התקשורת והחרדים · ד. מִספרים מְספרים
כזכור לרבים מאיתנו, עצרת ההמונים הגדולה ביותר בתולדות המדינה התקיימה בירושלים ביום א', כח שבט אדר תשנ"ט (14.2.99), במחאה כנגד המדיניות האנטי-תורנית של שופטי בג"ץ, וכנגד הסכנה הרפורמית. כאשר לא הרחק ממקום העצרת התקיימה הפגנת תגובה שאורגנה על ידי חוגים מן השמאל הקיצוני.
וכמה השתתפו בכל אחת משתיהן?
ובכן, כזכור כלי התקשורת בישראל דיווחו על 250 אלף איש בעצרת הדתית לעומת 50 אלף איש באחרת. במבט שטחי, מדובר בדיווח אובייקטיבי, אם-כי די בלטה העובדה התמוהה שששני הכנסים זכו לחשיפה כמעט מקבילה בכלי התקשורת על-אף ההבדל רב המשמעות שבמספר המשתתפים בכל אחת מהן.
אך המדהים מכל הוא כאשר התברר שרשתות התקשורת הזרות, הסי-אן-אן, והבי-בי-סי, דיווחו למאזיניהן כי בעצרת הדתית השתתפו למעלה מחצי מיליון איש (!), לעומת פחות מעשרת אלפים באחרת.
ואכן הלצה רווחת היא בקרב הציבור החרדי כי מספר האנשים שככר רבין (מלכי ישראל לשעבר) בתל-אביב יכולה להכיל, תלוי הוא -לדעת אנשי התקשורת, אם השמאל הוא המפגין בו, או הימין...
ומכאן ניגש בקצרה לשתי ה"האשמות" הקבועות אשר אנשי התקשורת הכתובה והמשודרת נוהגים להטיח בכל הזדמנות בציבור החרדי. הלא הם: א. אלימות. ב. שוד הקופה הציבורית.