אור ברסלב
צוארי שלל הפטרת האזינו

צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

הפטרת האזינו

הפטרת וילך

פרק א

וידבר דוד וכו' ה' סלעי וכו' אפשר במ"ש שלא יאמר אדם לה' עולה שמא ימות כשיאמר לה' ונמצא מזכיר ש"ש לבטלה לכך צריך לומר עולה לה'. והמפרשים פירשו בכונת הכתוב נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו יקר בעיני ה' המותה לחסידיו שהכונה נדרי לה' שאני אומר לה' עולה וכיוצא ומקדים תיבת ה' הפך המון העם שצריך שיאמרו עולה לה' שמא כשיאמר לה' ימות ואני איני חושש לזה והטעם יקר בעיני ה' המותה לחסידיו וכיון שכן אין לחוש שכשאומר לה' ימות תכף עכ"ד. ועוד נראה כי דהע"ה כל דברי תחינותיו ומזמוריו היו ברוח הקדש ואם רוח ה' ישים בפיו ה' ברישא אין לחוש דרוח ה' דיבר בו ואי ח"ו היה הדין גורם שפתאום ימות לא היה רוח הקדש אשר ידבר בו אומר ה' ברישא. וז"ש וידבר דוד וכו' כלומר ברוח הקדש כמו כל שירותיו ומכללם את השירה הזו ולכן להיותו מדבר ברוח הקדש ויאמר ה' סלעי ולא אמר סלעי ה' ולא חייש כלום דרוח הקודש הוא דאמר ובודאי לא ימות. ועוד כי הוא סלעי ומצודתי ומפלטי לי מצילני מסכנות עצומות כי יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ולכן אני אומר ה' סלעי ולא סלעי ה' כי בו בטחתי. ואחר זמן עמדתי בענין זה וראיתי דברי הראשונים בההיא דלא יאמר אדם לה' עולה שלא פירשו מטעם הנז' ומצאתי שרש דבר זה שנתפשט לפום רבנן סופרים וספרים שהטעם שמא ימות שהוא מהגאון החסיד בעל של"ה וכתבתי בעניותי באורך קצת בענין זה בס' הקטן פתח עינים יומא ע"ש. [וכפי מ"ש בעניותי ביומא שם בס' הקטן פתח עינים דמוכח מב"ר ומזהר הקדוש דפירוש מ"ש שלא יאמר לה' עולה היינו שלא להזכיר ה' על מלה ריקניא צ"ל דהכא דוד הע"ה כבר היה עוסק בתורה ועי"ז שרתה עליו רוח הקדש ואמר שירה ומשו"ה פתח ה' סלעי מעין דוגמא לאשר ישבתי במ"א מאי דאמר בעז ה' עמכם דעוסק ומהרהר בתורה היה ודוק:

פרק ב

בצר לי אקרא ה' ואל אלהי אקרא וישמע מהיכלו קולי ושועתי באזניו. אפשר במ"ש רבינו מהרח"ו זצ"ל בספר דרשותיו כ"י הנקרא עץ הדעת טוב פ' ואתחנן בכונת הפסוקים ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ה' אלהים אתה החילות וכו' דהודיע סוד נפלא ליודעים האמת כי כל התפלות לא יכוין אל השמות המוציא מפיו כי רבים הם זולתי אל הוי"ה הנקרא שם העצם אל עצמותו יתברך כי כל השמות ככנויים וככנפים וכמלבושים אליו והטועה בזה כופר בעיקר וכנגד זה אמר ואתחנן אל ה' שהוא הויה עם היות שהשמות שהיה שואל מאתם הם אדני אלהים והיינו שצריד ליכנס לפני שם הויה ע"י סוד ב' שמות הנז' סוד אדני שפתי תפתח ופ"י אלהים ני' פ"ה כי על ידי שני שמות אלו נפתחים שערי תפלה וז"ש אדני אלהים ואחר שנפתחו אז מתפלל לשם הוי"ה לבדו ולא אל שני שמות הנז' ואליו נאמר אתה החילות עד כאן לשונו בקצור נמרץ. וז"ש בצר לי אקרא ה' שם הויה דוקא ואל אלה"י אקרא רמז לשם אלהים ולא שאני מתפלל לשם אלהים רק מה שאני מזכיר שם אלהים היינו לפתוח שערי תפלה וישמע מהיכלו קולי היכל גי' אדני אכן כונתי להתפלל לשם הויה דוקא וזהו ושועתי באזניו לשם הוי"ה דוקא. ובזה אפשר לומר שזש"ה ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל הכונה שבתחילה הסב פניו אל הקיר שהיא השכינה כמ"ש בזהר ע"ד אדני שפתי תפתח. ואח"כ ויתפלל תפלה הראויה לשם המיוחד:

פרק ג

יקדמוני ביום אידי ויהי ה' משען לי ויוצא למרחב אותי יחלצני כי חפץ בי. אפשר במה שפירשנו בעניותנו פ' רדפו ותפשוהו כי אין מציל דכונת דואג ואחיתופל שימהרו להרוג לדוד כי הוא חוטא ובעוד טומאתו בו צריך להורגו וזהו רדפו מהר. והטעם שמא יעשה תשובה וזהו כי אין מציל לעת כזאת אין מציל כי עונותיו ילכדונו אמנם אפשר שינצל אם יעשה תשובה וזהו כי אין מציל אין לו עיין עליו דאם יעשה תשובה ינצל לכן אמרו רדפוהו ותפשוהו. אמנם הבל יפצה פיהם דדהע"ה לא חטא כמ"ש וה' עמו אפשר שכינה עמו וחטא בא על ידו וז"ש יקדמוני ביום אידי שאמרו רדפוהו ותפשוהו כי חשבו שאני חטאתי ויהי ה' משען לי ה' דכתיב וה' עמו משען לי שלא חטאתי. וזה היה משען ל"י דכתיב כי ראיתי בבניו לי מלך וכל מקום שנאמר לי אין לו הפסק ולכן הצילני מן החטא בהיות ה' עמי. וכמה נואלו צרי ואויבי. ולא עוד אלא מתוך צרה ריוח ויוצא למרחב אותי ששלמה מלך וזה אות כי ב"ש ראוי' לי. ויחלצני מדומה שקטרג עלי כמ"ש בזהר הקדוש כי חפץ בי וכמש"ה לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי כמו שהאריכו שם בזהר הקדוש ויומתק עם מ"ש וז"ש לולי ה' שהיה עמי עזרתה ל"י ואומרו יגמלני ה' כצדקתי וכו' אפשר כאשר הן קדם טרחתי ועשיתי שהרגתי היצה"ר כדכתיב ולבי חלל בקרבי ובמשז"ל כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מסיבת אלהי שעזרני. כי כל משפטיו לנגדי מפני שאני עוסק בתורה תדיר וז"ש לא אסור ממנה מהתורה. א"נ לא אסור ממנה מהשכינה שתמיד אני דבק בה. וז"ש בתהלים לא אסור מני שהיא בחינתו. א"נ לפי הרשום בזכרוני דהעשין הם בז"א והלאוין בנוק' וז"ש כי כל משפטיו רמז להקב"ה על העשין. לא אסור ממנה מהשכינה מ' לשמור הלאוין. ואחר זמן ראיתי בשער המצות מהאר"י ז"ל מסודר ממהר"ש ויטאל ז"ל בתחילתו שהאריך בענין וכתב שהעשין כנגד החסדים והלאוין כנגד הגבורות והאריך מאד בביאור הדברים. ועדיין יש מקום לרמוז מ"ש בצד מה וכמו שכתב שם וז"ל וכל לא תעשה הם בגבורות וכלם נתנים אל הנקבה כי אין בנינה אלא מהם עכ"ל. ולשון טעמי המצות שסידר מהר"ם פאפירש כ"ץ ז"ל כך הוא כל ל"ת היא בגבורה שהוא חלק הנשים עכ"ל וא"כ אפשר לרמוז לא אסור ממנה כנגד הלאוין שמתיחסים לשכינה כי הלאוין הם בגבורות ודוק:

ואפשר לפרש מ"ש ישלח ממרום יקחני וכו' במ"ש רבינו האר"י ז"ל דלהיות כי נשמת דהע"ה היתה בעומק הקליפות וזהו פעם ראשונה שיצאת מתוך הקליפות והי"ל טורח גדול לכבוש היצה"ר כי היה נאחז בסבך תוקף הקלי' לכן לא היה נחשב לו כ"כ עון וזה טעם משז"ל דוד בשתים ועלתה לו וזה טעם משז"ל אלמלא אתה שאול וכו' ע"ש באורך בשער הגלגולים. וז"ש ישלח ממרום יקחני שגזר להוציא נשמתו מעמקי הקליפות ימשני ממים רבים הם הקלי' מים הזדונים רבים עלמא דפרודא. וזה טעם יצילני מאויבי עז המקטרג בשמים משנאי אשר בארץ כי אמצו בסבתי ע"י חטאי וזהו ממני בעבורי. יקדמוני ביום אידי שחטאתי ויהי ה' משען לי והטעם ויוצא למרחב אותי כי עתה הוציאני ממסגר הקליפות למרחב והוא היודע צערי ולכך יחלצני מיד אויבי כי חפץ בי שאני טורח מאד לעובדו יגמלני ה' כצדקתי וכו' ודוק:

תוכן העניינים

צוארי שלל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה