אור ברסלב
צוארי שלל הפטרת ראה

צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

הפטרת ראה

הפטרת עקב

פרק א

וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך בצדקה תכונני וכו'. אפשר במ"ש בזהר חדש דגלות הזה אנו נושעים בזכות משה רבינו והוא תבע יקרא דאוריי' ולכן הגאולה תבא בעסק התורה בזכות משה רבינו ע"ה. גם נקדים מ"ש בס' ילקוט ראובני בסדר היום דף קס"ה ע"ג מי שנותן לת"ח אף שהוא עם הארץ כשמת מלמדין אותו. גם נודע שנחרב בית ב' בעון שנאת חנם לזה כשראה הוא יתברך דכנסת ישראל עניה סוערה לא נוחמה והוא ית' מנחם ציון הנה אנכי מרביץ וכו' בגאולה. וכי תימא ומה אעשה ליגאל לז"א וכל בניך לימודי ה' שילמדו בתורה ובזכות התורה תבא הגאולה. ורב שלום בניך שלא יהיה שנאת חנם אלא בשלום יחדיו אז תבא הגאולה וכי תימא זה מהנמנע דכל ישראל יהיו לומדים דכמה בטלני איכא בשוקא ועמי הארץ לז"א בצדקה תכונני ע"י הצדקה עם לומדי תורה אז גם הע"ה מלמדין אותו וכל העומד לדבר א' כאלו נעשה ושפיר קרי וכל בניך לימודי ה' עם הצדקה:

א"נ אפשר במשז"ל דכב יכול השכינה בגלות עמנו ובעבורה יבא הגאולה כמשז"ל ובזהר הקדוש האריכו בזה בכמה מקומות. והנה כנסת ישראל ידעה מהנביאים שהצדקה מקרבת הגאולה כמש"ה ועשו צדקה כי קרובה ישועתי וכתיב ושביה בצדקה ולכן כמו צער בנפשה דהיא עניה ולא יכלה לעשות צדקה ונשארת בגלות וזאת אומרת עניה סוערה עניה באפס דמי"ם סוערה בגלות לא נוחמה כי שמעה כי פקד ה' את עמו בזכות הצדקה והיא עניה בגלות ולכן לא נוחמה לז"א בצדקה שהוא כינוי לשכינה תכונני וכל הנביאים נתנבאו על השכינה שהיא הצדקה כי בעבורה נגאל וז"ש בצדקה שהיא השכינה תכונני ואם אין לך לעשות צדקה רחקי מעושק ובזה לא תראי כי בעבור השכינה שהיא צדקה תגאלו. ועוד כתבנו בעניותנו בכונת הפ' בצדקה תכונני בס' הקטן ראש דוד דף ס"ח ודף קמ"ט ע"ש בס"ד:

פרק ב

הוי כל צמא וכו' עמ"ש בעניותנו בספרי הקטן ראש דוד דף פ"ד ע"ד בס"ד:

פרק ג

עניה סוערה לא נוחמה הנה אנכי מרביץ וכו' אפשר במ"ש המפרשים שנחרבה ירושלים במה שעבדו ע"ז בתוכה ועל ידי זה נעשית כעיר הנדחת והיינו דכתיב ציון נדחה קראו לך כלומר שקוראים לציון עיר הנדחת על ידי ע"ז שעבדו בתוכה ובפ' חלק ר' יוסי סבר לא תבנה עוד אפי' לעשות בה גנות ופרדסים ופירש הרב נפתלי שבע רצון סוף הספר דז"ש הכתוב כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותי' הכונה שינחם ה' לציון על מה שהיו אומרים שתהיה תל עולם ולא תבנה שהיא עיר הנדחת לכן ינחם ה' ציון שיבנה חרבותיה וישם מדברה כעדן כלומר מה שהיתה תחילה כעפר המדבר שאינו מגדל צמחים ולדעת ר' יוסי אין עושים בה גנות ופרדסים לזה ישם מדברה כעדן שיש כל פרי נחמד וערבתה יהיה כגן ה' עכ"ד וכתב שם דטעמא דלא נעשית עיר הנדחת כמ"ד דירושלים אינה נעשית עיר הנדחת דלא נתחלקה לשבטים ע"ש איכו השתא עניה סוערה לא נוחמה במאמר כי נחם ה' ציון וכו' שיבנה חרבותיה וישם מדברה כעדן. כי יאמרו לעולם דהיא ראויה להיות עיר הנדחת ולא נעשית מטעם דאין ירושלים נעשית עה"נ דלא נתחלקה לשבטים ולזה לא נוחמה דאפשר דהיא עיר הנדחת אך לא נעשית מטעם דירוש' לא נתחלקה לשבטים אמטו להכי נוחם יסתר מעיניה. על בן בא האלהי"ם ואמר הנה אנכי מרביץ וכו' כלומר אני אעשה דיתברר דלא היית ראויה כלל להיות עיר הנדחת. דאם מה שנבנית הוא דאין ירושלים נעשית עיר הנדחת דלא נתחלקה לשבטים. נהי דיכולים לבנותה אבל שתהיה מסויידת ומכויירת ספיר אבניה זה לא יתכן ליפותה ולהשביחה להיות ארץ חפץ אבניה אבנים טובות ומרגליות. ולכן הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים וזה מורה דריח עיר הנדחת לא עבר בה. וכל בניך לימודי ה' כי יהיה אוירא דארעא דישראל זך ובהיר שיזכו ללמוד מפי הגבורה. וכל זה מורה דלא היה דין עיר הנדחת בה כדבר האמור:

ומורינו הרב הגדול שארינו מהר"י זאבי זלה"ה היה מפרשה במה שאמרו בספרי עתידה ארץ ישראל שתאמר לפני הקב"ה הריני רואה מקומות שקלקלתי בהם ובושתי מהם שנאמר ראי דרכך בגיא אמר הקב"ה הריני מעבירם שנא' כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו ועל זה הבטיחה הקב"ה כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה שלא תבושי. ואולם בכל זאת עניה סוערה לא נוחמה כי לא סגי לשנות ההרים והגבעות כי בימי אחז ומנשה לא הניחו כל תלם ותלם שלא הניחו בו ע"ז וח"ו יצטרך להפוך ירושלם כלה. לזה קדמו רחמיו ית' ההוא אמר הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים וכו' וכל גבולך לאבני חפץ באופן כי לא יוכר אפי' צרור קטן וקומץ עפר אשר היו לפנים הארץ ובזה נחה שקטה כי פנים חדשות פנים מאירות באו לכאן עד כאן דברי הרב זלה"ה:

ואפשר עוד לומר במ"ש מהרימ"ט זלה"ה בס' צפנת פענח מדרשותיו פ' שמיני דרוש שני כי כל מה שהשרה הקב"ה שכינתו לשעבר היה כדמות אירוסין אבל לעתיד לבא כדמות נשואין ולכן לא קבלנו התורה אלא ע"י סרסור וע"כ כשהשרה הקב"ה שכינתו על ישראל שעליה אמרו ביום חתונתו זה יום שמיני למילואי' מצינו שם חתונה באירוסין בההיא הנאה דמחתני אהדדי שכן מצינו לשעבר כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וחצר דידה סתמה לאו לשם נשואין וכן אומר אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאותיו אל בית אמי אבל לעת"ל הרי היא ככנוסה לחופה וככלה בבית חמיה דהיינו נכנסה לרשות הבעל בחצר דידיה דכתיב בונה ירושלים ה' וכתיב ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולפי שלעבר לא זכינו ללמוד תורה מפי הגבורה אלא ע"י סרסור לפיכך לא נתקיים בנו לא לימוד תורה ולא כשרון מעשים ובשוב ה' שבות עמו ישוב אליו תחת כנפיו לא שישוב אליה אז יגל יעקב שתהיה אז ככלה בבית חמיה נשואה אינה צריכה סרסור אלא מפה אל פה כדכתיב וכל בניך לימודי ה' עכ"ל הרב בקיצור עיין בספרי הבהיר באורך. הנה כי כן אפשר דכאשר ידעה כנסת ישראל דבבית המקדש ראשון אפי' לא היה לה אלא דין ארוסה עניה סוערה לא נוחמה דהגם דהקב"ה השרה שכינתו בבית המקדש בפרסום עכ"ז חשיב חצר דידה ועודנה ארוסה. אם כן מי מפיס דלעתיד יהיה דין נשואה אז יאמרו כי גם זה חצר דידה ולאו לשם נשואין. לז"א הנה אנכי מרביץ וכו' כלומר אני אפרסם דהוא חצר דידי כי ארביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים וכו' ויתפרסם כי זהו חצר דידי ונכנסת לרשותי רשות הבעל ואש"א אתכ"ם. וכל בניך למודי ה' מפה אל פה כי לא יצטרך סרסור. ורב שלום בניך כי לא יהיה שום מחלוקת ותתקיים התורה. בצדקה שהוא כינוי לתורה תכונני כמ"ש בשוחר טוב ע"פ אני בצדק אחזה פניך שאמר דוד הע"ה אני מאותם שעמלים בתורה ע"ש. ומאחר דלעת"ל תהיי נשואה וכל בניך למודי ה' פה אל פה זה גורם שלא יהיה מחלקת כי המחלקת בא מחמת שהכה משה בסלע ויש שכחה כמשז"ל ועתה שהוא מפי ה' ורב שלום בניך. והקליפה הנקראת ריב דממונה על השכחה כמ"ש מהר"ש מאסטרפולי זלה"ה במאמר החדש הזה לכם אז תתבטל ובמקום ריב יהיה ורב שלום בניך ותתקיים ביך התורה וזהו בצדקה שהיא התורה תכונני. ואפשר לרמוז במקום ריב היא הקליפה אמר ורב שיש אות וי"ו שהוא חיים כמ"ש בזהר והזכירה מחיים וסי' זכרנו לחיים ור"ת ידוך שלום בניך בצדקה (חוץ מתיבת ורב) גי' שדי ואחורים של שדי הוא רגט גי' רי"ב ופנים של שדי תה"ך שהוא כד"ת עם הכו' המבטל קליפת ריב כמ"ש מהר"ש הנז' ז"ל. ורמז ג"כ שעתה בגלות אנו נגאלי' בזכות התורה כמשז"ל והבאתיו לעיל וזהו בצדקה שהיא התורה תכונני. רחקי מעשק דאין עבירה מכבה תורה כמשז"ל פ' היה נוטל. וממחתה כי לא תקרב אליך כי השמ"ד לא ימשול כמי שעוסק בתורה דהוא בן חורין כמשז"ל אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה כי הוא זוכה שיתנוצץ בקרבו אור בו ניצוץ משה רבינו ע"ה ובזה ינצל משמ"ד גי' משה עם הכולל כמו שכתבנו בעניותנו במקומות אחרים באורך. ואפשר שהטעם שתורה נקראת צדקה היינו משום שע"י התורה יש עילוי למ' שנקראת צדקה. גם רמז ליחוד קבה"ו כי צדקה הוא תורה ז"א וגם כינוי למ' ליחד הדודים יחדיו וע"י לימוד התורה מתיחדים:

(ד) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכו' אפשר לפרשו נמשך לגדולת העוסק בתורה שאמר בצדקה שהיא התורה תכונני כמו שפירשנו בעניותנו. ועל זה סובב הולך כל כלי יוצר עליך מהאויב לא יצלח כי העוסק בתורה הוא בן חורין. וכל לשון תקום אתך וכו' אפשר במשז"ל דהמדבר לשון הרע על חבירו עושה חליפין שנותן הזכיות לנדבר וחובות הנדבר דהוא מי שדיבר עליו לה"ר לוקח המדבר וזהו יגמור נא רע רשעים שישתלם הרע של הרשעים והטוב שבהם כלו' מצותיו ילכו לצדיק וישתלם הצדיק ממה שהיה חסר לו מזכיות שעשה הרשע כמו שפירש רבינו האר"י זצ"ל ועל דרך זה הוא המדבר לה"ר שלוקח העונות מאותו שדיבר עליו לה"ר ונותן לו תמורתם זכיותיו כמו שכתבו רז"ל והמפרשים וז"ש וכל לשון תקום אתך שידבר עליך לשון הרע. למשפט מן הדין תרשיעי תחייבי למדבר לה"ר שתתן לו עונותיך וזכויותיו תקח אתה וז"ש זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי כי כן יסד המלך זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגהינם. אבל יש תקון למדבר לה"ר שנדבק בסט"א דיש לקונן עליו הוי כל צמ"א גי' ס"מ שנדבק בו בדבור לה"ר החמור מע"ז ג"ע ש"ד תקנה יש לו לכו למים אין מים אלא תורה דיעסוק בתורה ויתרפא דכתיב מרפא לשון עץ חיים כמ"ש פ"ג דערכין:

פרק ד

עניה סוערה לא נוחמה וכו' אפשר לומר במ"ש פ' מצות חליצה יחלץ עני בעוניו יחלצהו מדינה של גהינם בעבור עוניו נמצא דבעניות נצול מדינה של גהינם. עוד אז"ל דהקב"ה הראה לאברהם אע"ה שעבוד מלכיות וגהינם ובירר שעבוד מלכיות להצילנו מדינה של גהינם עוד נקדים מ"ש בס' ילקוט דוד פ' שמות שטעם גלות מצרים שהתורה רוחנית ואינה חלה על האדם שיש לו יצה"ר ומחשבות רעות וגאה וגאון וזה טעם שהאומות לא יוכלו לקבל התורה ולכך הכניע הקב"ה לישראל בגלות מצרים להחליש כח היצר הרע ותוכל לשכון בם התורה עכ"ד ובזה נבא אל הביאור דכנסת ישראל שתים הנה קוראותיך שהם בגלות מר וארוך ועוד כי רובן עניים נודדים ללחם. והבינוניים טורחים מאד למצוא טרף. ומעט אשר היה מעשירים לא הונח להם מכמה צרות ויסורין וז"ש עניה סוערה שיש לה שתי פורעניות גדולות עניה שהם עניים נודדים ללחם רובם והבינוניים גם הם עניים כי טורחים מאד להביא טרף והמשתכר משתכר אל צרור נקוב. ועוד סוערה מהגלות או מיסורין. לא נוחמה דכיון שהם בגלות להצילם מגהינם. הא תו למה לי עניות ויסורין. ואם הם עניים ויסורין בזה נצולים מגהנם דיסורין ממרקים כמשז"ל ותרתי למה לי להנצל מגהינם ותיסגי בחד לכן לא נוחמה. וה' ברחמיו מישב דעתה הלא תדעי הנה אנכי מרביץ וכו' וכל בניך לימודי ה' שיזכו ללמוד תורה רוחני' מפי ה' נשמת התורה ובו בפרק עושר גדול כמ"ש מרביץ בפוך וכו' ורב שלום בניך כמ"ש השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. ואיך תזכו בתורה הרוחנית הלא במצרים הוצרך הגלות לקבל התורה ועכשיו ביותר צריך זכוך אחר זכוך עניות ויסורין וגלות כולי ואולי שתזדככו לקבל תורה הרוחנית מפי ה' כביכול:

תוכן העניינים

צוארי שלל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה