אור ברסלב
צוארי שלל הפטרת ואתחנן

צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

הפטרת ואתחנן

הפטרת דברים

פרק א

נחמו נחמו. גימט' יצחק דבזכות יצחק אבינו היתה גאולת מצרי' כמשז"ל ובילקוט ראובני וארא משם ברית מנוחה דנפתחו השמים וראו ישראל אצל פי החירות שיצחק אע"ה היה עומד ומתפלל על גאולת ישראל ממצרים ובזכותו ג"כ גאולה העתידה וגם ליום הדין כמ"ש בשבת וזה נחמה לישראל כי ידענו שגאולת מצרים היתה בזכות יצחק אבינו ע"ה ועתה תתנחם כ"י ונכון לבה בטוח. א"נ נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם אפשר במ"ש בזהר הקדוש דא"ה הם תחת השרים וכשנפל השר גם האומה אשר תחת ממשלתו תאבד וכתיב יפקוד ה' על צבא המרום וכו' אבל ישראל הם תחת ממשלתו יתברך וכשם שהוא חי וקיים כך ישראל חיים וקיימים וז"ש נחמו נחמו במה שאתם עמי דבהיותכם עמי שאתם תחת ממשלתי יש לכם קיום ודאי ולא אפשר שיכלו ישראל ח"ו וזו נחמה גדולה וכמ"ש בש"ס גמירי דלא כליא שבטא:

ורז"ל אמרו בשעה שאמר ישעיה הע"ה לישראל נחמו נחמו עמי בקשו להורגו אמר לא מדעתי אני אומר לכם אלא יאמר אלהיכם. שמעתי מהרב מדש"ן עדן במשז"ל דכשישראל עושים רצונו של מקום הקב"ה קורא אותם עמי וכשאינם עושים רצונו של מקום אז אומר עמך כמ"ש לך רד כי שחת עמך ולכן עתה כשאמר להם ישעיה הע"ה נחמו נחמו עמי שסברו שהם דברי ישעיה הע"ה שקורא אותם עמי לגריעותא שאינם עמו יתברך ולכך חרה להם. והשיב שאינם דברי עצמו רק הם דבריו יתברך והוא שבחם שנקראו עמו יתברך עכ"ד ז"ל:

ועוד אמרו רז"ל נחמו בכפלים חטאה בכפלים לקתה בכפלים כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה ואפשר דחטא בכפלים בעבירות שבין אדם לחבירו ועבירות שבין אדם למקום וגם בעבירות שבין אדם לחבירו מלבד מה שחוטא לחבירו יש בו חלק למקום שעברו על מצותיו ית' אשר קדשנו במצותיו ית' ואהבת לרעך לא תשנא לא תגזול לא תונו לא תשקרו וכיוצא ואפשר שזהו כונת הפ' חטא חטאה ירושלים חטא עם חבירו חטאה למקום וזהו חטאה בכפלים. א"נ במ"ש מז"ה חס"ל ז"ל דהאומות בחטאם פוגמים בשר שלהם דוקא אבל ישראל פוגמים ח"ו במדות עליונות ע"ש באורך. [ובזה יובן משז"ל במדרש ע"פ זה חטא חטאה ירושלים א"ה אינן חוטאין אלא אעפ"י שחוטאין אינן כלום אבל ישראל חטאו ולקו עכ"ל. ועמ"ש מהר"ש יפה ובאמת שהוא קשה אמנם ע"פ הקדמת מז"ה יובן. וכבר ידוע שרז"ל סו"ד שתו בהעלם נמרץ והכוונה אטו א"ה אינן חוטאין ומה זה היה שהכתוב מגזים חטא חטאה ירושלים והשיב דא"ה חטאם אינו כלום כי אינם פוגמים במדות ח"ו אלא בש"ר להם אבל ישראל חטאו ונחשב חטא שפוגמים למעלה ח"ו ולקו ודוק]. וזהו לי ההדיוט כונת הפ' ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי דזה היה אומר שר אבימלך והוא מש"ה ויבא אלהים אל אבימלך וכו' השר שלו כמ"ש בזהר הקדוש וזהו מחטוא לי דייקא שפוגם בו ועמ"ש בזהר הקדוש בפסוק זה דדריש מחטו כמו מחט ע"ש. וזה אפשר טעם משז"ל בסוטה גוים לא מפקיד דינא עלייהו כי חטאם אינו פוגם אלא בשר שלהם ואת החור"י בהררם צעי"ר. וזה אפשר מש"ה חטא חטאה ירושלים דחטא הגוים אינו פוגם למעלה אלא בש"ר להם. לא כן ירושלם שפוגמת כ"י במדות וכו'. וז"ש חטאה בכפלים כי ע"י חטאם באו גזרות בארץ ולמעלה עשו פגם. ולקתה בכפלים. ואע"ג דקי"ל דאין אדם לוקה ומשלם והם לקו ושלמו. לז"א כי לקחה מיד ה' כפלים ובדיני שמים לוקה ומשלם כרבנן וכיון שהיה מידו לקחה כפלים:

ולדרכנו הראשון אפשר כי הנה חטאו בעבירות שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו והנה הם שלשה מיני חטאות וזה שחטאה בכפלי' שתים נעשו שלש אחת שבינם למקום ושנית שבינם לחבריהם ושלישית חלק ה' במה שחטאו עם חבריהם ועכ"ז במדת רחמיו לקתה כפלים לבד וז"ש כי לקחה מיד ה' רחמים כפלים. ולזה נחמה בכפלים יאמר אלהיכם. ועמ"ש בעניותנו בספרי הקטן ראש דוד בסדר היום:

פרק ב

הנה אדני ידוד בחזק יבא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה ואנא לגבי אבא אוסיף נופך בס"ד. והוא דאמרו רז"ל צדיק מושל יראת אלהים הקב"ה גוזר גזרה והצדיק מבטלה. ואמרו בזהר הקדוש בראשית דף מ"ה ע"ב ס"ד דאיהו מקטרגא במאריה לאו הכי אלא בגין דכד איהו קשיר קשרין וידע ליחדא יחודא וכל אנפין נהירין וכל שלימו אשתכח וכלא אתברכא כדקא יאות כל דינין מתבטלין ומתעברין ולא אשתכח דינא בעלמא זבאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי וז"ש הנה אדני ידוד בחזק יבא בתוקף הדין וגוזר גזרות ח"ו. וזרועו שהוא הצדיקים כי הצדיקים זרועות עולם כמשז"ל משלה לו כביכול צדיק מושל ומבטל הגזרה. הנה שכרו אתו בעה"ז אוכל פירות דאין חסד גדול מזה להציל ישראל מהגזרה ופעולתו לפניו בעה"ב לשלם במיטבא פעולת צדיק וכמ"ש בזהר הקדוש זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. א"נ יתפרש בסגנון זה וזרועו מושלה לו צדיק מושל. ולא תסבור דהוא מקטרגא במאריה אלא הנה שכרו של הצדיק אתו. והטעם ופעולתו לפניו אשר פעל ועשה וקשרו אשר קש"ר ביחודיו והנהו זהרור"י יאורי"ם בקע והדינין נתבטלו ומשו"ה הנה שכרו אתו:

פרק ג

ואל מי תדמיוני ואשוה אם כן יאמר קדוש. עכ"ל הילקוט. והוא תמוה. ואפשר במה ששמעתי משם הראשונים שפירשו במ"ש בסנהדרין דף ס"ה רבא ברא גברא שדריה לקמיה דר' זירא הוה קמשתעי בהדיה ולא הוה קמהדר ליה א"ל מן חבריא את הדר לעפרך ופירש"י רבא ברא גברא ע"י ספר יצירה שלמדו צרוף אותיות של שם. ולא הוה מהדר ליה שלא הי"ל דיבור. וז"ש ואל מי תדמיוני ואשוה כלומר דהגם דבאיזה צד מה גם הצדיקים יכולים לבראת אדם ובהמה כמ"ש שם דברו עגלא תלתא. מ"מ אין זה ההשואה. דהנוצר ע"י אדם יאמר קדוש הביטו וראו אם יכול לדבר כי מה שיכולים לעשות הוא גוף אבל דיבור הוא לבדו יעשה כי הנה הדבור בא מכח נשמה דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ות"א והות לרוח ממללא. ובאדם היו שתי יצירות אחד אבריו וגידיו ועורקיו וכו' כמו הבהמות. ואח"ך יצירה שנית ויפח נשמת חיים וכמ"ש מהר"י מטראני בדרשותיו פ' שמיני והנשמה מראה פעולותיה בדבור. ובהכי ניחא דיצירה ראשונה יכולים הצדיקים ע"י ספר יצירה לברוא אדם ובהמה באברים וגידים וכו' אבל היצירה שנית ויפח באפיו נשמת חיים שמכחה בא הדבור אי אפשר מבלעדי ה' וז"ש יאמר קדוש כי אין באלו הנוצרים כח הדברי ושפיר אמינא ואל מי תדמיוני ואשוה עד כאן דברי הראשונים בתוספת נפך שהוספתי בעניותי בטעם הענין ודברים על בוריין בס"ד:

וקצת בסגנון אחר קרוב לזה יש לומר במ"ש מהר"ר צבי זלה"ה בתשובה דאדם הנוצר ע"י ספר יצירה אינו מצטרף למנין לקדיש וקדושה והרב ז"ל מייתי ראיה מדאמר ליה ר' זירא הדר לעפרך שמעינן דאינו מצטרף דאי הוה מצטרף אמאי אהדריה לעפריה כיוז דאית ביה צורך לדבר שבקדושה ואנן בעניותין בספרינו הקטנים ברכי יוסף מחזיק ברכה כתבנו בזה בא"ח סי' נ"ה ע"ש ומלבד מה שכתבנו בעניותנו שם. לפי האמור נתברר היטב כי באדם יש שתי יצירות כדמוכחי קראי וכמו שביאר יפה הרב מהרימ"ט שם. והעוסקים בס' יצירה אין יכולים לעשות כי אם היצירה האחת שהוא כמו הבהמות דהדבור הנה זה בא מהיצירה הב'. ואם כן נמצא דזה הנוצר הוא בהמה בצורת אדם. והמצטרף למנין צריך שיהיה אדם ואין מצרפין בהמה למנין. וז"ש ואל מי תדמיוני וכ"ת ח"ו האיכא צדיקי דברו גבר' לז"א ואשוה שיהא שוה בקו"ל ואי ס"ד שהנוצר ע"י ס' יצירה הוא בריה יאמר קדוש כלומר דבר שבקדושה הרי אינו מצטרף למנין דבר שבקדושה כדבר האמור:

ואפשר דזה כונת רז"ל דהכתוב אפשר לפרש ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש הכונה שמאמר זה ואל מי תדמיוני ואשוה כה אמר ה' קדוש ישראל וזהו יאמר קדוש שכך אמר ה' קדוש ישראל. לכך בא בעל המאמר והוסיף אם כן יאמר קדוש ובזה הורה דמאמר יאמר קדוש קאי לנוצר בס' יצירה דאין בו כח הדברי ואינו מצטרף למנין ככל האמור מפורש לעיל. וזהו ואל מי תדמיוני וכ"ת הרי צדיקי ברו גברא אם כן שיצירת הצדיקים יכול כמוני יאמר קדוש הנברא על ידיהם כנז'. ובהקדמה זו שמעתי שפירשו כונת הכתוב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו והרי הוא כמבוא"ר:

ועוד אפשר לומר במשז"ל קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם ופירש הגאון מהר"ר נפתלי כ"ץ דתרגם יונתן הג' קדושות קדיש בשמי מרומא עילאה קדיש על ארעא עובד גבורתיה קדיש לעלם ולעלמי עלמיא והב' קדושות נמצאו במלאכים וצדיקים בצד מה אבל השלישית לעלם ולעלמי עלמיא היא דוקא בו יתברך ואין קדוש כה' וכו' ע"ש באורך ובספרי הקטן ראש דוד פ' קדושים בס"ד ולכן אפשר כי קדשים תהיו חסר וי"ו כי קדוש אני מלא וי"ו כי נודע דהוי"ו היא אות אמת והיא חיים כמ"ש בזהר הקדוש על פסוק ונתתם לי אות אמת ע"ש ובהא א"ש דישראל ומלאכים קדשים חסרי וי"ו והוא לבדו קדוש בוי"ו. וז"ש ואל מי תדמיוני וכי תימא גם המלאכים והצדיקים נקרא קדשים ועל דרך משז"ל יכול כמוני לזה אמר ואשוה אין שיווי לי דאע"ג דהצדיקים והמלאכים בצד מה נקראים קדשים מ"מ קדושתי למעלה דהיא נצחית לעלם ולעלמי עלמיא וזהו שסיים יאמר קדוש מלא וי"ו כלומר הביטו וראו ההפרש שיש דקדש הנאמר על המלאכים והצדיקים הוא חסר וי"ו אבל הוא ית' קדוש מלא וי"ו כי הוא קדיש לעלם ולעלמי עלמיא. והדר אמר שאו מרום עיניכם וכו' כי הוא יתברך הבורא ויוצר הכל:

פרק ד

שאו מרום עיניכם וכו'. אמרו בתקוני הזהר הקדוש ר"ת שמע דא ק"ש המוציא במספר צבאם אלין רמ"ח תיבין דק"ש והאריכו ברזין עילאין ע"ש תקון מ"ט ולפי הפשט אפשר לומר איש לא נעדר דע"י אמירת ק"ש בדקדוקיה מתקן רמ"ח אבריו וז"ש על ידי כונת ק"ש בדקדוקיה איש לא נעדר משום אבר מרמ"ח אבריו והוא שלם בכל אבריו:

(ב) א"נ שמע הרמוז בשאו מרום עיניכם הוא ר"ת שחרית מנחה ערבית דצריך שיהיו חלונות בבית תפלה להסתכל בשמים דנמשך יראה לאדם כמשז"ל וזהו שאו מרום עיניכם להסתכל במרום בעת שחרית מנחה ערבית הרמוז בר"ת כמדובר:

(ג) א"נ שאו מרום עיניכם ר"ת גימט' קדוש שם רמז דבקדושה צריך להגביה עיניו למרום ויש לו נחת רוח להקב"ה בזה כמ"ש הטור א"ח סימן קכ"ה מס' היכלות דאמר הקב"ה כביכול דאין לו הנאה בעולם כאותה שעה שנושאים עיניהם בקדושה וממהר הגאולה ע"ש:

(ד) א"נ לפי מה שכתבו המקובלים כי רב ניצוצין מרפ"ח הוציאו ממצרים וזהו לשבור ב"ר וכו' ואפשר לפי דבריהם ויגר מואב מפני העם מאד כי ר"ב הוא כלומר שהוציאו ר"ב ניצוצות אשר במצרים ונשארו כלם מתים ונטבעו א"כ נתפחד מאד שיוציא מהם הניצוצות ובכלל הפרידות טובות וימיתם. ולפ"ז נשארו פ"ו ניצוצות וידוע כי כל התפלות הם לברר ולפי הנזכר הוא בירור פ"ו ניצוצות הקשות מאד הנשארות. ומיהו אני מסתפק בהקדמה זו לפי דרושי וכתבי רבינו האר"י זצ"ל ואולי הרב ניצוצין היה מבחינה אחת אשר היו נטמעים במצרים וה' יאיר עינינו:

תוכן העניינים

צוארי שלל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה