אור ברסלב
צוארי שלל הפטרת תולדות

צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

הפטרת תולדות

הפטרת חיי שרה

פרק א

אהבתי אתכם אמר ה' וכו'. מדקדקים העולם ס"ס מאי רבותא שאהב את יעקב הלא כך ראוי למלך הכבוד לאהוב יעקב תם יושב אהלים ולשנאת עשו גבר נחשירכן. ואפשר במ"ש רבינו מהרח"ו זצ"ל בדרשותיו כ"י דכונת יצחק אע"ה שהיה רוצה לברך את עשו היה לתקנו ולהביאו לקדושה ולהמשיך עליו ברכה שיהא ירא ה' ויחזור בתשובה וה' לא רצה רק שיתברך יעקב וישאר עשו כמות שהוא זהת"ד. וא"כ שפיר קאמר ואוהב את יעקב. אמנם ודאי דעמקו מחשבותיו יתברך וכך היה ראוי לעשות ויש להאריך בזה אמנם ירא אנכי. ואפשר לפרש מאמר רשב"ח לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כי הנה ישראל נתברך מיצחק ולא עשו. וגם עשו היה מקום להתברך ולתקנו אלא מאהבת ה' רצה שיתברך ישראל אמנם המחזיק הברכה הוא שלום גי' עש"ו כי כשהם ישראל לש' מכניעים עשו והברכה מתחזקת בהם:

פרק ב

כי תאמר אדום רוששנו ונשוב ונבנה חרבות וכו' אפשר במה ששמעתי משם הרב כלי חמדה שפירש פ' הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים במשז"ל דמחיצת ברזל מפסקת בעונותינו. והנה צדיקים גמורים פועלי אמת וצדק פורצים בכתל הזה כעין חלונות. ואשר יעשו מצות ואינן כתקנן אין בהם כח לפרוץ רק מעט והם חרכים וז"ש הנה זה עומד אחר כתלנו הכתל שנעשה מעונותינו בינינו לבינו יתברך וברוב רחמיו משגיח מן החלונות הנעשות ע"י מצות כתקנן והוא השגחה בעצם אך מציץ מן החרכים הן הנפרצים ע"י מצות שנעשו שלא כתקנן ובגודל חסדיו משם מציץ להטיב לישראל עכ"ד וזה אפשר בקראין שמדבר במחיצה זו שהצדיקים ובעלי מצות פורצים בה והסט"א ארע לה וזהו כי תאמר אדום הסט"א רוששנו כי המחיצה נפרצת והם אומרים ונשוב ונבנה חרבות הכתל הזה ע"י שיתגבר היצה"ר להחטיא את ישראל וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל במ"ש בעקבות משיחא חוצפה יסגא שיהיה התגברות הסט"א והיצה"ר להפליא. ועל זה אמר ה' המה יבנו ואני אהרוס כי ברב רחמיו יגאלנו אז יבקע כשחר אורים גדולים וישובו ישראל ותתבטל הסט"א ותנתק ותמוש מחיצה זו ובמקום המחיצה יקרא להם גבול רשעה וכו' ועינכם תראינה ואתם תאמרו יגדל ה' מעל לגבול ישראל. הכונה ועינכם תראנה שפלות הסט"א ואהם תאמרו יגדל ה' (מוחין דגדלות) מעל לגבול ישראל ממש ואין דבר חוצץ:

ויתכן לפ' המה יבנו וכו' ונקדים מה שפירש מהר"ש פרימו בפ' לדומן ע"פ האדמה אשר לא יאמרו זאת איזבל הכונה דכתיב ושם רשעים ירקב ואם יהיה זבל יבואו להזכיר אזבל לכך יהיה דומן שלא יהיה זכר לאיזבל עכ"ד וז"ש המה יבנו דהבנינים יהיו נבנים מרבים וכשיהרסו להיותם מרבים לא יזכירו שם הבונים כי רבים המה וקראו להם גבול רשעה ובזה שם רשעים ירקב:

א"נ דאם אחר שיהרסם תעובר ההריסה ויהיה קרקע עולם אפשר שיבואו ישראל ויבנו שם להכי קאמר ואני אהרוס וישארו שירי הבנינים שם נהרסין ולא יעקרו מכל וכל ונתן טעם כי בזה וקראו להם גבול רשעה וישראל לא יבנום כי הם גבול רשעה והעם אשר זעם ה' עד עולם ולכך גזרה חכמתו שיהיו הרוסים ולא יבנו שם ישראל ויאמרו שהיה בנין העם אשר זעם ה' עד עולם ומש"ה אכתי פשו זכרון מזכרת עון שלהם ויתרחקו ממקום זה ויבנו במקום אחר:

והנה המה יבנו ואני ר"ת הוי וס"ת הוי לרמוז הוי לשר הוי לאומה א"נ הוי בעה"ז הוי בעה"ב הוי כפול כל קבל קושי עונם.

ועוד אפשר לפרש כי תאמר אדום רוששנו וכו' קרוב למש"ל כי בהיות צדיקים בדור מוציאים בלעו מפיו ומבררים ניצוצות הק' ובעוה"ר מתגברת הסט"א להחטיא ישראל לטרוף טרף ניצוצי תורה ומצות ובע' הגאולה השכינה מסייעת להצילנו. וז"ש כי תאמר אדום סט"א רוששנו נענ"ו כלם עניות תורה ומצות שביררו הצדיקים ניצוצי קדושה מהם והם אומרים להחטיאם וישובו ויבנו חרבות שנחרבו מסיבת הבירור. כה אמר ה"צ המה יבנו ואני כינוי לשכינה אהרוס כי היא מבררת וקראו להם גבול רשעה סט"א והעם אשר תחתיה אשר זעם ה' עד עולם:

א"נ המה יבנו ואני אהרוס במ"ש הרמ"ע זצ"ל דהסט"א לוקחת נשמה קדושה ובונה בנין עליה וכשיבא זמן להוציא אותה הנשמה מקעקע כל הבירה כדין התורה בגזל מריש ובנאו בבירה דמקעקע כל הבירה. וכתבנו בעניותנו בדרושים דהטעם משום דהא דתקון רבנן שנותן דמי המריש וא"צ לקעקע כל הבירה היינו מפני תקנת השבים וזה דוקא בישראל דיש להם תשובה אך הגוים אין להם תשובה ומכ"ש הסט"א וז"ש המה יבנו הסט"א וגזל בידם שיש בבנין נשמה קדושה ואני אהרוס כל הבירה. והטעם וקראו להם גבול רשעה והעם אשר זעם ה' עד עולם ולא שייך בהו תקנת השבים כישראל:

פרק ג

ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי וכו'. אמרו בסוף מנחות ובכל מקום ס"ד אמר ר' שמואל בר נחמני אלא ת"ח העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהם כאלו מקטירין ומגישים לשמי ומנחה טהורה א"ר נחמיא זה הלומד תורה בטהרה מאי היא נושא אשה ואחר כך לומד תורה. ואפשר דק' ליה בכתוב דהול"ל ובכל מקום יגישון ויקטירון להכי דריש אלו ת"ח העוסקים בתורה וכו' שאין כוונתם להקריב קרבנות וקטר יקטירון רק הם כל ישעם ללמוד תורה יתנו צדקות ה' אלא דהקב"ה מעלה עליהם כאלו מקטירין ומגישים ולכן אמר מוקטר מוגש ממיל' דנחשב להם כן אף שהם אינם מתכונים לזה וז"ש מוקטר מאיליו ומוגש הלימוד לשמי. ומנחה טהורה דנושא אשה ואח"ך לומד תורה. ובהיות שאמר בכל מקום והיינו אפי' בח"ל ואין קפידא בכהן ומזבח ויום וכיוצא ותסבור שא"כ אין להקפיד שיהא נושא אשה כמו שיש קפידא בהקרבת קרבן וכמ"ש שאמרו בזהר אדם כי יקריב מאן דנסיב דאי לא נסיב לא איקרי אדם והוא פגים. לז"א ומנחה טהורה שצריך לישא אשה ובזה לומד בטהרה לאו מטעם דיני קרבן אלא שיהיה טהור ורעיונוהי אל יבהלוניה:

פרק ד

בריתי היתה אתו וכו' תורת אמת היתה בפיהו וכו'. כבר פירשנו בעניותנו פסוקים אלו בספרי הקטן ראש דוד פ' שמיני ופ' וזאת הברכה ובספרי הקטן פני דוד פ' תזריע בס"ד:

ואפשר עוד לרמוז בפ' תורת אמת היתה בפיהו וכו' ונקדים מה שביאר מהרימ"ט פ' תזריע כי כל הבע"ח היה להם יצירה אחת אל עורם ואל בשרם וחיותם בפעם אחת דלא יש להם אלא נפש החיוני. אך האדם אשתני למעליות' דאחר יצירה אחת ככל המון הבע"ח ונפש חיוני' מתוך חומר"ו עוד יוסיף ה' שנית ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ותרגם אונקלוס והות לרוח ממללא שהנשמה פועלת בפה ללמוד ולשבח לה' ע"ש באורך עוד נקדים מ"ש בחולין דף צ"ד בעובדא דרב ספרא ורבא דהוו אתו לסיכרא ופגעו במר זוטרא בר רב נחמן דאזיל מסכרא למחוזא הוא סבר לאפיה קאתו א"ל למה להו לרבנן דטרוח ואתו כלי האי א"ל רב ספרא אנן לא ידעינן דאתי מר וכו' וא"ל רבא חלישתיה לדעתיה אמר ליה והא קמטעינן ליה איהו דקמטעי נפשיה, והרב ראשית חכמה בסוף הס' בה' פרקים שהעתיק ממנורת המאור של ה"ר ישראל בפרק דרך ארץ בסוף שער ראשון מייתי הך עובדא בסגנון אחר ע"ש כמה שינויים יש. והתוספות והרא"ש עלה דמסיק איהו מטעי נפשי' פירשו דיש חילוק מדין חביות וכיוצא דהתם אין דרך לאסוקי אדעתיה אבל הכא מר זוטרא הו"ל לאסוקי אדעתיה שלא יצאו בשבילו ע"ש באורך ולמדנו דלרבא היה צריך לשתוק כדי שלא יחלוש דעתיה. ובזה נבא אל הביאור. תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו דידע דהיצירה השנית אשר יצר את האדם ויפח באפיו נשמת חיים אינה אלא לתורה ולמצות כי לעניני העה"ז לא היה צריך דיפח באפיו נשמת חיים שהרי כל בעלי חיים והאלמים יכולים לחיות בעה"ז ועושים כל צרכים שרוצים ולכן תורת אמת היתה בשביל פיהו דידע להזהר כי לא זכה לנשמה אלא לדבר דברי תורה ושבח ועולה לא נמצא בשפתיו. ואם נפשך לומר מה שבח הוא זה בשפתיו לא נמצא אבל בלבו נמצא על דרך מה שדרשו רז"ל ע"פ בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו. לזה אמר בשלום ובמשור הלך אתי כלומר זה שאמרתי בשפתיו היינו דזמנין דהוה שתיק מפני השלום כי ההוא עובדא דסבר רבא דלא הו"ל לרב ספרא לומר אנן לא ידעינן דאתי מר אלא לשתוק דלא למחלש דעתיה וזהו בשלום וגם במישור דאיהו לא קמטעי ליה רק מר זוטרא מטעי אנפשיה אז לא נמצא בשפתיו שהיה שותק ולא אמר מידי אף כי לבו היה חלוק וכדאמרן:

א"נ פירשו המפרשים ועולה לא נמצא בשפתיו וכי תימא שהרי אמרו רז"ל דלשני אנשים שהי"ל מחלקת או אשה ובעלה הולך אצל א' ואומר לו אם ידעת כמה מתחרט איש ריבך וכמה טובה אומר עליך וכיוצא בזה שהולך מזה לזה ואומר להם פיוסים ודברי אהבה שאמר אחד על חבירו עד שעושה ש' ביניהם ויראה ח"ו שהיה משקר בזה ואיך אמרת ועולה לא נמצא בשפתיו לז"א בש' ובמישור הלד אתי שכל זה לשים ש' ושרי ורבים השיב מעון שלא יהיה להם שנאה זה עם זה עכ"ד ולי ההדיוט נר' לפ' ולהמשיך על דרך זה שאר הפ' בריתי וכו' ואתנם לו מורא ויראני ומפני שמי ניחת הוא שכל הפסו' מדברים באהרן הכהן ע"ה כמשז"ל ואמרו בתנא דבי אליהו בסדר אליהו רבא פ' י"ג דף ס"ז מס' זקוקין דנורא וז"ל יודע היה אהרן בעצמו שבא לישראל דבר גדול על ידו והיה קושר חבל של ברזל במתניו ומחזיר על כל פתחי ישראל וכל מי שלא היה יודע לקרות ק"ש וכן מי שאינו יודע להתפלל היה מלמדו וכן מי שלא ידע ליכנס בגופה של תורה היה מלמדו עכ"ל וידוע מ"ש המפרשים שאהרן עשה מה שעשה להציל לישראל וכונתו לשמים דאומרים לאדם חטוא בשביל שיזכו רבים כמ"ש התוספות ריש שבת. ובזה נבא אל הביאור בריתי היתה אתו לאהרן הכהן ע"ה החיים נגד מה שעצר המגפה ויעמוד בין המתים ובין החיים. והשלום נגד מה שהרבה ורדף ואהב שלום. ואתנם לו בעבור מורא שירא ממני וייראני מורא בלבו וייראני בפיו ומעשיו. ומפני שמי ניחת הוא שנכנע וקשר חבל ברזל על מתניו כאמור. תורת אמת היתה בפיהו שלימד ק"ש ותורה ותפלה לכל ישראל. ועולה לא נמצא בשפתיו רק שהיה משנה מפני הש' בש' ובמישור הלך אתי דזהו דרך ישרה שיבור לו האדם לשנות מפני הש'. ואעיקרא דדינא הוא לא נחשב לו חטא בעגל כי ורבים השיב מעון שלא יהרגוהו ולא הי"ל תקומה ח"ו ואומרים לאדם חטוא בשביל שיזכו רבים. וכי תימא דיש שיטה אחרת כמ"ש שם התוספות דלא אמרינן לאדם חטוא להציל לחבירו מעון אם חבירו פושע ולפ"ז ישראל היו פושעים ולא הי"ל לחטוא בשבילם. לז"א כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו' והוא הכריע דהעיקר דאומרים לאדם חטוא להציל רבים אף אם פושעים ויפה עשה כדין וכהלכה דהתורה מסרה לחכמים והכרעתם תכריע וז"ש כי מלאך ה' צבאות הוא שליחא דרחמנא לפסוק משפטי התורה כמ"ש רבני צרפת כי הוא אמר דההכרעה ביד חכמי הדור:

תוכן העניינים

צוארי שלל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה