אור ברסלב
צוארי שלל הפטרת ויחי

צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

הפטרת ויחי

הפטרת ויגש

פרק א

ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש וכו'. הראשונים פירשו שכונת דוד הע"ה בצוותו את שלמה שתמיד יאמר אני בן דוד כלומר וצרי' אני ללמוד ממעשיו הטובים וז"ש את שלמה בנו לאמר ציוהו שתמיד יאמר שהוא שלמה בנו וזהו לאמר ובזה ימנע מהחטא. ועוד שמעתי ואוסיף נפך בס"ד שציוהו שתמיד יאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ וז"ש לאמר אנכי הולך וכו' כלומר שתמיד יזכור לו המיתה וכל כך יכנע עד שאח"ך צריך להתחזק לעשות במנהג בני אדם לאכול ולשתות וכיוצא וז"ש וחזקת והיית לאיש כי זכרון המות ימנעהו וצריך חזוק להיות לאיש כארח כל ארעא ודרך חיים של עה"ז:

ואפשר שציוהו להגות בתורה תדיר וזהו לאמר וכן ס"ת את שלמה בנו לאמר תורה. א"נ אפשר במ"ש ע"פ ויצו ה' אלהים את האדם לאמר לאמר זו ג"ע. וברוה"ק ידע ששלמה מסוכן ברוב נשים אלפא משמאליה והגם שגיירן כמ"ש הרמב"ם פי"ב דאסורי ביאה הן הטעוהו והיו עע"ז ונמצא שפגם בעריות ח"ו. ושונאי דהע"ה יהיה להם פתחון פה לדבר על נשואי אמו בת שבע עם דהע"ה ויאמרו כי משם נמשך שיהיה שלמה כל כך להוט. וז"ש את שלמה בנו מכיון שהוא בנו יזהר בעריות וזה לאמ"ר:

פרק ב

וגם אתה ידעת אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה וכו' לאבנר בן נר ולעמשא וכו' דמי מלחמה בשלום וכו'. הרב כנסת הגדולה בסוף חלק א"ח בלשונות רש"י פ' וישלח פירש מש"ה דמי מלחמה בשלום דק"ל דאם הרג רודף שיכול להצילו בא' מאבריו חייב מיתה וחילק הרב ז"ל דהיינו דוקא בשעת שלום אבל בשעת מלחמה דרבים לוחמים וירא הנרדף שמא בהיותו מכוין להציל עצמו בא' מאבריו של רודף איש אחר יהרגנו לא חילקו בין יכול להצילו בא' מאבריו לאינו יכול ובזה פירש שזהו כונת דוד הע"ה ביום צוותו לבן חכם רומז על האר"ש אל יקחך לבך אשר אנכי מצוך היום להרוג יואב בעבור הריגת אבנר כי תאמר בלבבך כדין עשה מעשה הור"ג דגואל הדם דעשאל הוה זה אינו דחייב מיתה בהריגת אבנר כהריגת עמשא באשר הוא ש"ם דמי מלחמה בשלום כלומר השוה דמי מלחמה לדמי שלום לענין אם יכול להציל בא' מאבריו ולכך הרגו ולא צדק דאינו דומה שעת מלחמה לשעת שלום. ובזה פי' הרב פ' ויואב ואבישי הרגו וכו' עש"ב ועל פי זה פירש הרב מהר"ם אמארילייו בהגהתו לספר פני שלמה מהרב אביו דף ח' ע"ג פ' שמואל ב' סי' י"ח לאט לי לנער אבשלום ופירש"י אם יקרא לפניכם במלחמה חמלו עליו ע"ש באורך:

וכמתלמד מדבריו ודברי הרב מר אביו שם בדרך השני אפ' לפרש מש"ה שם ויאמר האיש אל יואב וכו' או עשיתי בנפשי שקר וכל דבר לא יכחד מן המלך ואתה תתיצב מנגד. ונקדים מה שכתב הרב כנה"ג בח"מ סי' תכ"ה דחילוק זה דשעת מלחמה בנרדף ה"ה באחר שבא להציל את הנרדף והכל אחד עש"ב. ונראה דהרא"ם פליג על זה שכתב פ' וישלח במ"ש ויצר לו שמא יהרוג אחרים דהיה מצר דאפשר דמחנה עשו לא היה כונתם להרוג יעקב אלא מחנהו ואין בדם אלא דין רודף ואם היה יכול להצילם בא' מאבריהם והרגם חייב עש"ב ומוכח מזה דסבר הרא"ם דהא דיכול להצילו באחד מאבריו איתיה בין בשלום בין במלחמה. ובזה נבא אל הביאור דדוד הע"ה לפי מה שפירשו הרב כנה"ג ומהר"ם אמארילייו סבר דיש לחלק בין שעת מלחמה לש' ולכן צוה דמצד החמלה יחמלו על אבשלום לפנים משורת הדין וז"ש המגיד באזנינו ציוה וכו' וסיים או עשיתי בנפשי שקר פי' להורגו מחמת טענה דבמלחמה לא נאמר דין יכול להציל לא' מאבריו ולא אחוש לחמול על אבשלום כאשר ציוה המלך. מ"מ כל דבר לא יכחד מן המלך וכבר יודע דיש סברא דאף בשעת מלחמה איתיה לדין יכול להציל בא"מ וחייב וכאשר עינינו הרואות דהרא"ם סבר הכי ואם כה יאמר דמה שציוה לאט לנער אבשלום מדינא קאמר. וכי תימא הלא אנכי אהיה בעזרתך לומר דאין הלכה כסברא זו והעיקר דבשעת מלחמה ליתיה להאי דינא וסברא היא כאשר אנן חזינא דעת הרב כנה"ג. לז"א ואתה תתיצב מנגד כלומר שאין אתה יכול לפצו פה בזה שאתה הרגת לאבנר על שלא הציל לעשאל בא' מאבריו אף שהיה מלחמה ונמצא שעשית מעשה מבא בדמים בטענה יכול להצילו אף בשעת מלחמה ומוכרח שתתיצב מנגד ולכן לא אשלח ידי באבשלום:

אמור מעתה אפשר דהוא הדבר אשר דברו דהע"ה וגם אתה ידעת אשר עשה לי יואב ן' צרויה אשר עשה וכו' לאבנר ופירש רלב"ג אשר עשה לי שהרג לאבשלום וחש שמא יאמר דכדין עבד דבמלחמה ליתיה לדין מציל בא"מ ושפיר הרגו לאבשלום לז"א אשר עשה וכו' לאבנר וכו' ואיך הרגו לאבנר הרי במלחמה ליתי' לדין מציל בא' מאבריו ולא נתחייב אבנר אלא מוכרח דסבר יואב דאין לחלק בין שלום למלחמה וא"כ איך הרג אבשלום וממ"נ חייב:

א"נ אפשר על דרך האמור דהרמב"ם פ"א דרוצח ס"ל דרוצח שהרג לנרדף שהיה יכול להצילו בא' מאבריו חייב מיתה בידי שמים אבל אין ב"ד ממיתין אותו אמנם הרא"ש פ' בן סורר והטור ס"ל דחייב מיתת ב"ד וז"ש ואשר עשה לי שהרג לאבשלום. וכי תימא דהלכה כהרמב"ם שאינו חייב מיתת ב"ד אלא מיתה בידי שמים ואם חפץ ה' להמיתו ידינו אל תהי בו. לז"א ואשר עשה וכו' לאבנר שהוא הרג לאבנר אף שלא היה. חייב מיתת ב"ד אלא מיתה בידי שמים. ומוכח דהוא סבר דחייב מיתת ב"ד שהוא דעת הרא"ש והטור. ועשית כחכמתך דהגם דקי"ל דאינו חייב אלא מיתה בידי שמים ולא מיתת ב"ד. מ"מ בשביל אבנר ועמשא חייב כמדובר:

פרק ג

ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד וכו' אפ' במ"ש בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופאה נוטל דעני היה באותה שעה. ומזה נלמוד דדהע"ה כשהיה בורח מאבשלו' היה עני וברזילי הטיב עמו בתורת צדקה ואינו חייב לשלם על דרך מאי דס"ל לרבנן בלקט דעני היה באותה שעה וז"ש תעשה חסד כלומר ולא מן הדין ונ"ט כי כן קרבו אלי בברחי וכו' והי"ל דין עני:

פרק ד

והנה עמך שמעי בן גרא וכו' והוא קללני וכו' אפשר במ"ש הרמב"ם פ"ה דממרים דאם היו אביו ואמו רשעים אין הבן נעשה שליח להכותם ולנדותם אפי' שלא עשו תשובה. ונודע מ"ש בזהר הקדוש בסבא דדהע"ה בדרך ההוא עשה תשו' בקבלת נזיפה והיה הולך יחידי יחף רחוק ד' אמות וכו' ע"ש. גם מבואר במכות דף י"ג ובתוס' יבמות דף כ"ב דהחייב מלקות או מיתה אי עביד תשובה אינו נפטר מהמלקות או ממיתה ע"ש [ומ"ש הרב שבות יעקב בה"ב סימן קי"ג דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש חולקים על התוספות והשיג על הרב פנים מאירות בראשון סימן תשעים דנקיט כהתוס' כבר אני בעניי בקונטריס עין זוכר מערכ' מ"ם אות ך' השבתי על דבריו ז"ל ע"ש באורך בס"ד] וז"ש והוא קללני כלומר הוא מדעתו בלי שליחות ב"ד וכי תימא הא מיהא אם עשה כן בן לאביו דקללו והכהו והיה רשע פטור ממיתה וה"ה שמעי לך לז"א ביום לכתי מחנים כלומר הא דפטור היינו כשלא עשה תשובה אבל אני עשיתי תשובה וז"ש ביום לכתי לבדי רחוק מהעם דקבלתי נזיפה. וכיון דעשיתי תשובה חייב. ואפי' שהוא עשה או יעשה תשובה עתה אינו נפטר וז"ש ועתה אין ועתה אלא תשובה כמשז"ל בכמה מקומות דכתיב ועתה והכונה אפי' ששמעי עשה תשובה אל תנקהו כי איש חכם אתה וידעת דחייב מלקות ומיתה אף שעשו תשובה לא נפטרו:

וכד הוינא טליא פירשתי במשז"ל דדהע"ה לא הרג לשמעי מפני מרדכי העתיד לצאת ממנו וכמ"ש פ"ק דמגילה. גם אמרו דאם בא על הערוה לא יהיה לו בן חכם ומהבנים ראיה לזיווג שהיה כהוגן. וז"ש ועתה אל תנקהו כלומר לשעבר לא הרגתיו שעתיד מרדכי לצאת ממנו ועתה רואה אני ברוה"ק דכבר יצא ממנו זרע שיבא מרדכי ממנו וזהו ועת"ה השתא דנפיק מיניה פרידה טובה. אל תנקהו כי כל מה שאמ' נמרצת על עסקי אמך שקר ענה כי איש חכם אתה וזו תוכחת מגולה דאמך ראויה לי וזווגנו הגון דאי לאו לא היית חכם:

א"נ אפשר והוא קללני וכו' כלפי מה שאמר הוא עצמו ביום המעשה מה לי ולכם בני צרויה כה יקלל כי ה' אמר לו קלל וכו' ועתה גילה לשלמה דלא אמר כן אלא להצילו מיד בני צרויה דלפי האמת ודאי דמעצמו עשה ולא מאת ה' היתה זאת כי אמר לו קלל שהרי הוא אמר נמרצת דר"ל נואף מואבי וכו' וזה שקר דב"ש שלו. ואינו מואבי דהנקבות מותרות וא"כ מוכרח שהוא מעצמו וז"ש והו"א מדעתו מעצמו קללני וכי תימא דילמא הוא שליח מה' וכמו שאמרת אתה בעצמך כי ה' אמר לו קלל והכי קושטא דמילתא. לזה אמר קללה נמרצת דהיינו מואבי נואף והוא שקר ומזה תבין דלא אמרתי כי ה' אמר לו לקלל כי אם להצילו בעידן רתחא אבל מוכרע דהוא מעצמו ומדעתו ולא נאמר לו מה'. והוא ירד לקראתי הירדן כלומר הוא במרדו גם כי אתא לבקש מטו וכמו שפירשנו בעניותנו בפסוקים ההם דהיו דבריו מדקרות חרב והוא מ"ש התחת זאת לא יומת שמעי וזה רמז והוא ירד לקראתי והוא במרדו ירד לקראתי כלומר כנגדי בדברים קשים. ולצורך נשבעתי לו. ועתה וכו':

תוכן העניינים

צוארי שלל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה