אור ברסלב
צוארי שלל הפטרת יום א' של פסח

צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

הפטרת יום א' של פסח

הפטרת שבת הגדול

פרק א

וזה הדבר אשר מל יהושע וכו'. אמרו רז"ל והובא בילקוט וז"ל זה הדבר אשר מל יהושע ר' ברכיה ור' חלבו בשם רבי אבין בר ר' יוסי דבר אמר להם יהושע ומלן אמר להם מה אתם סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים כך אמר הקב"ה לאברהם ונתתי לך ולזרעך אחריך על מנת ואתה את בריתי תשמור עכ"ל ואפ' שיובן במ"ש בכתובות דף מ"ד אמר ר"נ שתי שטרות היוצאים על שדה אחת ביטל שני את הראשון ואי אוסיף ביה דקלא לתוספ' כתבי' אי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי ודעת רש"י והרי"ף דאי כתב תוספ' בשני לא ששניהם קיימין אלא אם ירצה בשדה בשטר ראשון יגבה השדה בלי דקל ואם ירצה בשטר שני יגבה הדקל מזמן שני וכתבנו בפירושנו להגדה ובמקומות אחרים משם אחד קדוש דישראל במצרים היו בגלות משום גזרת בין הבתרים והנה במתנת הארץ יש שני שטרות הא' שטר בין הבתרים דשם נאמר מתנת הארץ וגלות ת' שנה ולא נזכר קבלת אלהות. ובעת המילה היה השטר השני דא"ל הקב"ה לאברהם אע"ה מתנת הארץ והמילה וכתיב להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורך וכו' ושם לא נזכר גלות כלל. וישראל במצרים היו בגלות כדי לרשת הארץ כפי שטר בין הבתרים והיו עע"ז כי במעמד בין הבתרים לא זכר קבלת אלהות. ורמז להם אלהינו מרחם על יד משה בחירו שיהפכו השיטה ויקחו שטר המילה ששם קבלת אלהותו ית' וכמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וישראל קיימו וקבלו ונתבטל הגלות ע"ש באורך. והשתא היינו דקאמר להם יהושע סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים כי אפשר דסברו דנהי דקבלו שטר המילה ובטלו שטר בין הבתרים היינו לענין קבלת אלהותו דוקא לז"א להם כך אמר הקב"ה לאברהם ונתתי לזרעך אחרי' על מנת ואתה את בריתי תשמור וצריכין למול כיון שקבלתם שטר המילה וז"ש כי מולים היו כל העם היוצאים ולכך יצאו ממצרים שקיימו שטר המילה דשם כתיב קבלת אלהותו. והמילה עיקרה קבלת אלהותו:

פרק ב

כי מ' שנה הלכו ישראל במדבר וכו' אשר נשבע לאבותם לתת לנו וכו' אפשר לפרש מ"ש אשר נשבע לאבותם לתת לנו במ"ש רבינו מהר"ם אלשיך דנתן הארץ לאבות כדי שזרעם יהיו במקומם שאם לא יזכו בעבורם יזכו בשביל אבותם והבאתי דבריו באורך בספרי הקטן ראש דוד פ' וארא ע"ש וז"ש אשר נשבע לאבותם והשבועה היא לתת לנו שאנחנו במקומם של האבות:

א"נ דגלוי וידוע לפניו ית' שיוצאי מצרים לא יזכו וכמ"ש בבתרא דף קי"ט דמ"ש הקב"ה למשה ונתתי אותה לכם מורשה הפירוש הוא ירושה מאבותיהם ומורישים ואינם יורשים וז"ש אשר נשבע לאבותם שהיא ירושה מצד אבותם אך לתת לנו שמורישים ואינם יורשים:

פרק ג

היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם. אמרו רז"ל שפרעה היה אומר להם דם אני רואה עליכם ואפשר דכונתו כי אלוה שלהם טלה גימט' ד"ם הוא עתיד להלקותם בדם וככב ששמו רעה ישלח לקראתם. ועתה שמלו למפרע נודע שהוא הדם שהיה רואה ואלוה של מצרים אינו כלום וז"ש היום גלותי את חרפת מצרים על דרך תועבת מצרים שהוא אלוה שלהם כן חרפת מצרים הוא אלוה שלהם שאמרו דטל"ה היה מענישם בדם. ותהי להפך שהוא דם מילה שקבלנו אלהותו יתברך עלינו. והטלה דמ"ו בראשו שחטנוהו פסח לשם קדשו יתברך:

פרק ד

וזה הדבר אשר מל יהושע כל העם היוצא ממצרים הזכרים כל אנשי המלחמה מתו וכו' עד תום כל הגוי וכו' אשר לא שמעו בקול ה' וכו'. יש להעיר דלכאורה כל פסוקים אלו נראים שפת יתר דהכי הול"ל וזה הדבר אשר מל יהושע כל הילודים במדבר מ' שנה ותו לא ומאי בעי כי היוצאים ממצרים מלו וכל הענין. ותו דאמאי מספר בגנותם שלא שמעו וכו' ומתו במדבר וכו' בלי הכרח. ואפשר לפי פשוטו דכבר ידענו מרז"ל שלא היו רוצים לימול וא"ל יהושע שאין להם ליכנס בארץ בלי מילה וז"ש וזה הדבר אשר מל יהושע וכאשר כתבנו ממדב"ר קדמו"ת. והם אמת ודבריהם אמת. אך לפי פשטי המקראות אפשר לפרש דאמר להם יהושע כי אבותיהם לא שמעו בקול ה' והיו סיבה לשבת במדבר מ' שנה. ומלבד ענשם על חטאתם. הנה צור"ף דנמשך מזה שהבנים שהולידו במדבר לא נימולו שלא נשב' רוח צפונית כמשז"ל. ואם היו שומעי' בקולו תכף היו נכנסים לארץ והיו מלים לבניהם בזמנם. ואם עתה אינם מלים יהיה להם עונש לאבותם דבסיבתם שנשתהו מ' שנה במדבר ולא נימולו גם עתה אינם רוצים למול ועון זה יפקד על אבותם מכמה צדדין. אך אם עתה ימולו יהיה להם לאבותיהם נ"ר לעולם הבא ודברים אלו כל הילודים וכו' הכל דיבר לישראל ועשה התעוררות גדול בלב ישראל דיהיה עונש לאבותם אם אינם מלים ואם מלים יהיה להם נ"ר ומשו"ה חזרו בהם ונתרצו לימול. וז"ש וזה הדבר אשר מל יהושע כלומר דאמר להם כל העם היוצא ממצרים וכו' וכלומר דיהיה לאבותיהם צער אם אינם מלים ונ"ר בהמול בשר ערלתם ומ"ה נתרצו לימול ונמצא כי כל הכתובים הללו הם מהענין ודברי יהושע שאמר לישראל בו בפרק למען ישמעו לימול:

תוכן העניינים

צוארי שלל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה