צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
הפטרת יום א' של ראש השנה
פרק א
ונתן לפנינה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את חנה אהב וכו' וכעסתה צרתה גם כעס וכו' ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים. שמעתי כד הוינא טליא מעטרת ראשי מורי הרב זלה"ה שהיה מדקדק שינוי הכתוב דברישא קאמר ונתן ואח"ך יתן ועוד גם כעס מהו גם והיה מפרש עם מה שפסק מרן בא"ח סי' שכ"ב המחלק מנות לבני ביתו בשבת יכול להטיל גורל לומר למי שיצא גורל פ' יהיה חלק פ' שלו והוא שיהיו החלקים שוים וכו' אבל ליתן מנה גדולה כנגד קטנה ולהטיל גורל עליהם אפי' בבני ביתו ובחול אסור משום קוביא ויש אומרים דעם בניו ובני ביתו מותר להטיל גורל אפי' על מנה גדולה כנגד קטנה מפני שאין מקפידים עכ"ל ואפשר דאלקנה היה עושה גורל חלקים שוים ומנה גדולה כנגד שני חלקים והיתה כונתו דהגדולה תהיה לחנה ובהיותו צדיק ונביא נעשה רצונו כמ"ש תאות לבו נתת לו ויוצא הגורל דמנה הגדולה תהיה לחנה וז"ש ונתן לפנינה אשתו ולכל בניה מנות שוות בחלקיהם ולחנה יתן על פי הגורל מנח אחת אפים ואשמועינן דלעשות רצונו הגורל היה יוצא שחנה תמיד תקח המנה הגדולה. וכעסתה צרתה שאלקנה עושה שלא כדין לעשות גורל מנה גדולה כנגד קטנה דאף בבני ביתו בחול אסור משום קוביא כסברת הרי"ף והרא"ש שהיא סברא ראשונה שסתם מרן גם כעס על הבנים כי סגר ה' בעד רחמה. ותבכה על צער הבנים ולא תאכל כדי למנוע אלקנה שלא יעשה כך שנסתפקה דיש איסור כדברי פנינה. ויאמר אלקנה אישה למה תבכי ולמה לא תאכלי הלא פנינה לא כיונה להלכה דבבני ביתו מותר ועל הבנים אנכי טוב לך מעשרה בנים עכ"ד מורי הרב זלה"ה:
ולי ההדיוט נראה לפרש למה תבכי וכו' במאי דקי"ל דהאשה אינה מצווה על פריה ורביה רק יש לה טענה בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה ואמרו רז"ל דנשים כשרות מתות בחיי בעליהן כדי שבעליהן יכבדום וז"ש ויאמר לה אלקנה אישה חנה קראה בשמה כי כן דרך האוהב לקרוא בשם אהובו וכמשז"ל דשאול וסיעתו לשנאתם לא היו יכולים להזכיר שם דוד רק בן ישי וכל קבל דנא את חנה אהב קראה בשמה. א"נ כונתו הלא שמך חנה ואת זהירה בג' מצות של האשה חלה נדה הדלקה ר"ת חנה ולו מן הש"ס הוא זה. למה תבכי על בנים הלא אין את מצווה על פו"ר שאם היית מצווה הוה ניחא שתבכי על ביטול מצוה כמ"ש פ"ב דסנהדרין גבי פלטי בן ליש הלך ובכה על מצוה דאזלת מיניה ושאני התם שכבר היה מחזיק במצוה ואת שלא הי"ל בנים ואין את מצווה על פו"ר למה תבכי. וכי תימא בעינא חוטרא לידא למה לא תאכלי רמז לה דעל הנאתה אינו צודק בכיה ומניעת אכילה אלא צער בעלמא. וכי תאמרי בעינא מרא לקבורה למה ירע לבבך הלא אנכי טוב לך שאת צדקת ומוכרח שתמותי קודם כמשפט נשים צדקניות ואקברך בכבוד ואנכי טוב לך מעשרה בנים דכיון שתמותי קודם לעת זקנתך אנכי מועיל משום חוטרא לידא ומרא לקבורה:
א"נ במשז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין ונמצא דאין ביטול ליצה"ר כי אם בתורה וא"כ האשה שאינה בתורה יש חששא שלא יתגבר היצה"ר על יצה"ט ויעשה גם הטוב רע וז"ש למה י"רע לבב"ך שאת מתירא שיהיה רע לבבך שכולל ב' ירים שיהיו גם שניהם רע וזה מפני שאין ליך בנים לגדלם בתורה דאגוני מגנא ומצלא אם זה כונתך הלא אנכי טו"ב לך אין טוב אלא תורה שאני עוסק בתורה תדיר ונשי ת"ח פלגן בהדייהו והחצ"י ממך והלאה והוא יותר מעשרה בנים שאני עוסק תדיר לשמה ובכונות עצומות:
פרק ב
ותען הנה ותאמר לא אדני. אפשר במ"ש הרב בס' הגלגולים דחבר הקני היה גלגול רחב ויעל אשתו נתעלית והיתה נשמת עלי הכהן וחנה היתה רחב כמ"ש רחב פי על אויבי ע"ש באורך וז"ש לא אדוני אין אתה אדוני כלומר אדרבא אני אדונך שאנכי חבר ואתה יעל וא"כ אני אדונך שבגלגול אחר הייתי אני בעליך וז"ש אשה קשת רוח אנכי לרמוז לרחב כמ"ש הרב ז"ל. ואפשר לרמוז קשת רוח קשת ר"ת תקון של קין כמ"ש הרב ז"ל]:
פרק ג
ותקרא שמו שמואל כי מה' שאלתיו. יש לדקדק דהו"ל לקרותו שאול. ואפש' במשז"ל שהיה בת קול מכרזת ואומרת עתיד צדיק אחד לילד ושמו שמואל וכל הנשים היו משימות שם בניהן שמואל וכשנולד שמואל בן חנה פסק הבת קול ואפשר דחנה שאלה דזה שמואל של הבת קול יצא ממנה וז"ש ותקרא שמו שמואל כי מה' שאלתיו זה שמואל דמכריזי עליה ועל כן קראתו שמואל:
פרק ד
וישחטו את הפר ויביאו את הנער וכו' עמ"ש בספרי הקטן ראש דוד פ' תרומה בס"ד:
פרק ה
וגם אנכי השאלתיהו לה' וכו' אפשר במה שחקר הרד"ק דהאיש מדיר בנו בנזיר ואין האשה מדרת בנה בנזיר ועוד שהוא דבשלב"ל ע"ש ומסוגית נזיר דף ד' ע"ב ומדברי רש"י ותוס' שם וממ"ש רש"י במכות דף כ"ב ומהירוש' פ"ד ופ"ז דנזיר משמע דהאיש מדיר בנו מרחם ועמ"ש תי"ט ועץ החיים ריש פ"ז דנזיר ודרך הקדש דף ד' וחזון נחום ואין כאן מקום להאריך. והרב כלי יקר כתב דהעיקר דשתק אלקנה וקיים ולא הפר. ויש להרהר על זה דהא דשתיקת הבעל בנדרי אשתו מילתא היא היינו בשאר נדרים שהיא מדינא יכולה לידור והפרת הבעל במקום התרת חכם וכשלא הפר נתקיים נדרה אבל הכא שהאשה אינה מדרת בנה בנזיר אין כאן נדר ואין כאן הקמה:
והעיקר כמ"ש הרב מהר"י חאגי"ז בעץ החיים סוף נזיר דאלקנה הסכים בפה מלא והדירו בנזיר וכה אמר עשי הטוב בעיניך ע"ש. וידוע מ"ש התוס' דאם לא מיחה הבן מיד אינו יכול למחות עוד וכתב מרן בכ"מ פ"ב דנזירות שכך הוא דעת הרמב"ם:
והנה הרב משנה למלך שם נסתפק אי הבן יכול להשאל על מה שהדירו אביו בנזיר ופשיט דאינו יכול לישאל ובזה נבא אל הביאור דזה כיונה חנה באומרה וגם אנכי השאלתיהו לה' לרמוז שאלקנה הדירו וזהו וגם הכונה מלבד אלקנה בעלי גם אנכי השאלתיהו. וכי תימא יכול הבן לישאל על נדר זה שהדרתם אותו לז"א כל הימים אשר היה הוא שאול לה' דרך הלציי הוא אינו יכול לישאל ושיתירו לו אלא הוא שאול לה' דכיון דלא מיחה מיד נתקיים ואין בידו לישאל כמ"ש המש"ל:
א"נ במה שכתבו קצת דאע"ג דאין האשה מדרת בנה בנזיר חנה נביאה היתה ועפ"י ה' עשתה על דרך נזירות שמשון שהיה על פי מלאך. והנה כתב רש"י במכות דף כ"ב דנזירות שמשון ליתיה בשאלה משום שהיה על פי מלאך וכתב הרב מש"ל פ"ד דנזירות דהאב שהדיר את בנו בנזיר איתיה בשאלה והוכיח כן מדברי רש"י שם. וז"ש וגם אנכי השאלתיהו לה' ולא תיקשי דאין האשה מדרת. דע כל הימים אשר היה הוא שאול לה'. כלומר הלא תראה דאפילו אב שהדיר בנו בנזיר איתיה בשאלה וזה ליתיה בשאלה אלא כל הימים אשר היה. והטעם הוא שאול לה' בעבור ה' כי הנבואה דברה עלי והוי כשמשון דליתיה בשאלה להיותו ע"פ מלאך וגם בני כמוהו כי ע"פ הדיבור היה ולכן כל הימים וכו' דליתיה בשאלה. א"נ מ"ש כל הימים אשר היה הוא שאול לה' נתנבאה דכל זמן שהוא חי גם שאול חי דאין מעשה ידיו בטלים בחייו כמשז"ל:
א"נ במ"ש הרב קול הרמז בסוף נזיר דחנה עשתה את שלה להדירו ואחר שגדל הוא נתפייס בדעתו וקבל עליו נזירות עולם וז"ש וגם אנכי השאלתיהו וכו' וכי תימא אין האשה מדרת לז"א כל הימים אשר היה הוא שאול לה' כלומר בריא לי כי הוא מדעתו ומעצמו יקבל כשיגדיל. והרב שושני' לדוד הסכים לדברי הרב מהר"י חאגי"ז הנז' ופירש בזה מ"ש כדברי ר' נהוראי ומאי דאתמר בש"ס עלה ע"ש באורך ולי ההדיוט לא שמיע לי ומה גם מ"ש דלזה כיוין רש"י שכתב כך דברי ר' נהוראי ע"ש. ואגב ריהטא י"ל דלהיו' דבעלמא כי תני כדברי פירושו מכללא לז"א רש"י דהכא פירושו כך דברי ר' נהוראי בפירוש אמרה:
פרק ו
כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות. אפשר במשז"ל ג' שותפין באדם אביו ואמו והקב"ה וה' נותן לו הידיעה וכו' ואב ואם עצמות גידים בשר וכו'. והיה ראוי שיותר יענש האדם כשחטא במחשבה מכשחטא במעשה כי בחוטאו במחשבה פוגם בחלק אשר נתן לו ה'. ועם כל זה מטובו ית' וענותנותו אינו מעניש על המחשבה וז"ש כי אל דעות ה' והוא משפיע הידיעה לאדם ועם כל זה שהיא חלקו ית' מ"מ לו נתכנו עלילות דוקא מעשה האדם הוא מעניש עליהם ולא על המחשבה. ולו קרי וכתיב דמעביר ראשון וזה ולא נתכנו עלילות כי לא נמנו עלילות תרתי משמע דמעביר ראשון ראשון. ובחטא שלישי ליחיד חזרו למנות השתי עונות עצמם וזהו ולו נתכנו יבואו במספר גם העלילות:
פרק ז
רגלי חסידיו ישמור וכו'. אמרו ביומא דף ל"ח אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור. ואפשר לסיים הפ' ונקדים מ"ש מהר"ם אלשיך במשז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה שהכונה דהי"ל להכריז בשמים הזהרו בו ובתורתו וכמ"ש בסוף קדושין אי לאו דמכרזי ברקיע' הזהרו בר"מ ובתורתו שוינא לדמך תרתי מעי וה"נ הוה להו לאכרוזי על דוד הע"ה ולא היה בא לזה אלא להורות תשובה זהו תורף דבריו וכדבריו מצאתי בספר שבלי הלקט ח"ב כ"י. וז"ש רגלי חסידיו ישמור דמכרזי ברקיע ואינם מפתים כיון שעברו רוב שנותיו וזהו רגלי חסידיו דהיינו בסופם. וכי תימא דוד הע"ה שהיה חסיד ועברו רוב שנותיו במעשה בת שבע איך לא נשמר לז"א ורשעים בחשך ידמו ולא היו חוזרים בתשובה. ועתה שחטא דוד הע"ה ושב הרשעים אינם נשארים בחשך ושבים. והטעם דצריך שמירה לחסידים כי לא בכח יגבר איש אין כח בבשר ודם לעמוד נגד היצה"ר. ולכן תפלתי ה' יחתו מריביו שהם הסט"א והם מריביו המחטיאים לצדיק. ובמה. ישתברו ה' עליו פי' על הצדיק בשמים ירעם יכריז כרוזא קרי בחיל הזהרו בפ' ובתורתו ובזה נשבר כחם של הסט"א:
א"נ על דרך זה במשז"ל דמשה רבינו לא נכנס לארץ כדי שיביא דור המדבר עמו. וז"ש רגלי חסידיו וכו' כיון שעברו רוב שנותיו וכו' ואם תקשה משה רבינו ע"ה איך בא לכלל ענין מי מריבה ונשאר במדבר. לזה בא להגיד דאם משה רבינו ע"ה נכנס לא"י מבטל יצר ע"ז ולא נחרב הבית ותשאר השבועה אם יבואו אל מנוחתי ורשעים דור המדבר בחשך ידמו ולא יהיה להם תקון וכמ"ש הרב פ"ד. וכי תימא אפשר דיהושע יבטל יצר הע"ז לז"א גלוי לפניו כי לא בכח יגבר איש זה יהושע כמ"ש פ"ח דיומא איש זה יהושע ולא יתבטל יצר ע"ז. ועתה מתפללת חנה ה' יחתו מריביו תרי יצר ע"ז ויצר הזנות ומריבו כתיב כי לא יכלו אנשי כנה"ג לבטל אלא יצרא דע"ז. עליו בשמים ירעם להפיל השר. ואז ידין אפסי ארץ ויהיו זכאים ויבנה בה"מ ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו. ועיין מה שהארכתי בפ' אלו בספרי הקטן דברים אחדים בדרוש שבת תשובה דרוש ז"ך: