צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
הפטרת שמות
פרק א
הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי ויאמר ה' אלי אל תאמר נער אנכי כי ע"כ אשר אשלחך תלך וכו'. יש לדקדק דאם הוא נער מה טעם אמר לו אל תאמר נער אנכי והפשוט בזה כי באומרו נביא לגוים נתתיך אמר ירמיה לא ידעתי דבר דברי הנבואות כי נער אנכי ואיני כדאי. לזה א"ל אל תאמר נער אנכי כלומר הגם שאתה נער מ"מ אל תאמר נער כי צריכים להביט אל המשלח לא לשליח וזהו כי על כל אשר אשלחך תלך ולא איכפת אם אתה נער דעיניהם ישיתו אל המשלח:
והנה רבינו האר"י זצ"ל פירש כונת הפ' את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני כי ה' יתברך להטיב הוא מטיב לבדו. וכשאינו לטובה הוא ע"פ ב"ד של מעלה וז"ש ה' נתן הוא לבדו שהוא טובה ולדבר שאינו טוב ח"ו נמלך בבית דינו כמש"ה וה' לקח וה' הוא ובית דינו וז"ש את מי אשלח אני לבדי לענין הטובה ומי ילך לנו הוא וב"ד לענין שאינו טוב ואומר הנני שלחני לענין הטובה עכ"ד. וכפי דבריו צריך לפרש פ' זה כי ע"כ אשר אשלחך לענין טובה אני לבדי. ולמה שאינו טוב תלך מעצמך. שוב ראיתי לגורי האר"י זצ"ל שכתבו בפ' ועתה לכה ואשלחך אל פרעה דתיבת לכה מורה שילך מעצמו בלי שליחות ותיבת ואשלחך מורה ההפך אבל הענין כי הקב"ה היה שולחו בשליחות זה ויש בו רעה שהיא טובה כי ע"י שליחות זה תכבד העבודה וכו' והטובה אח"כ שיצאו ממצרים לכן בבחינת הרע הנמשך בשליחות זה אמר לכה מעצמך ובבחינת הטוב שעתיד לגואלם אמר ואשלחך עכ"ד ולפי זה במאי דקמן נפרש על דרך זה כי הנה הענין רע ומר מן הגלות וחרבן הבית וכו' אמנם יש בו טובה דשפך חמתו על העצים והאבנים ונשאר פליטת ישראל. גם אמרו רז"ל וישקוד ה' על הרעה צדקה עשה שהקדים שתי שנים למנין ונושנתם וכו' וז"ש כי על כל אשר אשלחך כי מענין זה יצא טובה גדולה שיהיה שארית ישראל ויש מקוה לישראל הן על ששפך חמתו וכו' והן שהקדים שתי שנים ולז"א אשלחך. אמנם לעת הלום עת צרה היא ולבחינה זו תלך. והדר מפרש קרא ראה הפקדתיך וכו' כמו שפירשו הראשונים נ"ן לנתוש ולנתוץ וזהו לבנות ולנטוע שישארו ישראל בעולם. ובזה פירשתי הפ' אחריו ומצאתי שקדמוני המפרשים במקצת. ומיני ומינייהו יתקלס עילאה דירמיה הנביא ע"ה ראה רחמיו יתברך להקדים שתי שנים למנין ונושנתם כי בזה יהיה להם תקומה וברגז רחם יזכור זכות אבות וזהו שרמז מקל שקד אני רואה כלו' זכות אבות גרם זה המהירות ונרמז במקל שקד כי מקל הוא אותיות ס"ת אברהם יצחק ישראל. שקד הוא ענין מהירות וזהו מקל שקד אני רואה הבנתי רמז דזכות אבות גרם המהירות לשים שארית לישראל. ויאמר ה' הטבת לראות יישר חילך כי ראית הטובה הגורמת רעה זו כי שקד אני על דברי שאני ממהר על דברי שאמרתי ונושנתם לעשותו לישראל שיהיה להם שארית ופליטה גדולה והמעיין יראה דיש נפך שפי"ר ותוספת טובה על מה שפירשו המפרשים בס"ד [עמ"ש בעניותי לקמן בהפטרת דברי ירמיהו. (אחר הפטרת פנחס) בס"ד] ואפשר לרמוז מקל שק"ד גי' ד"ת כי אבדה הארץ על עזבם התורה וזהו מקל על דת גי' שקד:
פרק ב
כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. פירש מורינו הרב מהר"י הכהן זלה"ה במאי דקי"ל דהאיש אינו יכול לכוף אשתו להוליכה בדרך מסוכן ולא במקום שאין מצויים מזונות וזהו שבח ישראל דהקב"ה מחזיק להם טובה מענותנותו וקורא הדבר חסד והוא אומרו זכרתי לך חסד וכו' והוא לכתך אחרי במדבר מקום מסוכן מנחשים ועקרבים וכיוצא ועוד ארץ לא זרועה שאינם מצויים מזונות ועכ"ז לא סרבתם כלל עכ"ד. ולי ההדיוט יראה כי השבח השבי"ח שזכו ישראל בהמול כל זכר ובקבלת התורה לשלמות עליון שיכולים לילך אחר השכינה וה' הולך לפניהם כמ"ש בזהר הקדוש דאאע"ה עד שלא נימול כתיב התהלך לפני ונח את האלהים התהלך נח אבל בישראל שלמים הם וה' הולך לפניהם וז"ש זכרתי לך חסד וכו' שזכיתם לשלמות לכתך אחרי דייקא דזה בא מצד שלמותך: