צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
הפטרת עקב
פרק א
ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני. אפשר דידוע דה' מדת רחמים ואדני מדת הדין ולז"א עזבני ה' מדת רחמים עזיבה אבל לא שכחה דעזבני בגלות ומרחם עלי בגלותי אבל מדת הדין שכחני בגלות שאינו נוקם נקמתי מהרעה הגדולה שמוסיפים להרע בגלותי:
התשכח אשה עולה וכו' במס' ברכות דף ל"ב אמרו ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני היינו עזובה היינו שכוחה אמר ריש לקיש אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אשה על אשתו ראשונה וזוכר מעשה ראשונה אתה עזבתני ושכחתני א"ל בתי י"ב מזלות וכו' וכלן לא בראתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני ושכחתני התשכח אשה עולה אמר הקב"ה כלום אשכח עולות אלים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל אמר לה גם אלה תשכחנה אמרה לפניו רבש"ע הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני א"ל ואנכי לא אשכחך עכ"ל וצריך ביאור. וכד הוינא טליא שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שהיה אומר משם הרב מהר"ש פרימו זלה"ה במשז"ל על פסוק ה' נתן וה' לקח ה' נתן לענין הטובה הוא יתברך לבדו יעשה וה' לקח הוא ובית דינו דלענין הרעה מענותנותו ית' נמלך בבית דינו והיינו דקשיא ליה דהכא כתיב עזבני ה' וכתיב וה' שכחני וכפי הכתוב ה' נתן וה' לקח מורה דעזבני ה' הוא טובה ומשו"ה כתיב ה' על דרך ה' נתן וז"ש היינו עזובה היינו שכוחה דגם עזובה אינו טובה דכתיב עזבני ה' אלו דברי מר אבי זלה"ה בשם הרב הנז'. אמנם לא זכינו לשמוע סיום דרך הרב הנז' בכונת ריש לקיש היכי תריץ יתיב לקושית היינו עזובה היינו שכוחה דלכאורה אינו מובן:
ואפשר דכונת ריש לקיש לומר דהשתא מיירינן שכבר נהיית הרעה ודמי ח"ו לנושא אשה על אשתו אך עתה מדת רחמים איברא דעזיבה איכא בגלות אבל אין שכחה ויש רחמים ומשום דש הפרש מיהא גם בצרת גלותנו בין מדת רחמים למדת הדין בחלקות ישית עזבני ה' ואדני שכחני אבל כונת ציון להתאונן על העזיבה ושכחה ולזה אמר ר"ל בדבריו אתה עזבתני ושכחתני שתיהם כאחד ולא דמי לגמרי למקרא שכתוב ה' נתן וה' לקח אלא בצד מה דיש רחמים מיהא. והביטה וראה דבקרא דכתיב ה' נתן כתיב ה' ברישא דהוי טובה לגמרי והקדים רחמיו ונתן. ואח"ך הקדים מדת הדין ולקח. אבל הכא כתיב עזבני ואחר העזיבה כתיב ה' דבזמן העזיבה יש רחמים. ואדני מדת הדין תדיר שכחני. ועוד דשם וה' לקח הוא שם הוי"ה בה' מדת רחמים ובית דינו. והכא ואדני מדת הדין:
ולהבין יתר המאמר כלום אשכח עולות וכו' אפשר בהקדים משז"ל דעל העגל טען משה רבינו ע"ה לי צוית אנכי ה"א להם לא צוית. והמפרשים כתבו דישראל לא טעו באלהות ח"ו רק שכיונו לאמצעי במקום משה רבינו ע"ה ח"ו ככתוב כי זה משה האיש וכו'. וידוע דעיקר העבודה היא להיות באחדות אחת כל ישראל וכשזכינו להיות באחדות דכתיב ויחן שם ישראל ניתנה לנו התורה. ואותה אנחנו מבקשים ליגאל ב"ב בעזרתו ית' כי חרבן בית ב' היה על שנאת חנם. ואמרו במדרש הביאו הרב הכותב בהקדמת עין יעקב דאמר ר"ש בן פזי דמצינו פסוק כולל יותר מואהבת לרעך כמוך את הכבש אחד תעשה בבקר ופירשנו בעניותנו בספרי הקטן דברים אחדים דרוש הששי דמהתמידין נלמד האחדות דצריך שיהיו שותפין בעולות תמיד כדי להעלות הניצוצות והיו לאחדים וקרבנות כשמן לקרב הכוחות ממטה למעלה ע"ש באורך פירוש כל המאמר בכל חלקיו בס"ד וז"ש התשכח אשה עולה אמר הקב"ה כלום אשכח עולות אלים ופטרי רחמים דכתיב את הכבש האחד ומשם למדנו האחדות. ולזה השיבה כנסת ישראל א"כ לא תשכח לי מעשה עגל דטענת משה רבינו לי ציוית להם לא צוית ואם אתה זוכר העולות שהיינו לאחדות גמור וכן הקרבנות המורים קירוב ואחדות ממילא אנכי ה"א לכל ישראל נאמר ונפלנו בעון העגל וטענת משה רבינו ע"ה מגן שויא. והשיב ה' גם אלה תשכחנה דבחסדו שוכח עון העגל. והשיבה א"כ תשכח מעשה סיני דסברה דכונת הקב"ה דטענת משה רבינו לי ציוית טענה מעליא ואח"ך שבו בתשובה והיו הקרבנות הרומזים לאחדות. וא"כ אם טענת משה רבינו ע"ה לי צוית טענה חזקה א"כ כל מעמד הר סיני למשה רבינו היה למנה. לזה אמר ואנכי לא אשכחך כלומר דטענת לי צוית ליתא דהייתם באחדות כדכתיב ויחן שם ישראל וגם מהעולות דכתיב הכבש אחד ופטרי רחמים שהם קרבנות הכל נשמע האחדות אך איני זוכר מעשה העגל שטעיתם בטענת אמצעי ולא כפרתם באלהות ומשו"ה אני שוכח העגל ולעולם דמתחילה ועד סוף אתם אחדות גמור הן על כפים חקותיך וכו' איכו השתא שובה ישראל כי בעון שנאת חנם נחרב הבית מהרו בניך מהרסיך ומחרביך על שממך יצאו בשנאת חנם וצריכין לשוב ולהיות באחדות גמור אחר זמן רב שכתבתי זה בא לידי ס' אמונת חכמים וראיתי בסוף פ"ג דף ז' בשם הרמ"ז ז"ל קצת ממה שכתבתי שש אנכי שכיונתי קצת ובחסדו ית' הגדלתי והוספתי לפרש המאמר ולישבו כאשר יראה הרואה בס' הנז' ובמ"ש בעניותנו בס"ד:
א"נ אפשר לדרוש לטובה מהרו בניך לקיים מצות בזריזות ולשוב ועי"ז הסט"א וגונדא דילה אשר באו בקרבכם והן הן מהרסיך ומחרביך ממך יצאו כי על ידי הזריזות במצות כמ"ש מהרו בניך יברחו כחות הסט"א על דרך שפירש רבינו האר"י זצ"ל בשנותו את טעמו לפני אבימלך מלכו של עולם ויגרשהו לסט"א וילך. וכמה מלאכים מסייעים שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך לסייעך. חי אני נאם ה' כי כלם כל המצות כעדי תלבשי חלוקא דרבנן ותקשרים ככלה לקשר כל העולמות בתורה ומצות:
פרק ב
עוד יאמרו באזניך בני שכוליך צר לי המקום גשה לי ואשבה. אפשר במ"ש פ"ז דסוטה רשב"י אומר אדם שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם. והנה מצינו בגוים דשבחן אומרים בקולי קולות כמו סנחריב שאמר מי בכל אלהי הארצות וכו' וכיוצא כמה שבחים ולא עוד אלא שהיו שקרים גמורים וכן נבוכדנצר אמר הלא דא בבל רבתא וכו' ובלעם נאם שומע אמרי אל וכו' והכל שקר. לגנוב דעת הבריות ולא די שאומרים שבחם בקול רם. אלא עוד תשוב ותראה מדה אחרת מגונה שגנותם יאמרו בלחש. וז"ש עוד יאמרו מלבד מדתם הרעה לומר שבחם ומה שאין בהם בקול רם עוד יאמרו באזניך בלחש בני שכוליך גנותם צר לי המקום שהוא גנותם ויאמרוהו באזניך בלחש:
אמנם שמעתי משם הרב הגדול מהר"ר יוסף דוד זלה"ה במשז"ל שבמכת הדם במצרים המצריים בדי לשתות מים היו צריכין לתת מעות לישראל והיו שותים מצרי וישראל בכוס אחד כדי שהמצרי יוכל לשתות מים. וכן לעת"ל יראה בעיני הגוים שאין להם מקום לישב וכדי לישב צריך שיקראו לישראל שישב וישב הגוי אצלו ואז יוכל לישב כי לשבת יחידי ידמה שאין מקום לישב כלל. וז"ש עוד יאמרו מלבד מה שהיה במכת הדם שכדי לשתות המצרי מים היה צריך לשתות ישראל עמו. מעין דוגמא יהיה לעתיד במקום וז"ש עוד יאמרו וכו' צר לי המקום שדומה בעיניו כי אין מקום לכן גשה לי שב אתה ואז ואשבה שאוכל לישב כי המקום יתרחב בעבורך עכ"ד:
פרק ג
והביאו בניך בחצן וכו'. פירשו המפרשים חצן זרוע ימין ובזה יומתק כי אותיות חצן הם אותיות נצח שהוא רמז לשפע הזרוע ימין חסד ומשם יושפע לנצח. וגם נה"י יעלה לחג"ת ונצח יהיה חצן זרוע ימין. ואפשר והביאו בניך בחצן אותיות בנצח שתהיה השפע מצד החסד נעימות בימינך נצח:
פרק ד
אדני ידוד נתן לי לשון למודים וכו' עמ"ש בעניותנו בספרי הקטן דברים אחדים בדרוש לשבת כלה דרוש שלשים בס"ד:
פרק ה
הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו וכו' כי נחם ה' ציון וכו'. פירש הרב המובהק כמהר"ר אהרן ן' חיים זלה"ה אשר היה מרבני איזמיר נכדו של הרב קרבן אהרן זלה"ה במ"ש בבראשית רבה פ' ל"ח אמר ר' לוי בכל מקום שנאמר אין לה הוה לה ותהי שרי עקרה אין לה ולד והוה לה וה' פקד את שרה ודכותה ציון היא דורש אין לה והוה לה ובא לציון גואל ודכותה אין לה מנחם והוה לה אנכי אנכי הוא מנחמכם עכ"ל ובזה נבא אל הביאור כי הן האדם יתחמץ לבבו וכליותיו ישתונן דכתיב אין לה מנחם ומאחר דכתיב הכי נוחם יסתר ולא יהיה לה נחמה לז"א הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו דעל פי המזל אברהם אינו מוליד והיינו ותהי שרי עקרה מצד עצמה עיקר מטרין לא הוה לה אין לה ולד מצד אברהם ועם כל זה ואברכהו ואברהם היה יהיה לגוי גדול וארבהו הגם דכתיב אין לה ולד. ומזה תקיש דהגם דכתיב אין לה מנחם יהיה לה נחמה כי נחם ה' ציון עד כאן דבריו של גדול הנאמר:
פרק ו
וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב אפשר במ"ש הראב"ד פ"ק דתעניות דכשהמשפט הוא על ידי הקב"ה הוא משפט חזק וכלה ונחרצה ומשם נלמוד דכשהתשועה הוא על ידו יתברך היא תשועה שלימה בכל מיני שלמות דמרובה מדה טובה. והנה אמר קודם זה והביאו בניך בחצן וכו' והיו מלאכים אמניך וכו' ובראות נפלאות בתשועה אשר לא היה לעולמים גדולות עד אין חקר זה אות דהישועה היא ע"י יתברך והנה כי כן גדלה ביתר שאת ויתר עז וז"ש וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך והתשועה על ידי ומשו"ה היא תשועה שלימה נפלאת הפלא ופלא וגואלך להוציא ני' הקדושה מהסט"א אביר יעקב והוא אותיות רבי עקיבא כמ"ש מהר"ש ויטאל הביאו בס' יד אהרן א"ה בשמות דף קט"ו ועיקר אמרי קדוש כעת לא מצאתי בדברי גורי האר"י זצ"ל על פסוק זה אך לפי דרכנו אפשר לומר דרמז שבזכות עשרה הרוגי מלוכה אשר ראשם ר' עקיבא יצאו לאור ני' הקדושה:
פרק ז
הן בעונותיכם נמכרתם וכו'. כי ע"י העונות הגברתם כח הסט"א והעונות עצמם היו סיבה שתהיו משועבדים למלכי האומות שבאו כמה מלכים ובזבזו אתכם והייתם משועבדים להם כי אתם הגברתם הסט"א וניצוצי הקדושה נדדו הלכו לסט"א והם היותה וגבר אויב וכל זה בהיותכם עדיין בירושלם. ואחר זה הוספתם להרשיע עד כי ובפשעכם שלחה אמכם ואז נתגרשתם גם אתם מא"י והלכתם שבי לפני צר:
פרק ח
הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם וכו' אפשר לומר במ"ש בתנחומא פ' וירא וה' פקד את שרה זש"ה וידעו הגוים וכו' בניתי הנהרסות שהיתה נהרסת שנאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים נטעתי הנשמה שהיתה אומרת אחרי בלותי היתה לי עדנה וכו' ע"ש ויש לדקדק אמאי קאמר הנהרסות לשון רבים והנשמה ל' יחיד. ותו אחר שאמר בניתי הנהרסות וכלל אברהם ושרה אמאי אצטריך לומר נטעתי הנשמה. אמנם אפשר לומר במ"ש רז"ל והמפרשים דטעם שהחזיר הקב"ה שרה לנערותה ואברהם נשאר זקן הוא להראות יכולתו יתברך שהכל בידו יתברך להחזיר לזקן נער וגם שזקן הן בעודנו בזקנותו יוליד ושתים זו שמענו שאברהם נשאר זקן והוליד ושרה זקנה חזרה לנערותה. ואפשר שז"ש בניתי הנהרסות שם רמז על אברהם ושרה זקנים ולא היה להם זרע והקב"ה פקדם ובנאם והוא אומרו שנאמר ואברהם ושרה זקנים הא למדת שזקן יוליד גמר מאברהם אלא דבצד מה שתפס בכללות דהיו זקנים ונבנו. ועוד אחרת היא נפלאת ששרה חזרה לנערותה להורות דלא זו בלבד שהיכולת בידו שזקן יוליד אף זו שזקנה תחזור ילדה וז"ש נטעתי הנשמה שאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה. ובזה נבא אל הביאור הביטו אל אברהם אביכם שהיה זקן והוליד וקרינן ביה בניתי הנהרסות ואל שרה תחוללכם שהחזרתיה לנערותה וקרי בה נטעתי הנשמה. כן יצמיח צדקה כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה בסוג בניתי הנהרסות שאבנה חרבותיה וישם מדברה שאינו מגדל צמחים כעדן נטעי נעמנים בסוג נטעתי הנשמה והדמיון עולה יפה לאברהם ושרה. ואחר זמן שכתבתי זה בא לידי ס' אש דת להר' מהרח"א זלה"ה בתורת שאלה ומידי עוברי ראיתי שכונתי בזה לדברי הרב ז"ל ועיין בדברי קדשו ובמ"ש בעניותנו. עלץ לבי שכיונתי לדעת גדול: