמר כי כתיב ככר ומקשה אמנורה ונרותיה כתיב וכן פסק בהדיא הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות בית הבחירה וז"ל המלקחים והמחתות וכלי השמן אינן מכלל הככר שהרי נאמר במנורה זהב טהור ולא אמר ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור ולא נאמר נרותיה זהב טהור מפני שהנרות קבועין במנורה והם מכלל הככר עכ"ל וכבר כתבתי לעיל שפסק גם כן בפרק ג׳ דהלכות תמידין ומוספין ואף על גב דרבי נחמיה וסייעתו חולקין על רבי יהודא וס"ל שאין הנרות והמנורה גוף אחד כבר כתב הכסף משנה כיון דאמרינן שם בגמרא דאמוראי סברי כרבי יהודא הנ"ל משום הכי פסק הרמב"ם ז"ל כרבי יהודא ולא כר' נחמיה וכ"ת דלמא רש"י ס"ל כדעת רבי נחמיה הנ"ל זה אי אפשר שהרי כבר גילה רש"י את דעתו מבוארת ומבוררת דס"ל כדעת ר' יהודא לעיל בפרשת תרומה בפסוק מקשה תעשה המנורה וז"ל מקשה תעשה המנורה שלא יעשנה חוליות ולא יעשה קניה ונרותיה אברים אברים ואחר כך ידביקם כדרך הצורפים כו' הרי נקט קניה ונרותיה משמע דכשם שקנים היו מחוברין בגוף המנורה עצמה כך נרותיה היו מחוברים בגוף המנורה עצמה מחתיכה אחד הכל מקשה וכבר טרח מאד הרא"ם ז"ל לעיל בפרשת תרומ' בדבור המתחיל ככר זהב טהור כו' להוכיח שדעת רש"י כדעת רבי יהודא ע"ש ואני תמה מאד היאך שכח להביא ראייה מבוארת ומבוררת שהבאתי אני מה שפירש רש"י בפסוק מקשה תעשה המנורה והרב הגדול המופלא בעל אמרי שפר כתב בשם זולתו עו' ב' תירוצי' אחרים וז"ל ועוד יש לומר דהא דאמרינן ארכו של אדם מכתפו עד לארץ הוא ג' אמות היינו ג' אמות שהן בת ה' טפחים ואם כן ג' אמות דארכו של אדם אינו כי אם ט״ו טפחים ועוד יש לומר דטפחים דמנורה ושאר כלים היו שוחקות עכ"ל ואני נבהלתי שפה קדוש יאמר ב' תירוצים הללו בלי סתירה ודעת חולקות ומיהו שמחתי שהוא לא כתב זה הסיום שכתב הרב המופלא בעל מנחת יהודא הנ"ל ואם כן י"ח טפחים של מנורה היו כמו כ"ד טפחים של חול ואם כן יש לומר דמ"ש הרב הגדול בעל אמרי שפר הנ"ל דטפחים דמנורה ושאר כלים היו שוחקות ר"ל ושיעור יתרון של י"ח טפחים של מנורה על י"ח טפחים של גובהו של אדם הוא אצבע וחצי כפי מה שכת' הרשב"א שהבאתי לעיל ואף על גב שנמצא כתב בביאורים הקטנים על פירש רש"י בחומש המיוחסים להרב מוהר"ר נתן ז״ל מק"ק הראדנה גדולה בעל אמרי שפר הנ"ל בריש פרשת בהעלותך שהוא כתב גם כן זה הסיום שכתב הרב המופלא בעל מנחת יהודא וא"כ י"ח טפחים של מנורה היו כמו כ"ד טפחים אחרים וכו' כבר כתבתי עליו בתוספות במסכת תמיד במשנה שעליה הכהן עומד ומטיב וכו' שאני מכיר האמת עם אותן שאומרים שאין אלו הביאורים יצאו מפה קדוש הרב ז"ל אלא דברי תלמיד טועה הם ותלה עצמו באילן גדול שהרי אתה רואה מפורש שהרב הגדול בעל אמרי שפר גופיה לא זכר ולא פקד כלל זה הסיום הנז':
בהעלותך את הנרות וגו' כתב הרמב"ן ז"ל למה נסמכה פ' מנורה לחנוכת הנשיאים לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו א"ל הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב לשון רבינו שלמה ממדר' אגדה ולא נתברר לי למה נחמו בהדלקת הנרות ולא נחמו בקטורת בקר וערב ששבחו הכתו' ישימו קטורה באפיך ובכל הקרבנו׳ ובמנחות חביתין ובעבודת י"ה שאינה כשרה אלא בו ונכנס לפני ולפנ' ושהוא קדו' י"י עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו ושבטו כלם משרתי אלהינו ועוד מ"ט לחלישת הדעת הזו והלא קרבנו גדול משל נשיאים שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המילואים וא"ת שהיה חובה ונצטווה בהם וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמותם לחנוכת המזבח גם הדלקת הנרות חובה שנחמו בה ונצטוו עליה אבל ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו ר"ל כי הם חשמונאי [כהן גדול] ובניו ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לר"ן שהזכיר האגדה זו ואמר ראיתי במדרש כיון שהקריבו י"ב שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו' א"ל הקדוש ברוך הוא למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה על ידי בניך נסים ותשועה וחנוכה שקרוייה על שמם והיא חנוכת בני חשמונאי ולפיכך הסמיך פרשה זו לפ' חנוכת המזבח עכ"ל וראיתי עוד בילמדנו וכן במדרש רבה א"ל הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתירא לגדולה מזאת אתה מוכן קרבנו' כל זמן שב"ה קיים הן נוהגי' אבל הנרות הן לעולם שנ' אל מול פני המנורה וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעול' והנה דבר ידוע שכשאין ב"ה קיים והקרבנות בטלין מפני חרבנו אף הנרות בטלות אבל לא רמזו אלא לנרות של חשמונאי שהן נוהגות אף לאחר החורבן בגלותינו זה עכ"ל והנה מ"ש למה נסמכה פ׳ מנורה לפרש׳ חנוכת הנשיאים וכו' בשם פרש"י ליתה בספרי רש"י שבידינו ומ"ש הא דקאמ' במדרש שלך גדולה משלהם וכו' אבל הנרות הם לעולם שנאמ' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרו' רמז לנרות של חנוכה הקשה עליו הרב ר"מ אלשיך ז"ל שהרי נרות חנוכ' ח' הן ואיך יאמר שזהו שאמר הכתוב יאירו שבעת הנרות ועוד שאינה נעשית ע"י כהנים בלבד ועוד שאינן רק לזכר בעלמא ומד"ס ואין נזכרין בתור' ולכן פי' הוא דברי המדרש הנז' בענין אחר ע"ד דאיתא במדרש במדבר רבה פי"ב וז"ל אמר ר' סימון בשעה שאמר הקב"ה להקים את המשכן למטה רמז למלאכי השרת שיעשו וכו' ובעת שהוקם המשכן למטה הוקם למעלה והוא משכן הנער ששמו מטטרון שבו מקריב נפשותיהן של צדיקים לכפר על בני ישראל בימי גלותם ע"כ ואם כן כשהוקם המשכן למטה הוקם משכן למעלה כשהודלקו נרות למטה הודלקו נרות למעלה וכשהקריבו קרבנות למטה הקריבו נפשו' למעלה והנה אין ספק כי הנרו' שלמעלה א"צ להדליקן יום ויום כי אם שמהיו' ההוא שהדליקן אהרן למטה הודלקו למעלה ונשארו דולקי' לעד לעולם מחמת אותה הדלקה נמצא שרושם ההדלקה ההוא עומד אפילו לאחר החורבן שאם נחרב של מטה לא נחרב של מעלה כאומרו במאמר הנז' בסמוך שאמרו שם רז"ל כי המשכן שהוא משכן הנער הוא משמש בימי הגלות כי במשכן העליון שנעשה ע"י הקמת משכן בו עומד ומקריב נפשותיהן של ישראל לכפר עליהם בימי גלותם ואין זה כי אם שעומד בקיומו ונירותיו דולקות כמאז אך קרבנו' של חנוכת המזבח אין הרושם שעשו נשאר לעד מאז כנרות כאשר למד מאומרו יאירו שבעת הנרות וקרוב לדרך זה מצאתי מי שפי' המדר' הנז׳ וז"ל ביאור הדברים הוא שנרות שלמטה גורמים קיום לז' כוכבי לכת נרו' של מעלה לכך נקט לשון בהעלותך להורו׳ שנרות אלו עולין למעלה ומוסיפי' אורם בנרות שלמעלה והיינו מ"ש בהעלותך את הנרות כשתכוון בהדלקתן להעלות כל נר ונר מול ז' נרות של מעלה אז אל מול פני המנורה של מעלה יאירו שבעת הנרות דלמטה שהרי הקב"ה הראה למשה מנורה של אש שלמעלה ואמר ליה ראה ועשה כתבניתם כפרש"י בפ' תרומה ע"כ היה משה מתקשה בעשיית׳ פן לא יכוון כל נר מול נרות שלמעלה עד שהראה לו הקב"ה באצבע כזה ראה ועשה וז"ש ויעש כן אהרן אל מול פני המנור' העלה נרותיה פרש"י מגיד שבחו שלא שינה וכי ס"ד שאהרן קדוש י"י ישנה ולא יעשה כאשר נצטווה אלא זה שבחו שידע לכוון כל נר ונר פרטי מול פני המנור' שלמעלה ולא שינה לסכל הכוונה שכוון איזה נר שלמטה מול נר שלמעלה שאינו שייך לו ובדרך זה שפיר קאמר שהנרות קיימים כי נר של מעלה שהודלק על ידי נר שלמטה אע"פ שנר אלהים כבה בשעת החורבן מכל מקום נרות שלמעלה שהודלקו מנרות שלמטה לעולם לא יכבו כי המדליק נר מנר אף אם נר זה שהדלי' ממנו כבה מכל מקום הנדלק אינו כבה בעבור זה ובזה נחמו לאהרן לומר שהנרות הם לעולם ממ"ש אל מול פני המנורה וי"מ שקיים את דברי הרמב"ן ז"ל וז"ל ונראה לפרש שלקח לו ראיה מן חשמונאי ובניו שיש יותר קדושה בנרות מבקרבנות שהרי בחזירתן לא נעשה שום נס בקרבנות ובנרות נעשה נס ע"כ קבל אהרן תנחומים על הדלקת הנרות שהיא גדולה מן הקרבנות ומ״ש הקרבנו' אינן כ"א בזמן שב"ה קיים והנרו' לעולם ה"פ הקרבנו' אע"פ שהיה בהם אש מן השמים והוא נס נגלה ומתמיד מכל מקום אחר שנחרב הבית הראשון שוב לא ירד אש כי בבית שני חסרו ה' דברים ומכללם אש מן השמים אבל קדושת הנרות לא סרה לעולם אע"פ שנחרב הבית בימי נבוכדנצר ואחת בימי אנטיוכס מכל מקום נעשה נס בנרות וזה מורה על גודל קדושת הנרות ולמד זה מן הכרח הקושיות שהזכרנו ונראה לו כי כך ביאר הכתו' בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה ולא תתן מקום לטועים לומר לאורה הוא צריך הנה לגודל קדושת הנרות אני אעשה זאת שיאירו ז' הנרו' לעולם ואף בזמן שלא יהיה בהם כי אם להדליק נר אחד הנה על צד הנס אני אעשה שיאירו כל ז' הנרות בימי חשמונאי וזכרונם לא יסוף מתוך בני ישראל לדורי דורות אבל אם לא תעלם מול פני המנורה אז לא יאירו לעולם כי לא אעשה בהם נסי' מפורסמים כדי שלא ימצאו מקום לחזק טעותם ולומר בעבור שלאורה הוא צריך ע"כ הוא עושה בהם נסים מפורסמים יותר מבקרבנות ולפ"ז אין פסוק זה שום צווי אלא הודעת דברים וע"כ אמר לשבחו של אהרן ויעש כן אהרן וגומ' כאשר צוה י"י ר"ל כאלו צוה י"י את משה בפירוש כך היה נזהר בדבר כאלו נצטווה עליו ואחר כך נתן טעם מאין בא להם טעות זה ואמר זה מעשה המנורה וגו' כי כל כלי המשכן נעשה ע"י אדם חוץ מן המנורה שעשאה הקב"ה בעצמו חתיכה אחת כמראה אשר הראה י"י את משה כן עשה ר"ל הק"בה עשאה ומכאן יצא מקום לטועי' לומר שלכך עשאה הק"בה בעצמו לפי שלאורה הוא צריך ע"כ היה אהרן מזורז להעלות נרותיו מול פני המנורה לבטל טעות זה ולי קשה קושיא אחרת על המדרש הנז' למה לא היה משה רבינו גם כן מצער עצמו כמו אהרן על שלא היה לא הוא ולא שבטו בחנוכת המזבח נהי שהיה חלק למשה בעשיית המשכן שלא היה יכול שום אדם להקימו אלא הוא מכל מקום בחנוכת המזבח לא מצינו שהיה לו חלק ונחלה עם הנשיאי' ויש לומר דדוקא אהרן היה לו דין להצטער עצמו מחמת שהוא היה נשיא על שבטו אם כן למה יהיה גרוע משאר הנשיאים מה שאין כן משה היה מלך על כל ישראל כן נ"ל:
רש"י יאירו שבעת הנרות י"מ כתבו וז"ל מקשין העולם על פרש"י שפי' ששה שעל ששת הקנים כו' אם כן היאך אמר הכתוב שבעת הנרות הל"ל יאירו ששת הנרות ויש לפרש דקאי אמאי דפי' למעלה אל מול פני המנורה פירושו נר האמצעי שאינו בקנין אלא בגוף המנורה וע"ז ק"ל לרש"י א"כ היאך אמר יאירו שבעת הנרות בשלמא האמצעי יאיר נגד הפני שהוא הגוף אבל שאר הששה היאך יאירו נגד פני גוף המנור' ע"ז פי' ששה שעל ששת הקנים ג' מזרחיי' וכו' וא"כ הכל פונים אל האמצעי וע״ז הקשה רש"י א"כ ולמה וכו' ר"ל מאחר שכולם פונים אל האמצעי א"כ אין האור מתפשט לכן הקשה רש"י ולמה והלא דרך שמרחיקים הנרות זה מזה כדי שיתפשט האור לכן פי' כדי שלא יאמרו עכ"ל ואני קבלתי פירושו כדכתב מורי הגאון מהר"ם יפה וז"ל יאירו שבע' הנרו' ששה שעל ששת הקנים כו' קשה לרש"י למה כתב שבעת למה לא אמר שבעה הנרות ומתרץ דשבעה הוי פירושו כל השבעה אבל שבעת אין פירושו כל השבעה אלא מקצת השבעה כמו שבעת ימים תאכלו מצות שאין אוכלין כל ז' ימים בלי הפסק וכן הרבה ע"ז קאמר רש"י ששה שעל ששת הקנים כו' כלומר ה״נ שבעת אין פי' כל שבעה נרות אלא ששה כו' וקרא אותם שבעת ר"ל הנרות המשובעים כלומר מן כללם שהם שבעה יאירו ששה מהם כו' ע"ש שהאריך:
ח
רש"י ופר שני מה ת"ל שני כו' כתב עליו החזקוני וז"ל כלומר הרי חטאת קודמת לעולה כו' וי"א מה ת"ל שני אם ללמד שהם שנים והלא כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה כו' ואני אומר אלו ואלו דברי אלהים חיים כי פי' החזקוני נז' בהדיא בזבחים ר"פ כל התדיר ופי' שני של י"מ הנ"ז נז' בהדיא בתורת כהנים בפ' ויקרא וכתב הרא"ם וז"ל ומ"ש רש"י ז"ל ואומר אני הוראת שעה היתה ששעיר היה להם להביא לחטאת ע"ז עם פר העולה ולא אמר ג"כ ועוד שהיה להם שיאכלוה מאח' שתהיה חיצונה שהחיצונה נאכלת תמיד חוץ מחטאת שמיני ושל מלואים אלא שהוראת שעה היתה לאו למימר דוקא בענין זה שהביאו פר במקום שעיר היתה הוראת שעה ולא במה שנשרפה ולא נאכלה אלא משום דכתב לעיל ובזו יש סמך לדברי ר"מ הדרשן שאמר לפי שנתנו הלוים כפרה על הבכורות שעבדו ע"ז הוצרכו להביא פר בן בקר לעולה שהיא קרבן צבור לע"ז והוקשה לו לרש"י ז"ל אם כן היה להם להביא שעיר לחטאת לא פר בן בקר לפי' הוצרך להשיב שהוראת שעה היתה וכן כתב הראב"ד ז"ל בפי' ת"כ שמה שנשרפ' ולא נאכלה הורא׳ שעה הית' והוצרכתי לכל זה דלא תימא מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת לומר שתהא חטאת זו חטאת פנימי׳ שאינה נאכלת ולא חטאת חצונה שהיא נאכלת עכ"ל וי"מ שכתב עליו וז"ל וקשה שהרי רש"י גופיה פי' בהדיא בפ"ק דהוריות על ברייתא זו מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת וז"ל אף חטאת דהקריבו לא נאכלה לפי שהיו שעירים של צבור הנשרפי' לפי שהכניסו דמן לפני ולפני' כדכתי' כל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש כדתנן פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים דהיינו שעירי ע"ז דצבור אם כן איך כתב הרא"ם והוצרכתי לכל זה דלא תימא מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת לומר שתהא חטאת זו פנימי' שאינה נאכלת ולא חטאת חיצונה שהיא נאכלת לכן נ"ל לפרש הא דקאמר רש"י ואומר אני שהוראת שעה היתה כו' היינו שהיו מקריבים כאן העולה תחלה ואח"כ החטאת כדמשמע מפר שני מה שאין עושין כן בכל מקום שמקריבים חטאת בתחלה ואח״כ העולה עכ"ל ואני אומר טעות גדול הוא בידו ואינו כדי להשיב עליו כי מה שפרש"י בפ"ק דהוריות אף חטאת לא נאכלת כו' לא קאי כלל ועיקר על ברייתא זו כאשר חשב זה המחבר אלא קאי על ברייתא אחרת דמייתי שם וז"ל כיוצא בו אר"י הבאים מהשבי בני גולה הקריבו עולות לאלהי ישראל פרים שנים עשר וגו' הכל עולה. הכל עולה ס"ד אפשר שחטאת עולה אלא הכל כעולה מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת כו' ואלו זה המחבר פקח עיניו וראה מה שפרש"י שם לפני זה הכל עולות ס"ד והכתיב שעירי עזים לחטאת לא היה נופל בטעו' ושבוש זה ועדיין נשאר לדקדק למה באמת לא הביאו שעיר לחטאת ואפשר משום שהקב"ה חלק כבוד ללוים שאלו הביאו שעיר לחטאת היה נראה שעל כפרת ע"ז הביאו קרבן זה ויבאו לידי חשד שהם נכשלו בה ובאמת הם לא נכשלו בה כנ"ל:
כד
רש"י מבן כ"ה בא ללמוד הלכות עבודה ולומד ה׳ שנים ובן ל' עובד כו' וא"ת שהרי משנה שלימה שנינו בספ"ב דערכין אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר כו' ופרש"י אין לוי קטן נכנס לעזרה לשום עבודה כגון לכבד את העזרה ולהגיף את הדלתות כו' וכתבו הרמ"בן והסמ"ג וז"ל ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש שנ' איש איש על עבודתו עכ"ל דמשמע דמשיגדיל ויהיה איש כשר לעבודה וזה סותר מה שפרש"י כאן שאינו נכנס לעבודה עד שיהיה בן ל' והוא מסקנת הגמרא בספ"ק דחולין כבר תירץ בעל כסף משנה דהא דאמרינן הכא שאינו נכנס לעבוד' עד שיהא בן ל׳ מיירי לשיר שהיא חכמה גדולה וצריכה לימוד המוסי"קא והא דאמרינן בפ"ב דערכין שאינו נכנס לעבודה עד שיגדיל מיירי בשאר עבודות שאינם צריכו׳ לימוד כגון הגפת דלתות וכיוצ' בהן ועי"ל הכא מיירי לשתהי׳ עבוד' מיוחדת לו תמיד והתם מיירי לעבוד איזה פעם במקרה ועי"ל דהכא מיירי בזמן שהיו נושאים בכתף שהיה צריך למשא ואין לדחות דמה לימוד צריך למשא דאמרינן בספ"ק דחולין גבי שצריך ה' שני' ללימו' שאני הלכו' עבוד' דתקיפי' ופרש"י להוריד המש' ולפרקו ולהעמ' קרסיו וקרשיו והשי׳ לקרבן בפה ובכלי:
כה
רש"י ולא יעבוד עוד עבודת משא בכתף אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות כו' תימא למה לא פרש"י שאין מצוה זו של ומבן נ' שנה ישוב מצבא העבודה נוהגת אלא בזמן שהיו נושאים המקדש ממקום למקום ואינה מצוה נוהגת לדורות אבל לדורות אין הלוי נפסל בשנים ולא במומין אלא בקול שיתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסל לעבודתו במקד' כדאי' בספ"ק דחולין וכ"כ הרמב"ם וסמ"ג וכתב הרמב"ם וז"ל וירא' לי שאינו נפסל אלא לומ' שירה אבל יהיה מן השוערי' עכ"ל שוב ראיתי שכתב עליו החזקוני וז"ל ולא יעבוד עוד פרש"י עבודת משא בכתף לפי פרש"י פי' זה לאו אבני גרשון ומררי קאי וק' לפרש"י מיניה וביה שפי' אבל חוזר הוא לטעון עגלות מהו הוא חוזר הרי מתחלה עבודתן לטעון עגלות מיהו בני גרשון ומררי אף הם נפסלי' בשנים ממה שהיו כבר כגון טעינת ופריקת עגלות והורדת והקמת המשכן וחוזרין לשיר ולשמור שלא יכנס זר למשכן ולפי פרש"י שפי' אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות לנעילת שערים קאי אשילה ובית עולמים ולטעון עגלות קאי אמדבר עכ"ל ואני אומר אין לנו אלא דברי הרא"ם ז"ל נאמן ביתו של רש"י שהציל לרש"י מטענות הרמב״ן ז"ל ומתוכם נתיישבו גם כן כל טענות החזקוני דוק ותשכח כן נ"ל: