צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
במדבר · א
א
רש"י מתוך חבתן לפניו מונה אותם כל שעה כו' כת' מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל וז"ל מקשין מה קשה לרש"י כאן שפי' זה כאן שעדיין לא הוזכר המנין בסמוך גבי שאו את ראש וגו' ה"ל לפרש זה ואני שמעתי מרש"ל ז"ל דקשה לרש"י למה כת' התורה כאן שהיה דיבור זה באחד לחדש כו' יותר מכל דיבורים שבתורה שלא כתב באיזה יום היו ומשני שהרי מתוך חיבתן מכאן כו' וכיון שהיה דבור זה מתוך חיבת שריית השכינה ביניהם כת' נמי באיזה יום היה כדרך חתן שכותב כתובה לכלתו שכותב באיזה יום ובאיזה חדש ובאיזה שנה כו' עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין שהרי תירוץ זה כדרך חתן שכותב כתובה לכלתו שכותב באיזה יום ובאיזה חדש כו' כבר אמרוהו רז"ל בתנחומא על זאת הקשיא עצמה שכתב הוא דקשה לרש"י למה כתב התורה כאן שהיה דבור זה באחד לחדש כו' יותר מכל דיבורים שבתורה שלא כתב באיזה יום היו ולא זכר ולא פקד כלל הא דפרש"י מתוך חבתן לפניו מונה אותם כל שעה כו' גבי הך קושיא ותירוצה ועוד מאי דוחקיה ומי הכריחו לפרש כן מה חסר לו במה שכתבו שאר מפרשי' וז"ל באחד לחדש קשה לרש"י למה לו לקרא למימר באחד לחדש וגומ' מאי נפקא מינה וכי בכל מקום נאמר מתי היה לכן פי' מתוך חיבתן כו' א"כ ניחא דאמר מתי היו כלומר שהרי ג' מספרים היו בשנה אחת ואי לא נכתב הזמן לא היינו יודעים שמתוך חבה היתה דדלמא רחוקים המספרים זה מזה והשתא ניחא דלא מפרש רש"י הפי' הזה על פסוק השנית שאו את ראש דהוא מקומו הראוי לפי הנראה.
רש"י באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאן כתב הרא"ם וז"ל פי' ואל יקשה עליך לומר אחר שמנין חומש הפקודים היה בעבור ששרתה השכינה בתוכם למה לא מנאן מיד באחד בניסן ששרתה השכינה בתוכם כי באחד בניסן שרתה השכינה ובאחד באייר מנאן וכאלו מנאן בניסן עכ"ל ואני תמה מאד היאך נחה דעתו בתירוץ זה הלא סוף סוף הקושיא במקומה עומדת וכבר הרגיש מהרא"י ז"ל בקושי' זו ותירצה וז"ל דלא הוצרך למנין לגלוי שכינה לפי שעה אבל לענין קביעות שכינתו בתוכם הוצרך למנין ובשלשים יום אשכחן קביעות ופחות מכאן לא מקרו שרוי וקבוע כדאשכחן בפ"ק דב"ב דבזמן המועט להיותו נקרא מיושבי העיר זה ל' יום והיינו מאח׳ בניסן עד א' באייר עכ"ל וכל זה איננו שוה לי וכי לא היה גלוי לפני השי"ת כשבא להשרות שכינתו ביניהם שתהיה שכינתו ביניהם בקביעות וגם לישראל לא היה ספק בזה לכן נ"ל ליתן טעם אחר דלכך לא מנאן תכף ביום שהוקם המשכן מפני שלא היה אז אפשר למונאן כיון שזה המנין היה ע"י משה ואהרן והנשיאים כמפורש בקרא וכולם היו טרודים באותו יום בעבוד' הקרבנו' מאחר שגם ביום השמיני למלואים שהוא יום הקמת משכן שמש משה והקריב קרבנות צבור חוץ מאותן קרבנו' שנצטוו בו ביום הקריב אהרן שנ' קרב אל המזבח וגו' כדפרש"י בהדיא לעיל בפ' פקודי בפסוק ובהעלות אהרן וגו' וגם נחשון בן עמינדב שהוא מכלל הנשיאים אשר מנאו לישראל הקריב קרבנו באותו יום שהוקם המשכן ועשה ביומו י"ט והיה אסור לו לעשות מלאכה ולכך לא מנאן גם אחר יום שהוקם המשכן מפני שי"ב נשיאים הקריבו קרבנם בי"ב יום וכל אחד עשה ביומו י"ט ואסור לעשות מלאכה כי כך הדין פשוט שכל אדם שמקריב קרבן אסור לעשות מלאכה באותו יום כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בהדיא בפ"ו מהלכות כלי המקדש ואח"כ היה חג הפסח ז' ימים הרי רובו של חדש יצא בקדושה לכן לא מנאן בזה החדש כלל כן נ"ל:
ב
רש"י לגלגלותם ע״י שקלים בקע לגלגולת כו' דע שכת' הרמ"בן ז"ל ואמ' תפקד אותם לרמוז שלא יספרם רק שיתנו כופר נפשם מחצית השקל ובהם ישגיח ויזכור מספר העם ואמ' בדוד מספר מפקד העם כי ידע המספר בפקידת הכפר כי רחוק הוא אצלי שלא יזהר דוד במ"ש הכתוב ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם ואם אולי טעה דוד למה לא עשה יואב שקלים והיה דבר מלך נתעב אצלו והוא אמ' לו למה יבקש זאת אדוני כי למה יהיה לאשמה על ישראל ולמה לא ימנם בשקלים שלא יחטא אבל כפי דעתי היה הקצף עליו בעבור שמנאם שלא לצורך כי לא היה יוצא למלחמה ולא היה עושה בהם דבר בעת ההיא רק לשמח לבו שמלך על עם רב והוא מאמ' יואב ויוסיף יי' אלדיך על העם כהם וכהם מאה פעמים ואדוני המלך למה חפץ בדבר הזה וראיתי במדבר סיני רבה ר"א בשם ר"י בן זמרא אמ' כל זמן שמנאו ישראל לצורך לא חסרו שלא לצורך חסרו איזה זמן נמנו לצורך בימי משה ובדגלים ובחלוק הארץ שלא לצורך בימי דוד ויתכן עוד שנפרש ונאמר כי דוד צוה למנות כל איש ישראל ר"ל מבן י"ג שנה ומעלה שהוא איש כי לא נזכר במנינו מבן ך' שנה ומעלה בשקלי' אבל אמר לכו ספרו את ישראל ואדעה את מספרם וזה היה עונשו כי הכתוב לא הרשה למנות רק מבן כ' שנה ומעלה בשקלי׳ ומפני שזה איננו מפורש בכתוב טעה בו כי חשב במ"ש ולא יהיה נגף שהוא בשקלים שהם כפר להם אבל יואב נתן לבו (וחשב) [וחשש] לדבר והכתוב מעורר לבי בזה במ"ש ולא נשא דוד את מספרם למבן ך' שנה ולמטה כי אמר י"י לרבות את ישראל ככוכבי השמים יואב החל למנות ולא כלה ויהי בזאת קצף על ישראל (היה) [הא] נראה שמנין יואב היה למט' מבן ך' והוא היה הקצף שאין יי' חפץ שיהו כל ישראל בגד' מנין שהוא ירבם ככוכבי השמים כאשר אמר אם תוכל לספו' אותם וכו' והכתוב שאמ' במנין ההוא ויהיו כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שולף חרב אין ענינו שהיו יוצאי צבא בישראל אבל פתרונו שהיו בריאים וחזקי' למלחמה הגיד כי לא מנה החולים והחלשים והזקנים מפני שהיה דבר המלך נתעב אצלו וזה ענין הגון מאד עכ"ל ואני אומר אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושים עם כל השבח הזה שהוא כתב וזה ענין הגון מאד לא כן אבי ח"ו פה קדוש יאמר דבר זה כי לא בלבד שדברי תלמוד ערוך ברור מללו בברכות פ' הרואה סותר ומכחיש דבריו מראש ועד סוף וז״ל הגמ' אם יי' הסיתך בי ירח מנחה אמ' ר"א א"ל הק״בה לדוד מסית קרית לי הרי אני מכשילך בדבר שאפי' תינוקות של בית רבם יודעים אותו דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל לפקויהם ונתנו איש כפר נפשו וגו׳ מיד ויעמוד שטן על ישראל וכתיב ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל וכיון דמנוהו לא שקיל מיניהו כפר דכתי' ויתן יי' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד כו' הרי אתה רואה מפורש דקאמ' וכיון דמננהו לא שקיל מנייהו כפר כו' וכן איתא נמי בזוהר פ׳ כי תשא בג' מקומות אלא אף גם זאת שדברי הרמ"בן סותרין זה את זה דאלו לעיל בפ' כי תשא כת' להפך שדוד טעה וחשב שלא היתה הגזרה הזאת של כי תשא כו' אלא לפי שעה ולכן מנאם בלא מחצי' השקל ואל תתמה על זה שדבריו סותרין זה את זה כי גדולה מזו מצינו שדבריו סותרין זה את זה אפי' בדבר שכת' שהוא ראה בעיניו כגון גבי קבורת רחל דאלו בפ' וישלח כת' שהוא ראה בעיניו שאין קבורתה ברמה ולא קרוב לה שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפי' מיל אבל הרמה אשר לבנימין רחוק ממנה כ"ד פרסאו' כו' וכתב וז"ל ע"כ אני אומ' שהכתוב שאומ' קול ברמה נשמע מליצה בדרך משל לאמ' כי היתה רחל צועקת בקול גדול ומספד מר עד שנשמע הקול למרחוק ברמה כו' עד ונראה בעיני כי קברה יעקב בדרך ולא הכניס' לעיר בית לחם יהודה הקרובה שם (לפיכוח׳) [לפי כו'] עכ"ל ואלו בפ' ויחי כת' על טעם האגדה שהביא רש"י אבל דע לך שע״פ הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כו' וז"ל כי היא לא מתה בדרך רק ברמה שהיא עיר בארץ בנימין ושם נקברה כו' עכ"ל ולא כת' על פי׳ זה לפי האגדה הנז׳ והנה הוכחש פי' זה במ"ש בפ' וישלח על פי' מנחם כו' שהביא רש"י שם ועל פי' הרד"ק ז"ל מכח מה שראה בעיניו כנז' ואין דבר חדש שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם כדתנן בפ"ק דעדיות.
יח
רש"י ויתילדו על משפחותם הביאו ספר יחוסיהם ועידי חזקת לידתם כו' גם הרד"ק ז"ל פי' כן בשורש ילד אבל הרמב"ן ז"ל כת' עליו וז"ל ואינו נראה שיהיו צריכים להביא שטר ועדי' על יחוסיהם לשבטיהם אבל ויתילדו כו' עכ"ל והרא"ם ז"ל לא שת לבו להמליץ בעד רש"י כמנהגו ואיני יודע למה ול"נ ליתן טעם לשבח לדברי רש"י כיון שמנין זה היה כשבא להשרות שכינתו עליהם כדפרש"י בריש הפ' ואמרינן בפ' י' יוחסין כשהק״בה משרה שכינתו אינו משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל שנ' בעת ההיא נאם יי׳ אהיה להם לאלהים לכל משפחות ישראל כו' הלכך היו צריכים להביא שטר ועדי' על יחוסיהם לשבטיהם כשם שמצינו בנחמיה ואמצא ספר היחס כן נ"ל.
נ
רש"י כתרגומו מני לשון מנוי שררה כו' י"מ שכתב וז"ל וא״ת הרי גם על לשון מניין תרגומו מני א"כ מה תקן רש"י ז"ל שפי' כתרגומו וי״ל דבכל מקום דמתרגם מני על לשון מנוי ושררה הנו"ן דגושה וכשהוא לשון מניין הנ"ון אינה דגושה וכאן היא דגושה לפי שהוא לשון מנוי שררה ועי"ל לכך פרש"י כתרגומו לפי שפעמים יש הפקד לשון זכרון כמו ויי' פקד את שרה ופעמים הוא לשון חסרון כמו ולא נפקד ממנו איש לכך פי' כתרגומו מני לאפוקי אותן ב' הפירושים זכרון וחסרון וא"ל דלמא הוא לשון מניין על זה פי' כמו ויפקד פקידי' ובאמת לא קשיא מידי תרגומו של מניין מנוי בשו"א ושל מנוי בפ"תח המ"ם.