אור ברסלב
צוארי שלל הפטרת כפור

צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

הפטרת כפור

הפטרת יום ב' דראש השנה

פרק א

ואמר סולו סולו וכו' עמ"ש בעניותי בספרי הק' דברים אחדים דרוש ו' ודרוש כ"א וז"ך:

פרק ב

בורא ניב שפתים וכו'. פי' כת הקדמונים במ"ש על ר' חנינא ן' דוסא שאמר אם שגורה תפלתי בפי וכו' ומקשים על מ"ש רז"ל על פסוק ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה דפירוש לאמר הוא שאמר להקב"ה השיבני אם תרפא אותה. ולמה היה צריך תשובה הלא יבחין אם שגורה וכו' ותירצו דר' חנינא ן' דוסא שפיר קאמר אם שגורה וכו' דמר ניהו לא היה לו קורבה עם החולה שהיה מתפלל עליו. ואולם אם החולה הוא קרובו יש שני צדדים דאין זה ראיה מתוך השג"ר דיתכן בהיותו קרוב מכוין ביותר ותפלתו שוג"רת ומשוג"רת וליכא למגמר מינה. או כלך לדרך זה דאיידי דבעצמו ציע"ר כ"ל הצע"ר הגדול דבריו לעו ואין לשונו שגור מרוב שיחו וצרתו. לכן משה רבינו ע"ה הן בעודנו אח לצרה לית בחיליה למיקם אמיליה אם כל לשון תקום אתו שגור בפיו כי קרוב הוא וז"ש בורא ניב שפתים וכו' כי בש"ס סוף פ' אין עומדין אהא דתנן דאמר אם שגורה תפלתי וכו' קאמר מנא הני מילי אריב"ל דאמר קרא בורא ניב שפתים וכו' ופירש"י כשהניב בריא באדם אז מובטח לו על השלום. והשתא אמר קרא שלום לרחוק כשיהיה המתפלל רחוק מהחולה אז סימנא מילתא אם שגורה תפלתו. אבל ולקרוב אם הוא קרוב המתפלל אז אין ראיה אם שגורה אי לא כמו שכתבנו אלא אמר ה' ורפאתיו צריך שהקב"ה יאמר כמו שאמר למשה רבינו ע"ה אלו דבריהם ז"ל:

ולי ההדיוט אפשר לומר דל"ק מאשר שאל משה רבינו ע"ה שישיבהו ה' אם מרפא אותה דודאי משה רבינו ע"ה היה יודע אם היא מתרפאת מהך דרחב"ד אם שגורה וכו' ומסימנים מובהקים יותר מזה כרב גודלו אמנם הוא שאל העמק שאלה דהוא ואהרן הם אחיה וקרוב אינו רואה את הנגעים ולכן שאל דכביכול הוא יסגיר ויחליט ויפטור וכמ"ש בזבחים דף ק"ב מרים מי הסגירה אם תאמר משה זר הוא וא"ת אהרן קרוב הוא אלא כבוד גדול חלק לה הקב"ה למרים אני כהן אני מסגירה ואני חולטה ואני פוטרה ע"ש ואפשר דכך שאל משה רבינו ע"ה אל נא רפא נא לה כלומר כביכול הכל על ידך ולזה שאל השיבני אם אתה מרפא אותה כלומר על ידך. ואה"נ דסימן שגורה יועיל גם לקרוב. ובזה נפרש הכתוב כך בורא ניב שפתים שלום אם בריא ניב שפתים דשגורה תפלתו ש'. ולא תימא דסימן זה הוא לרחוק אבל לקרוב לא יועיל. לז"א לא היא אלא ש' ש' לרחוק ולקרוב דאפי' לקרוב מועיל. וכי תימא א"כ למה הוצרך משה רבינו לומר השיבני לז"א אמר ה' ורפאתיו שם ענין אחר דחפץ היה לדעת אם כביכול הוא יעשה להסגיר ולהחליט ולפטור וכה אמר ה' ורפאתיו אני בעצמי כדבר האמור כלומר ורפאתיו כבר לאהרן שאמרו רז"ל ויפן אהרן שפנה מצרעתו ותכף נתרפא וכה אעשה למרים. ואם נפשך לומר על מה שכתבנו מ"מ דרך הראשונים קשה בעיני חדא לחלק חילוק זה בין קרוב לרחוק. ותו דלדרכם לא א"ש ולקרוב אמר ה' דצריך שהוא יאמר כמו שאמר למשה רבינו. דהא לא שכיחא כי ידבר ה' לקרוב המתפלל ומה דמות יערוך למשה רבינו. ועוד קשה בעיני לומר דמשה רבינו להיותו קרוב לא יוכל להבחין בסימן אם שגורה כי רחוק הוא הרחק מאד מאד"ם והחומר שלו הוא נשמה:

פרק ג

אין שלום אמר אלהי לרשעים. הרב מהר"י מולכו ז"ל דקדק דבאומרו אין ש' משמע דאין ש' ואין מלחמה וזה אינו דרשעים לוקים בעונם. ופירש במשז"ל דבדורו של אחאב הולכים למלחמה ומצליחים כמ"ש חבור עצבים אפרים הנח לו ולכן קללם שלא יהיה להם ש' ובזה הם נלכדים בעונם:

ורז"ל אמרו אין ש' אמר אלהי לרשעים מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים והוא תמוה והפשוט בזה הוא דכל היכא דכתיב אין דרשינן עיין והכא נמי דכתיב אין אמרינן עיין ובצד מה יש לו אהבה ושפיר קאמר מכאן שהקב"ה אוהב וכו'. ואמרו לי שכן פי' המפרשים. א"נ דדבור קשה ואמירה רכה והכא כתיב אמר אלהי בלשון רכה ש"מ דבצד מה אוהבן. א"נ דהוא אינו קורא אותם לשלום אבל אם הם יבקשו שלום ימין ה' נאדרי בכח לקרבם ודוק:

קרא בגרון אל תחשוך אפשר דהכונה אל תחשוך בטענת שאינם מקבלים שלזה נתחייבו הצדיקים בימי יחזקאל כמ"ש פ' במה בהמה אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי. אלא כשופר הרם קולך דלצבור סגי באמירה לחוד שחוטאים ולא בעי עד הכאה או עד נזיפה וכו' כמ"ש הרב הנמוקי בשם הריטב"א סוף פ' הבא על יבמתו וז"ש הגד לעמי פשעם. ואותי יום יום פי' ראש השנה וכפור ידרושון צועקים ושואלים חיים וטובה ומראים שעובדים אותי ורוצים לדעת דרכי ודמי כגוי אשר צדקה וכו' וגם הם לא עשו תשובה כדמפרש ואזיל:

תוכן העניינים

צוארי שלל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה