אור ברסלב
צוארי שלל הפטרת חיי שרה

צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

הפטרת חיי שרה

הפטרת וירא

פרק א

והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים וכו' אפשר לומר במ"ש בזהר ע"פ ויקרבו ימי ישראל למות דכל יום שלא חטא ועשה בו מצוה מתקרב ואלו ימים טובים קרבו"ת יחפצו ויתיצבו כמו לבוש להלביש נשמתו זכאין אינון צדיקיא דכל יומיהון מתתקני ולא נמצא בשום א' פסול. לא כן הרשעים דימיהם חסרין וקיימי בכסופא עש"ב וז"ש והמלך דוד זקן בא בימים שכל הימים שלו נתקנו והם זקנה כנגד ימים אך שמץ דבר נמצא איזה הרגש שביזה הבגדים ועל זה היה לו יסורין ויכסוהו ולא יחם ונתכפר לו גם זה:

וראיתי בס' לקוטי גורי האר"י זצ"ל שפירש דדהע"ה חטא במחשבה באביגיל ובסיבה זו לא נתקן המלבוש שלו לגמרי כי הקב"ה מדקדק וכו' וזהו ולא יחם לו יחם גי' נ"ח שלא היה לו נח בבגד הנשמה שהיה נגד המחשבה ולתקן זה יעצוהו לכבוש יצרו באבישג ותהי למלך סוכנת שהיה בסכנה בכל רגע וכו' עש"ב:

ועפ"ז אפשר להבין מאמרם ז"ל בסנהדרין דף כ"ב דאבישג אמרה לדוד ננסבן א"ל אסירת לי א"ל חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקט. וז"ש חסריה לגנבא וכו' כלומר גם אני הרגשתי הסוד דהיינו חסריה לגנב"א גנב"א גי' אביגיל כלומר יש לך חסרון במלבוש מסיבת אביגיל ולכן חסר בלבוש הנשמה אך לבוש הנפש כבר הושלם שסיגפת עצמך על ב"ש וענין אבשלום ונתקן מלבוש הנפש וז"ש נפשיה לשלמא נקט כבר יש בידך מלבוש הנפש שלם. ומלבוש נשמה שהוא נגד המחשבה חסר קצת ואתה משלימו בזה:

ובספר הלקוטים הנז' כתוב דלכך בקשו את אבישג שהיא אביגיל בחילוף ל' בש' באי"ק וכו' ע"ש ואפשר דלכן כתיב בשמואל א' סי' כ"ה ולא תהיה זאת לך לפוקה וכו' ויאמר דוד לאביגל ברוך ה' אלהי ישראל וכו' וצריך טעם למה כתיב כאן אביגל ובכל הפרשה כתיב אביגיל וכבר אנא זעירא עמדתי על זה והבאתי דברי הירושלמי ודברי רבינו האר"י זצ"ל בקונטריסי הקטן ראש דוד פ' וישלח ע"ש. ועתה לפי האמור אפשר דאביגיל אמרה לו ולא תהיה זאת לך לפוקה רמזה לו דאיכא אחריתי מעשה דב"ש כמשז"ל והוא חזר בו ותכף שרתה בו רוח הקדש וידע דגם על מחשבה זו צריך לתקן וכנגד אביגיל יתקן באבישג ולכן אמר ויאמ' דוד לאביגל כלומר את נביאה שאמרת ולא תהיה זאת לפוקה ולמכשול דנהי דלפוקה ומכשול ליתא כאן לאחר חזרה שחזרתי בי אמנם איזה הרגש פגם איכא וצריך לתקן באשה דשמה כשמך אביגל. וחסר יו"ד מאביגיל כי יו"ד רמז למחשבה [ולהיותו רמז נעלם וגם שהוא כלפי דידיה סגי בחד ודוק היטב] והוא חטא במחשבה ומשו"ה כתיב ויאמר אביגל וחיסר יו"ד כי היה איזה פגם במחשבה וגם אבישג היה שמה נגד אביגל חסר יו"ד. ומ"מ הגדילה אביגיל להצילו ויברך דוד שנמלט מחטוא במעשה:

פרק ב

והמלך לא ידעה ואדניה בן חגית מתנשא וכו' אפשר לפרש ולדקדק הסמיכות. דאדניה ראה מעשה דאבישג יפה מאד והמלך לא ידעה ותו דהו"ל לגרש אחת משמנה עשרה ולא להתיחד עם אבישג והוא לא ידע דקשים גרושין כמ"ש פ' כ"ג. ולזה דן בדעתו דחטא בבת שבע וזה תקונו לכבוש יצרו מאבישג ולזה מוכרה להתיחד ולכבוש יצרו כי זהו תקנתו. ומזה הוליד דשלמה אינו ראוי למלכות כי הוא בן בת שבע והיא אסורה לו. זאת היתה לו כי הוא מתנשא למלוך ובא הכתוב בקשר אמיץ והמלך לא ידעה. ודין גרמ"א ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך ואפשר דלאמר רמז לג"ע כמ"ש פ' ד' מיתות לאמר זה ג"ע וז"ש מתנשא בעבור לאמר שחטא בב"ש והיא ערוה א"כ אני אמלוך כי שלמה בא מבת שבע האסורה. לבן אדוניהו המלך דוד שהבין דעת אדוניה וההלכו אתו לאפוקי סברתם ולהראות כי בנו בנין בקורי עכביש בלי יסוד וענין אמר קראו לי לב"ש ובא עליה כמשז"ל דקנח בי"ג מפות להורות שהיא אשתו המותרת לו וראויה לו דאי ס"ד דהיה עושה באבישג תקון לב"ש שהיא אסורה לא היה מפסיד הכל וחוזר לסורו ח"ו. וכיון במספר י"ג גי' אחד לרמוז כי מה' אחד היתה לו ולא חטא. ואפשר שגם אבישג סברה כאדוניה וסיעתו ואמרה לו חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקט כלומר חסריה לגנבא שגנב ב"ש ועתה חוזר בתשובה נפשיה לשלמא נקט:

ועוד אפשר בנותן טעם לביאת אורו בבת שבע כי הנה המלכות שהבטיח לשלמה הוא דבר שאינו קצוב ולדעת הרמב"ם אינו מתחייב אך כתבו מהר"ש חיון והרב פני משה דאם קבל הנאה מתחייב כמו שהארכנו בזה בעניותנו במקום אחר. איכו השתא זו היא ביא"ה שקבל הנאה מבת שבע ואח"ך נשבע כי במה שקבל הנאה מתחייב אף בדבר שאינו קצוב. אבל בשבועה לבד אפשר דבת שבע תעלה על לב דקנין אין כאן שבועה אין כאן על דרך שכתבתי בפאת הראש קונטריס ראשון פ' תולדות בס"ד. ומ"ש וישבע וכו' חי ה' אשר פדה וכו' כי כאשר נשבעתי וכו' כן אעשה היום הזה אפשר במה שאיתא אין שבועה חל על שבועה אבל לזרוזי שרי כמ"ש פ"ק דנדרים ופיר' מהרימ"ט שעושה גדרים וסייגי' לזרז וז"ש חי ה' וכו' כי כאשר נשבעתי וכו' וכי תימא כבר נשבעת והא תו למה לי לז"א כן אעשה היום כלומר לזרוזי להוסיף גדרים שרי וזוהי השבועה חדשה למהר ולהזדרז היום:

פרק ג

ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגם הוא. טוב תואר מאד ואותו ילדה אחרי אבשלום מ"כ בקונטריס לא' מרבני ירושלים משנת תמ"ז ואת שמו לא הגיד שפירש במשז"ל דא"ל חושי לדוד הע"ה מ"ט נסבת יפת תואר וא"ל יפ"ת רחמנא שריא א"ל מ"ט לא דרשת סמוכים דכל הנושא יפ"ת נולד לו בן סורר ומורה. ואף אדוניה בא מיפ"ת היה רוצה לייסרו כאשר ייסר איש את בנו. אמנם כדי שלא יאמרו לדוד הע"ה מ"ט נסבת יפ"ת שתיק ליה וז"ש ולא עצבו אביו מימיו והטעם משום לאמר דיאמרו לו לדהע"ה מדוע ככה עשית דנסבת יפ"ת ולא דרשת סמוכים לפי שאדוניה היה טוב תואר מאד דאתי מיפ"ת ואותו ילדה אחרי אבשלום וכבר נכוה בחמין שא"ל מ"ט נסבת יפ"ת ולא דרשת סמוכים עכ"ד ויש איזה גמגום בדבריו:

ואפשר לפי מה שכתבנו בעניותינו בספרי הקטן ראש דוד פ' דברים דהא דאמרו רז"ל דאין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתתו היינו להוכיחו על מה שכבר עשה דלא נפקא מידי את אשר כבר עשהו רק שיזדרז להבא בכיוצא. אמנם להוכיחו על דבר שעושה שיפרוש ממנו ודאי מחויב להוכיחו הרבה פעמים עד שיפרוש. וכן אפשר דדוד מלך חסיד לא היה עובר על מצות תוכחה שאם ידע שעושה דבר שלא כהוגן ודאי היה מוכיחו עד שיפרוש אבל לא עצבו אביו מימיו שהוא חי עדיין לאמר מדוע ככה עשית לשעבר אחר שכבר עשהו:

פרק ד

ויאמר נתן אל בת שבע אם שלמה לאמר הלא שמעת כי מלך אדוניהו בן חגית וכו' אפ' במ"ש רש"י שנתן נתנבא דשלמה ימלוך וז"ש ויאמר נתן וכו' לאמר כלומר בעבור אמירה אחת הנאמרת לו בנבואה דשלמה ימלוך דחק ונכנס לקיים נבואתו. וכה אמר הלא שמעת כי מלך אדוניהו בן חגית והוא בן יפ"ת כי מצד תכונתו והוייתו הוא בן סורר ומורה ומוכרח למות כמ"ש בספרי דדרשינן סמוכים פ' בן סורר לפ' יפ"ת ואח"ך כי יהיה באיש חטא משפט מות וא"כ מלכותו לא תכון ועתיד ליהרג. ואדונינו דוד לא ידע לפי שהוא נשבע לך וגם אני אמרתי לו נבואתי דשלמה ימלוך והבטחה על ידי נביא מתקיימת אף כי איכא חטא לפי שיש הכזב' הנביא אך ע"י המעשה הזה שמלך אדוניה יתגרו מלחמות וצרות שיעברו עליך ועל שלמה עד שימלוך ועתה לכי איעצך נא עצה ומלטי את נפשך ונפש בנך שלמה מן צרות ומלחמות:

פרק ה

ועתה הנה אדוניה מלך ועתה אדוני המלך לא ידעת. אפשר לפי פשוטו ועתה הנה אדוניה מלך וכי תימא מאי דהוה הוה. ועוד אם כל ישראל רצו בו והמליכוהו לא מידי היתה זאת ואני אנוס ופטור מהשבועה כמ"ש האדם בשבועה פרט לאנוס דאם היו נמלכין בי ודאי הייתי מקיים שבועתי וגוזר שכך יהיה אך להיות הדבר פתע פתאום בלי ידיעתי והיה רצון ישראל כן מה בידי לעשות. לז"א ועתה אדוני המלך לא ידעת כלומר וזהו מורד במלכות בהיותך בחיים שימלוך בלי ידיעתך. ולא תחוש שכל ישראל עמו לז"א ואתה עיני כל ישראל עליך להגיד וכו' וכיון שאין יד ישראל עמו אלא אדרבא עיניהם תלויות אליך לדעת רצונך. א"כ שבועתך במקומה. וז"ש ואתה אדוני המלך עיני כל ישראל עליך דתיבת ואתה אין לה מובן דהול"ל ועתה עיני כל ישראל עליך. אלא שרצתה לרמוז בחכמה דאין לו מקום פטור על השבועה מהשתי טענות דמאי דהוה הוה ושכל ישראל אתו עמו להמליכו לז"א ואתה רמז שאתה בגדר שהיית ומחויב לקיים שבועתך. חדא אדוני המלך ואתה בחיים וזה מורד במלכות זר מעשהו. ועוד עיני כל ישראל עליך וכו' ואין ישראל עמו ואתה מחויב לקיים שבועתך. ועוד טעמא רבא והייתי אני ובני שלמה חטאים ויאמרו שחטאת בי והוא חילול ה' ומדרך המוסר תלתה בה ובנה כמ"ש המפרשים:

תוכן העניינים

צוארי שלל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה