אור ברסלב
צוארי שלל הפטרת מנחת כפור

צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

הפטרת מנחת כפור

הפטרת כפור

פרק א

כי עלתה רעתם לפני. כלומר אף דמדור הפלגה אין הגוים פוגמים אלא בש"ר להם מ"מ המקטרג שנעשה נתחזק מאד ומקטרג וזהו עלתה רעתם שהוא המקטרג והוא רעתם ממש היא העולה. ומשו"ה ברח יונה שהגוים ישובו אף שאינם פוגמים למעלה. וישראל שח"ו מגיע הפגם כמ"ש צור ילדך תשי אינם חוזרים ודא עקא. וזהו חטא חטאה ירושלים שהוא נחשב חטא כי ח"ו פוגם למעלה:

פרק ב

מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך. שמעתי במ"ש חכמי המחקר כי צרה הבאה לאדם ויש מקום לחשוב ולימלט לא ינום ולא יישן מרוב צערו לחשוב אך כשלא תהיה תקומה לצרה אז תבא לו תרדמה וזהו בגוים שהם תחת המזל ומזלו מחייב אין מציל ושייך תרדמה אבל ישראל שאינם תחת המזל ותפלה וצעקה מועילים לא תבא תרדמה כי כל צרה יש לה תרופה בתפלה ותשובה גדולה כי אינם תחת המזל וז"ש מה לך יהודי ואינך תחת המזל נרדם כי כך לא שייך תרדמה קום קרא אל אלהיך כי תפלה וצעקה מבטלין הגזרה:

פרק ג

אל יונה שנית. כלומר דלמי שהתנבא בא"י יכול גם בח"ל וכמשז"ל על נהר כבר ולא כיוין יונה יפה במה שברח ועמ"ש ביבמות ומה שכתבתי בעניותי בפתח עינים שם בס"ד:

פרק ד

וירע אל יונה וכו' ויאמר ה' ההטב חרה לך ויצא יונה וכו' וימן ה' קקיון וכו'. עד סוף. ראוי להבין ענין זה בכלל ופרט. וכאן בתחילה יש לחקור יונה נביא ה' מדוע לא יחוס על אבדן כמה רבבות ולא סגי דלא מצלי עלייהו כאשר דחק ונכנס אברהם אע"ה להתפלל על אנשי סדום המפורסמים ברשע להציל בעבור קצת צדיקים שביניהם. אלא. שגם אשר ה' ברב רחמיו סליח"ה הוא דעבי"ד וינחם ה' כמו הצער עלה ויצר לו. עוד יש לחקור מה דעתו של יונה הנביא אך יצא יצא מן העיר והיו עיניו עומדים צפופי"ם לראות מה יהיה בעיר ומה תשאר עוד אחרי אשר נתקבלה תשובתם. גם ענין הקיקיון בכללו טעון ידיעה בתחילה וסוף:

ויתכן לבא לכלל ישו"ב במ"ש הרמ"ע ז"ל דהגוים אין להם תשובה וגם שישובו מדרכם הרעה תשובתם נשארה מעל וגזרה עומדת לעומתם וגם בנינוה לא הועילה תשובתם רק לזמן ולא לכלה הפשע ולהתם החטאת משא"כ ישראל דע"י התשובה נעקר החטא מכל וכל כמו שנאמר מחיתי כעב פשעיך וכו' והתשובה היא דוקא לישראל עכ"ד ועפ"ז יתישב כי יונה הנביא ידע דנינוה נחתם גזר דינם והם ימקו בעונם ואין תשובה מועלת להם כי עונם בקומתן ובציביונם לא יתמו חטאים ולא נצרכא אלא להאריך להם זמן מה. וזהו תוקף טענתו של יונה דבשלמא אם היה לנינוה דין תשובה ונמחל עונם ניחא ובשגם יגיענו בושה שיאמרו עליו נביא שקר אין זה כדאי לאבד כמה רבבות. אמנם השתא דעונם כדקאי קאי ואין להם ביטול שאין זה אלא לזמן כמו הצער עלה שיאמרו עליו שהוא נביא השקר ולכן חרה לו עד מות וישאל נפשו למות. וה' אמר אליו ההטב הרה לך. ובדברי ה' הללו נסתפק מה הוא כונתו יתברך האם זכה בטענתו וכביכול הודה לדבריו דהטב חרה לו והדין עמו ויאבד כל זכר למו של נינוה. או דילמא מילתא בעלמא אמר לו ואדרבה תמיה עליו דאין הדין עמו וכלומר באמת נראה בעיניך דהטב חרה לך וירצה לומר לו דאין הדבר כן. ומשום הכי יצא מן העיר לראות מה יהיה בעיר אם ה' הסכים לדעתו ויהיו לשמה כרגע או זמנא יתיהב להו לפי שנסתפק בדבר ה':

אכן הלכה רווחת בשילהי יומא דבפקוח נפש חוששין לחיי שעה ועמ"ש התוס' בע"ז דף כ"ו ועיין להרב שבות יעקב ח"א סי' י"ג וא"כ יונה הנביא אין טענתו טענה דקי"ל חוששין לחיי שעה וק"ו דאיכא למיחש להיי כמה שנים וכל מעשה ה' קושטא דדינא שכן ראוי לחוש לחיי כמה שנים. ולכן רצה להעיר יונה בדבר הקיקיון דודאי ארחא דמילתא ומעשים בכל יום אשר במעט קט וזמן מה יתיבש ואפ"ה נצטער כי בא השמש ונמס הקיקיון. ושאל לו ה' אם היטב חרה לו על הקיקיון דאף שסופו ליבש הא מיהא לא הגיע זמנו או"ד לא חש יונה על הקיקיון רק שמאד נצטער בכאב ראש לחולי וכבר גלוי וידוע לפניו ית' אכן נכנס עמו בדברים. והשיב יונה כי צר לו על הקיקיון והיינו שחס עליו ולא הגיע זמן ליבש ודומה למאי דחיישינן לחיי שעה. על כן אמר לו אתה חסת על הקיקיון משום חיי שעה ואיך לא אחוס על נינוה לחיי שעה וכ"ש לחיי כמה שנים וזו תשובה נצחת וארחות תימ"ה דרך תמיהא ואיך לא אחוס וכו' ובזה נחה שקטה תגבורת חקירותנו ודוק היטב:

תוכן העניינים

צוארי שלל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה