צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
הפטרת פרה
פרק א
בית ישראל יושבים על אדמתם וכו' כטומאת הנדה היתה דרכם לפני וכו' ויבא אל הגוים וכו'. אפשר לפרש כטומאת הנדה ולא אמר כנדה. שהם לא נתיאשו מלשוב ודעתם תמיד ליטהר. אך יש הפרש שהנדה כל מעינה ורעיוניה למהר וליטהר ומזרזת עצמה אבל הם מתעצלים וז"ש כטומאת הנדה היתה דרכם לפני ולא אמר כנדה הם לפני דהנדה זריזה וממהר' ליטהר והם עצלים ולזה אמר כטומאת הנדה דמ"מ היא טומאה עוברת. ולכן על טומאת הארץ מוכרח להוציא' וז"ש ואשפוך חמתי על הדם וכו' טמאוה ולא סגי בלא"ה. ואפיץ וכו' ויזרו וכו' וטיבותא היא לגביהו זה שמפוזרים דקצתם אשר היו תחת ממשלת מלך א' אין המלך מכלה אותם דקרו ליה מלכותא קטיעא. וגם אני חושב לקרבם כשם שהם יש בלבם לשוב וזהו כדרכם וכו' שפטתים שלא לכלותם אלא דעתי עילוייהו. ואמר ויבא אל הגוים וכו' לשון יחיד אפשר שהכונה כי עתה בבואם אל ארץ העמים מראים שאוהבים זה את זה ויש ביניהם אחדות והם אנשי שלום וז"ש ויבא אל הגוים כאלו כולם איש אחד ועי"ז יש חילול ה' שנראין צדיקים אז יאמרו בגוים עם ה' אלה טובים וישרים ומארצו יצאו וזה מורה ח"ו מבלתי יכולת:
א"נ במ"ש הרשב"א דהא דאמרינן מכאן מודעא רבא לאורית' היינו טרם שבאו לארץ אמנם כשבאו לארץ אין כאן מודעא דמתנת הארץ על מנת שיקיימו תורה ומצות כדכתיב ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חקיו וכו'. וז"ש יושבים על אדמתם שאין טענת מודע' ועכ"ז ויטמאו אותה היתה דרכם לפני שאני מלך העולם ודינא דמלכותא דינא. וכי תאמרו דארץ ישראל מוחזקת מאבותנו ולנו אינה מתנה אלא ירושה. וכפ"ז אין מקום לתנאי דהארץ שלנו וגם דינא דמלכותא היינו מטעם שיכול לגרשם מארצו וזוהי ארצנו. מ"מ לכל הדברות על ז' מצות חייבים וז"ש ואשפוך חמתי על הדם אשר שפכו ובגלוליה' שהם העריות טמאוה והם מכלל הז' מצות וכמ"ש בספרי עוברים ז' מצות ורוצים לירש הארץ וכמ"ש הרב פרשת דרכים דף נ"א ע"ב. ואפיץ אותם בגוים וכו' כי הם טועים בכל והדין נותן לגרשם מן הארץ:
פרק ב
וזרקתי עליכם מים טהורים וכו'. לכאורה הכתובים הללו נראין כפולים ומכופלים ואפשר לפרש דכבר נודע דע"י העונות הסט"א נכנסת בקרב איש ודוחה הקדושה ומגיע הלכלוך גם למעלה בשרשי אחיזות התפשטות נשמתו בכל הדרכים אשר היה השפע קדוש יורד לנפשו וכמ"ש הרב החסיד מהר"א גאלנטי זלה"ה על פסוק נחפשה דרכינו ונחקורה ע"ש באריכות וז"ש וזרקתי עליכם מים וטהרתם מכל טומאותכם אשר נטמאתם למטה ומכל גלולכם למעלה במקום אחיזת נשמתכם אטהר אתכם. וכאשר בתועבו' הסט"א דכא היצר הטוב שבכם ונפשכם לז"א ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה כלומר דאחדש יצר טוב והרוח המדוכאים ויתחדשו מנוערים מחלאת זוהמת היצר הרע והסט"א ויהיו נראים חדשים והסירותי את לב האבן הוא היצר הרע וכו' ואחר השבח הזה ונתתי רוחי רוח קדוש גדול יתר מאד מאשר היה לכם וז"ש ואת רוחי אתן בקרבכם וכו' והושעתי אתכם מכל טומאותיכם הם המקטרגים אשר נבראו מהעונות המה יאבדו ואתה תעמוד:
פרק ג
ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כג"ע והערי' החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו. אפשר במ"ש רבני אשכנז דירושלם ח"ו יאמרו כי נעשית עיר הנדחת וכמ"ש ציון נדחה קראו לך. ופ' חלק איכא למ"ד בדין עיר הנדחת לא תבנה עוד אפילו גנות ופרדסים ואיכא מ"ד לכמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית גנות ופרדסים וז"ש ואמרו הארץ הלזו הנשמה שהיו אומרים שהיא עיר הנדחת היתה כגן עדן וא"כ מוכרח דלא היתה עיר הנדחת וכי תימא דדין עיר הנדחת דלא תבנה עוד כמו שהיתה אבל נעשית גנות ופרדסים לז"א והערים החרבות וכו' דבעוה"ר בימי מנשה וכו' לא היה תלם בא"י שלא היה ע"ז הערים החרבות ירושלם ושאר ערים מהם חרבות מהם נשמות מהם נהרסות בצורות ישבו ש"מ כי הבל יפצה פיהם ולא היה דין עיר הנדחת בשום אחת מהן כי כלם מיושבות ביתר שאת: