אור ברסלב
צדקה ומשפט חלק א אורח חיים › סימן ב

צדקה ומשפט חלק א· רבי צדקה חוצין

אורח חיים · סימן ב

סימן א

שאלה כלי זכוכית גדולים או חביות גדולות שמניחין בהם יין או מי לימונים וטחים פיהם בטיט ובסיד ומניחים אותם סתומים עד ימים שירצו להסתפק מהם אי שרי לפותחם ולסתור אותה סתימה בשבת או לא ? ועוד שאלו אם מותר לשבר פי החבית או הכלי זכוכית בידו או בסכין כדי לפותחן להסתפק מהם בשבת או לא ל על הכל יורינו מורינו ושכמ"ה

**(ה' א) כבר המה בזה הכנה"ג ועי"ש מ"ש לישב וגם מטה יהודה העיר בזה בסי' תע"ג וכנראה שגם הוא לא ראה להכנה"ג ועי"ש מ"ש. יצחק נסים

ו ב) עי' מ"ש בנידון זה הרבנים ורע יעקב ן' נאים סי' יוד ומחב"ר בקוב"א פ"י, קע"ד וזכור ליצחק הררי סי' מ"ג, וכנסת ישראל סי' בז ועי' הי"א כלל מ"א ושיה א"כ ומשנה ברורה סי' קע"ד וקע"ו:

יצחק נסים)**

תשובה תחלה יש לחקור אם יש בנין וסתירה בכלים או"ל ואח"כ נבא לברר ענין שאלתינו הנה עיקרא דמלתא מתניתין דפרק בכל מערבין (דף ל"ד ע"ב] נתנו לעירוב במגדל ואבד המפתח הרי זה עירוב ר"א אומר אם אין ידוע שהמפתח במקומו אינו עירוב. ופריך בגמרא ואמאי והא הוא במקום אחד ועירובו במקום אחד ואוקימנא במגדל של עץ במנעול וקטור במיתנא עסקינן ובעי סכינא למפסקיה ת"ק סבר דכל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של המחרישה וכו' יפרש רש"י שקשור המנעול בחבל ובעי סכינא למפסקיה דאי הוה מצי למפסקיה בידיה ש"ד דאין חתיכה אסורה אלא במחובר אבל הכא מקלקל הוא ושרי כדתניא חותמות שבכלים מתיר מפקיע וחותך ואע"ג דהכא אוהל הוא וחותמות שבקרקע אסור לחתוך גזירה דרבנן דמחזי כסותר ולא סותר ממש הוא דהא פתיחת דלת בעלמא הוא כיון דשבות הוא לא גזרו עליו בבה"ש ע"כ וקשה לו דמי הכריחו לרש"י לומר דמיירי במגדל גדול לימא לפי המסקנא במגדל קטן עסיקנן וכמ"ש התוספות דהקשו קושיה אחרת על פירושו וכתבו דהכא מיירי במגדל קטן דהוי כלי והנה לזה יש לתרץ דלא ניחא ליה לרש"י ז"ל לומר דמיירי במגדל קטן משום דאם איתא דמיירי בהכי אמאי הוצרכו לאוקמא במנעול וקטור במיתנא דמוכח דדוקא בכה"ג דקשור בחבל שרי אבל בנעול במנעול של עץ ושל מתכת אסור לשבר כדדייקי הכי התוספות בד"ה ואמא וד"ה ובעי סכינא ואינהו לשיטתיהו אזלי דס"ל דאפילו בכלי קטן שייך בנין וסתירה וכמ"ש בפ' כלל גדול דף ע"ד ע"ב בד"ה חביתא] אבל רש"י ס"ל התם דבכלי קטן לא שייך בנין וסתירה ואפילו לשבר הכלי או הפותחת של עץ ושל מתכת שרי וכ"כ הרב שכנה"ג בס' שי"ד בשם הרב שלטי הגבורים דלדעת רש"י בכלים קטנים אף בפותחת של עץ שרי. ומשו"ה הוכרח רש"י הכא לפרש דמיירי לפי המסקנא במגדל גדול דהוי אוהל ומשו"ה דוקא בקשור בחבל הוא דשרי לחותכו ביד לר"א ולת"ק אפי' בסכין ובבין השמשות ולפי"ז מ"ש רש"י דחותמות שבכלים דבקשיר בחבלים היא לאו דוקא דאפי' בפותחת של עץ שרי לשברם כיון דכלי קטן הוא אלא משום רישא נקטיה דחותמות שבקרקע דמתיר אבל לא מפקיע וחותך דההיא דמתיר לא שייך אלא בחבל וכ"כ הרב שכנה"ג שם ע"ש.

ומעתה אלכה לי לתרץ קושיה אחת שהקשו התוספות בפ' חבית (דף קמ"ו] אהא דאמרינן התם תניא חדא חותמות של גרוגרות ושל תמרים מתיר מפקיע וחותך ותניא אידך מתיר אבל לא מפקיע וחותך ל"ק הא רבנן הא רבי נחמיה דאמר אין הכלים נטלים אלא לצורך תשמישם והקשו התוספות דאימאי לא מוקי תרוייהו כרבי נחמיה והא דקתני מתיר מפקיע וחותך ביו"ט והא דמתיר אבל לא מפקיע וחותך בשבת דאיכא תנא דס"ל הכי אליבא דרבי נחמיה דפ' המביא וי"ל דניחא ליה למימר חדא כרבנן מדנימא תרוייהו כר"נ ע"כ ואנכי העבד נ"ל לתרץ דניחא ליה למימר חדא כרבנן וחדא כר"נ ותרווייהו בשבת דלפי"ז הויא הך ברייתא דאתייא כרבי נחמיה ככולהו תנאי דפליגי אליבא דרבי נחמיה [שם בפ' המביא דף ל"ב] דכולהו מודו דבשבת אית ליה לרבי נחמיה מתיר אבל לא מפקיע, משא"כ אי אמרינן דהא דקתני דמתיר ומפקוע וחותך ביו"ט איירי א"כ לא אתייא האי ברייתא אלא אליבא דחד תנא ולא כאידך תנא דאית ליה אליבא דרבי נחמיה דביו"ט נמי לא שרי אלא להתיר דוקא ולא להפקיע וניחא ליה לתלמודא לאוקי להך ברייתא דאתיא כר"נ ככולהו תנאי דפליגי אליביה ודו"ק.

ונחזור לדברינו דלרש"י אין בנין וסתירה בכלים ולהתו' יש בנין וסתירה וכן סובר הרא"ש כמבואר בב"י סי' שי"ד דבנין וסתירה גמורה שייכא בכלים מהא דאמרינן בהבונה האי מאן דעייל שופיתא בקופנא דמרא חייב משום בונה ולא כמו שפ' רש"י בפ' כלל גדול אהא דמאן דעביד חביתא ותטרא וחלתא דמשום בונה לא מחייב דאין בנין בכלים וקשה לי ע"ד התו' דאית להו דבעביד לגמרי הכלי דמחייב משום בונה ולדידהו מאן דעביד חביתא ותנורא וחלתא דמחייב משום בונה א"כ נפישי להו חטאות ומאן דעביד חביתא לחייב ח' חטאות ותנורא לחייב י"ב חטאות דבכלהו חייב נמי משום בונה ואמאי קאמר תלמודא דחייב ז' וח' וי"א וליכא למימר דהתו' מפקי חד מהנך חטאות ומעיולי בונה במקומה דהיא מנייהו מפקת דכולהו איתנהו כמו שמנאם רש"י ז"ל, שוב ראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"י מה' שבת דאיהו נמי סבר כסברת התו' דבעביד תנורא וחביתא דחייב משום בונה שכתב וז"ל וכן העושה כלי אדמה כגון תנור וחבית ה"ז תולדת בונה וחייב וכתב ע"ז ה"ה בפ' כלל אמר אביי האי מאן דעביד חביתא חייב שבע חטאות וא' מהם הוא בונה וכן פירשו הגאונים וכן הוא בירושלמי ע"כ וא"כ עכ"ל דהתו' והרמב"ם מפקי חד *) צ"ל ט' חמאות וחלתא לחייב י"ג חטאות [המגיה] מהנך דמני רש"י בז' חטאות ומוקמי בונה במקומה ואפשר דהרמב"ם מפרש דמאי דאמרינן האי מאן דעביד חביתא חייב ז' חטאות מיירי דעבד חביתא או תנורא ולא צירפם בכבשן דליכא חיובא דמבשל דהוי חד מהנך ז' לפי דעת רש"י ז"ל ואפיק מבשל ועייל בונה במקומה דהכי דייקי דברי הרמב"ם שכ' וכן העושה תנור וחבית קודם שישרפו ה"ז תולדת בונה ע"כ הרי דמיירי בלא צירוף כבשן אמנם להתו' קשה שלא ביארו דבריהם להו מנייהו מפקי מהנך ז' חטאות דמני רש"י ז"ל ע"ד דמוקמי בונה במקומה א והנה כתב מרן שם בכ"מ וז"ל וכן העושה כלי, אדמה וכו' כתב הרמ"ך וז"ל בספר יראים לא פירש כן והביא ראיה שאין בנין בכלים בשום ענין ויש לנו סיוע עוד לדבריו ההיא דפ' בכל מערבין דאוקי לה במגדל של עץ וקסברי אין בנין וסתירה בכלים ע"כ וכבר כתב בזה ה"ה עכ"ל. והנה דעת הרב ס' יראים היא כשיטת רש"י דבשום ענין אין בנין וסתירה בכלים אפי' בעושה כלי גמור מתחלתו ועד סופו וכמו שגילה דעתו גבי ההוא דעביד חביתא ותנורא דס"ל דלית בהו חיוב בונה כלל וההיא דמאן דמעייל שופנא בקופינא דמרא דאמרינן דמחייב משום בונה קשיא לדעתו וכמ"ש התוס' ומה שהביא הרמ"ך ז"ל סייעתא לשיטת ס' יראים מההיא דפ' בכל מערבין דמוקי לה במגדל של עץ וקסברי אין בנין וסתירה בכלים. כמדומה שח"ו נעלם ממנו דברי התוספות שם ד"ה ואמאי וד"ה ובעי סכינא דסברי שבכלים שייך בו"ס וראייתם מההיא דמעייל שופיתא בקופינא דמרא שכתבנו וכתבו דמהאי דמוקי לה במנעול קטיר במיתנא מדקדק ר"י דחותמות שבכלים דאמרינן מתיר ומפקיע וחותך היינו דוקא כעין קשר של מיתנא אבל פותחת של עץ ושל מתכת אסור לשבר דבכלי נמי שייך בו"ס ע"כ וא"כ מה ראיה מביא הרמ"ך להרב ס' יראים מההיא דפ' בכל מערבין דההיא דוקא במנעול וקטיר במיתנא דהוי סתירה גרועה וליכא ראיה מינה לעושה כלי גמור דלא ליחייב משום בונה ומ"ש מרן וכבר כתב בזה ה"ה באמת הוא שהרב המגיד אית ליה כשיטת התו' שכ' וז"ל והענין שאעפ"י שאמרו אין בנין בכלים זהו בכלים שנתפרקו להחזירן וכו'. אבל העושה כלי מתחלתו אין לך בנין גדול מזה ואין זה בנין שבכלים שהרי אינו כלי אלא עושה כלי אבל לא הזכיר בדבריו סוגיא דפ' בכל מערבין כלל ולא ישבה לדעתו הרמב"ם וא"כ בדברי ה"ה לא עלתה ארוכה להשגת הרמ"ך מההיא דפ' בכל מערבין דהויא לכאורה תיובתיה דהרמב"ם אמנם לפי מה שכתבו התו' ניחא דהכא מיירי דוקא בקטיר במיתנא דהויא סתירה גרועה וא"כ העושה כלי מתחלתו בודאי דמחייב משוני בונה וכך היא שיטת הרמב"ם והרא"ש וה"ה כתב כן בשם הגאונים וכתב עלה וכן עיקר.

איברא מדקדוק לשון הרמב"ם מוכח דס"ל דדוקא בכלי אדמה איכא תולדת בונה אבל כלי זכוכית או מתכת או כלי עץ לית בהו משום בונה. מדכתב וכן העושה כלי אדמה כגון תנור וחבית ולא כתב סתמא דהעושה כלי גמור חייב משום בונה ונראה לכאורה שטעמו דדוקא בכלי אדמה שהוא מעפר הוי תולדת בונה שדומה לבנין בתים וס"ל דמש"ה נקט תלמודא האי מאן דעביד חביתא ותנורא דהם כלי אדמה אבל קשה לזה הא דאמרינן האי מאן דעייל שופתא בקופינא דמרא דחייב משום בונה והביאה הרמב"ם ז"ל לפסק הלכה סמוך לדין זה דהעושה כלי אדמה וכו' ועוד כתב וכן התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר ובין שתקע בעץ עצמו ה"ז תולדת בונה ע"כ הרי לך דס"ל דלאו דוקא כלי אדמה דחייב משום בונה אלא אפי' בשאר כלים וא"כ קשה דאמאי נקט כלי אדמה ועוד דע"כ לאו דוקא כלי אדמה דהא קאמר אביי האי מאן דעבד חלתא א דמחייב י"א חטאות וחד מנייהו הוי בונה לדעת התו' האי חלתא היא עשויה מקנים כמבואר ברש"י ז"ל והוא ומוכרח א"כ בכל כלים איכא משום בונה. והנה קשיא לי עמ"ש הרמב"ם בפ"י מה' שבת דין י"ב וז"ל והבונה ע"ג כלים פטור ע"כ וכתב ע"ז ה"ה ז"ל בירושלמי היכן מצינו בנין במשכן שהיו בונין קרשים ע"ג אדנים ושאלו הדא אמרה בנין ע"ג כלים בנין ודחו אדנים כקרקע הם ומכאן למד רבינו זה ע"כ. וזה תימה דהא אפי' בעושה כלי תלוש ואפי' הכניס יד הקורדום בתוך העץ שלו מחייב משום בונה כ"ש בבנה בנין גמור ע"ג כלים דמחייב דהא אפי' תקע עץ בעץ עד שנתאחד חייב משום בונה ומכ"ש אם הכניס הקרשים בתוך האדנים וחיבר אותם עד שעמדו יחדיו דמחייב ומהירושלמי ליכא סתירה דאפשר דהירושלמי אזיל לטעם דס"ל דאין בו"ס בכלים כלל וכמ"ש התוספות דפרק בכל מערבין דף ל"ד ד"ה ואמאי] משי"ה הוצרכו לומר דאדנים כקרקע הן ואם בנה ע"ג כלים פטור אבל לרבינו ז"ל דס"ל דאפי' בכלים איכא בו"ס א"כ הבונה ע"ג כלים אפשר דחייב ואמאי פסק בזה כדעת הירושלמי דפטר בהא ואפשר לחלק ואין להאריך.

איך שיהיה הדרן לדעת:

התו' דאית. להו בכלי שלם שייך שפיר בו"ס ונ"ל דהתוספות נמי מחלקין בין כלי גדול לקטן וכמו שחילק הר"ן ורש"י אלא דבהא פליגי רש"י והתו' דלרש"י בכלי קטן בכל גוונא ליכא בו"ס כלל ואפי' עושה כלי לגמרי אבל בכלי גדול דמחזיק מ' סאה בלח הו"ל כאוהל ודמי לקרקע דשייך בם בו"ס ולהתוס' בכלי קטן ושלם ובכלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו שייך בנין וסתירה וכ"ש בעושה כלי לגמרי ואם הוא גדול בכל גוונא אית ביה בנין וסתירה דהא בפ' בכל מערבין כתבו דמיירי במגדל גדול דשייך ביה בנין וסתירה וכו' ועוד דבכלי קטן נמי שייך ביה בז"ס וההיא דשובר את החבית מיירי בחתיכות המדובקות וכו' ע"כ ומדכתבו ועוד משמע דלא פליגי אשינויא קמא אלא דברישא מפליגי בין גדול וקטן והדר קאמרי דבקטן נמי ושלם יש בו בנין וסתירה וא"כ בגדול בכל גוונא הוי בו בנין וסתירה ודלא כמ"ש מרן אהא דמפליג הר"ן ז"ל ורש"י בין גדול לקטן כתב דגם התו' הזכירו תירוץ זה בפ' בכל מערבין אלא שנראה שלא סמכו עליו משום ההוא דמאן דעייל שופתא וכו' דחייב משום בונה אע"ג דכלי קטן הוא וכתב דלהר"ן שסמך על תירוץ זה איכא לתירוצי דכי אמרינן אין בנין וסתירה ה"מ בכלי שנתפרק וא"צ אומן בחזרתו אבל עושה כלי מתחלתו או שנתפרק וצריך אומן בחזרתו מחייב משום בונה ע"כ ונ"ל דגם התוספות סמכו על תירוץ זה ובכמה דוכתי מפלגי בהכי וכ"נ דעת הרב בעל המפה בסי' שי"ד סעיף א' שהגיה גבי חבית שנשברה וז"ל שאינה מחזקת מ' סאה ע"כ. אלמא דבמחזקת מ' סאה בכל גוונא יש בו"ס וכ"כ במג"א דמחזקת מ' סאה הו"ל כאיהל כמ"ש הר"ן ורש"י ותוספות בעירובין ואפילו אינו בנין גמור אסור ובנין גמור שייך אף בכלי קטן דוק ותשכח עכ"ל. וזה מכוון ממש כמ"ש דבמחזקת מ' סאה אפי' אינו בנין גמור דהיינו שדבוקה בזפת שייך בה בי"ס ותמהתי דאיך לא נתעורר המ"א להקשות על מר"ן הב"י בזה. והנה בפ"ב דביצה אמרינן אין זוקפין את המנורה ביו"ט וכו' ומוקי בגמרא במנורה של חליות עסקינן דמחזי כבונה דב"ש סברי יש בנין בכלים והקשו התוס' דהא בשבת במנורה של חוליות כו"ע לא פליגי דאסור ותירצו דהתם מיירי בשתב והכא ביי"ט ולא החמירו חכמים הואיל ואין בנין בכלי' ועוד דהכא מיירי שהיא עשויה איברים איברים ומפרקי' אותם והתם מיירי כשהיא של חוליות אבל הם מחוברים ולפעמים מטים אותם ולפעמים זקפים אותם. ועיין הר"ן בפי' כירה שכתב התירוץ ביותר ביאור, והתו' בפ' כירה (דף מ"ו] כתבו תירוץ הב' דוקא וגם הר"ן התם כתב תירוץ הב' דאיכא לפלוגי בין היכא שהחליות מחוברין יחדיו להיכא דמופרקים כל א' בפני עצמו והרי"ף בפרק כירה השמיט דין מטרה של חוליות וכתב הר"ן משום דס"ל דכולה סוגיא אתיא כמ"ד יש בו"ס בכלים אבל לדידן דקי"ל אין בו"ס בכלים אף דחוליות שריא ולא קי"ל כר"י ור"ל אלא נקטינן דאין בו"ס בכלים. אבל התו' ס"ל דאפי' למ"ד אין בנין בכלים איתא להאי דינא דאסור לטלטל מנורה של חוליות או אפי' יש בה חדקי ע"כ ת"ד. וטעם התו' דאע"ג דאין בנין בכלים כלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו הו"ל עושה כלי לגמרי וחייב משום בונה וכ"ד הרא"ש והר"ן בפ' הבונה עי"ש.

ובהכי קשיא לי טובא על הר' מג"ד בסי' רע"ט גבי מנורה שכ' ואע"ג דבסי' שי"ד אמרינן אין בו"ס בכלים שאני הכא דהוי כעושה כלי מחדש כנלע"ד עכ"ד דאמאי כתב תירוץ זה מעצמו והא כבר כתב כן הר"ן בפ' הבונה עי"ש. והנה מדברי רש"י בפ"ק דביצה דף י"ד ע"ב מוכח בהדיא דס"ל דאע"ג דאין בנין בכלים מ"מ אסור מדרבנן דכתב גבי הא דתנן ב"ש אומרים אין מסלקין את התריסין ביו"ט וב"ה מתירין אף להחזיר ואמרינן בגמ' דהתירו סופן משום תחלתן ואמר עולא ג' דברים התירו סופן משום תחלתן וחד מנייהו תרסי חנויות ופריך תנינא ומאי קמ"ל ומשני מ"ד טעמייהו דב"ה משום דאין בנין וסתירה בכלים ואפי, דבתים נמי קמ"ל התירו סופם משום תחלתם דחנוית אין דבתים לא. וכ' רש"י דאין בנין בכלים אין אסור בנין אלא בבתים והעושה כלי חייב משום מכה בפטיש אבל בנין וסתירה לא שייך בהו לאחיוביה בסילוק וחזרה הלכך ב"ה אפי' בתיבות. הבית שרי לסלק דלתותיהם מלהחזיר ואע"ג דלאו לשמחת יו"ט קמ"ל עולא דאע"ג דאין בנין וסתירה בכלים קאסרי ב"ה מדרבנן אי לאו משום תחלתה שרי צרכי רבים אבל תריסי כלי הבית לא ע"כ. הרי דאע"ג דאין בנין בכלים לא שרי לסלק דלתי כלי הבית ולהחזירם מדרבנן והתו' כתבו שם מ"ד טעמייהו דב"ה דאין בנין וסתירה בכלים דקי"ל אין בנין וסתירה כשהוא מהקדק ומפרק כי אם בעושה כלי שהוא חייב משום מכה בפטיש וכו' וקשה דהא התו' כתבו בפ' כל מערבין ובפ' כלל גדול דבעושה כלי גמור דחייב משום בונה מהא דרב דמאן דמעייל שופתא בקופינא דמרא דחייב משום בונה והיאך כתבו הכא דחייב משום מכה בפטיש ונראה התירוץ פשוט דהכא לס"ד הוא דקאמרי הכי דס"ד אמינא דב"ה לית להו בנין וסתירה כלל בכלים ולא מחייבי בעושה כלי אלא משום מכה בפטיש קמ"ל עולא דליתא אלא בעושה כלי גמור מחייב משום בונה ובסולוק תריסין וחזרתם של כלי הבתים אסרינן מדרבנן שמא יתקע וכמו שתירצו אח"כ ולא התירו אלא סילוק תריסי חניות משום צרכי רבים והתירו סופם משום תחלתם.

איך שיהיה נקטינן דלסברת התו' והרא"ש והרבה מן האחרונים בכלי שלם אסור לשברו בשבת לאכול מה שבתוכו וההיא דשובר אדם חבית מוקי לה בשברי כלים המדובקים בזפת וכן פסק מרן בשלחנו הטהור דאם היא שלימה אסור לשברה ואפי' נקב בעלמא אסור לנקוב בה מחדש והטור כתב אבל אם היא שלמה אסור אפי' לשברה ופירש מרן דה"ק דלא מבעיא דאסור לנוקבה נקב יפה בפה נאה דאסור אלא אפי' לשברה בענין שאינו עושה כלי אסור וטעמו דכל שהכלי שלם שייך ביה בנין וסתירה ע"כ. וא"כ בנ"ד שהכלי שלם אסור לשברו או לנוקבו כדי לאכול מה שבתוכו ואע"ג דאמרי' דמותר להתיז ראש המגופה בסייף דלאו לפתח מכוין כיון שמסיר ראשה וכתב הב"י דה"פ מותר להתיז ראש החבית המגופף וכ"כ בש"ע וז"ל מותר להתיז ראש החבית בסייף ע"כ וא"כ לכאורה נראה דבנ"ד שרי להתיז ראש הכלי או הכלי או החבית בסייף לאכול מה שבתוכו והיא ברייתא דרשב"ג דאמר מביא אדם חבית של יין ומתיז את ראשה בסייף וטעמא דלעין יפה קא מכוין ולאו לעשות פתח. אמנם כד דייקנן שפיר נראה דאסור דהא איכא לאקשויי דאמאי שרי והא לדעת התו' והרא"ש ומרן אסור לשבר החבית כשהיא שלמה וההיא דשובר אדם את החבית לאכול גרוגרות אוקמוה דמיירי בשברי כלים המדובקים בזפת דס"ל יש בנין וסתירה בכלים וכבר הקשה הכנה"ג כן וכתב דהתו' וסיעתם אית להו דההיא דמתיז נמי מיירי במוסתקי והרא"ש והטור ומרן שכתבו מותר להתיז ראש החבית בסייף אחבית שהזכירו למעלה שמיירי בחבית שבורה ולפי שלמעלה אמרו דאפי' בחבית שבורה צריך שלא יכוון לנוקבה נקב יפה לכך קאמרי הכא דמותר להתיז ראשה בסייף דלאו לפתח מכוין ע"כ תורף דברי וכ"ד הרב מג"א דההיא דמותר להתיז ראש החבית בסייף מיירי בחבית שבורה ודבוקה בזפת.

וא"כ בנ"ד שהוא כלי שלם לא שרי להתיז ראש החבית בסייף ואפי' למ"ש הרב מג"א וז"ל אבל הטור כתב מותר להתיז ראש המגופה וזה אפי' בחבית שלימה שרי דאינה חיבור ע"כ מ"מ אין ראיה להתיר ראש הכלי בסייף בחבית שלימה דהטור מיירי לדעת הרב מג"א שמתיז ראש המגופה בסייף ולא גוף החבית וא"כ אפי'

אם החבית שלימה שרי להתיז ראש המגופה בסייף כיון דאין המגופה חיבור עם הכלי ואנה"נ דאי מתיז ראש החבית גם להטור אסור אם החבית שלימה וא"כ בנ"ד אי מתיז ראש הכלי בסייף אסור כיון דהכלי שלם ולדעת הרב מג"א מיירי שהמגופה היא גבוהה והפוכה על פיה ודבוקה בחבית דבכה"ג שרי להתיז ראש המגופא בסייף דלעין יפה קא מכוין. והרב מג"א פליג על מרן ב"י שכתב בתחלה דהנוסחא שבטור מותר להתיז ראש החבית היא נוסחא מתוקנת אלא שכתב שמה שחילק הטור וכתב וה"מ בצדה הוא במגופה דוקא וכו' והעלה דשפיר גרסינן ראש המגופה וה"פ מותר להתיז ראש החבית שהמגופה בו אבל הרב מג"א הבין הדברים כפשוטם דמאי דקאמר הטור י"ל מותר להתיז ראש המגופה בסייף דאמגופה ממש קאי אבל קשה לפי פירוש זה מה שהקשה מרן דאי אמגופה קאמר משמע דגוף החבית אסור להתיז וליתא דהא רשב"ג לא קאמר ראש המגופה דה"ק מביא אדם חבית יין ומתיז את ראשה ע"כ. ופירש"י שמרחיב פיה למטה ממגופתה כדקתני מתיז ראשה שפת פיה וכ"נ מדברי הרמב"ם וכמ"ש מרן וא"כ מאי שנא דנקט הטור ראש המגופה ולא ראש החבית אלא ע"כ לומר דאע"ג דגרסינן בטור ראש המגופה הכוונה בו ראש החבית שהמגופה בו כמבואר בב"י וא"כ אסור להתיז ראש הכלי בסייף כשהוא שלם וליכא לאתויי ראיה להתיר מהא דפסק מרן דין ח' חותלות של תמרים וגרוגרות אם הכסוי קשור בחבל מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפי' בסכין ואפי' גופן של חותלות שכל זה דומה כמי ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם ע"כ, ופי' חותלות סלים של כפות תמרים הרי דאשכחן שהתירו אפי' לחתוך גוף הכלי לאכול מה שבתוכו וא"כ נימא דהתירו לשבור הכלי לאכול מה שבתוכו אף היא לא תברא דההיא כבר תרגמא רש"י שכתב חותלות כלים של כפות תמרים ועושים כמין סלים ונותנין לתוכו תמרים רעים להתבשל ע"כ. וכתב הרב מג"א וז"ל משמע דוקא הני דלאו כלים גמורים דאינן עשויין אלא שיתבשלו התמרים בתוכם אבל כלים גמורים פשיטא דאסור וכן הוא בירושלמי ע"כ. וא"ת תינח חותלות של תמרים שייך לומר טעם זה אמנם חותלות של גרוגרות מאי איכא למימר דלא שייך למימר בהו שמניחין בהם גרוגרות רעים להתבשל דהא הגרוגרות הם תאנים שנתבשלו ונתיבשו בחמה וא"כ מ"ט שרו לחתוך בסכין גוף של חותלות כבר עמד ע"ז הרב בכה"ג וכתב דבגרוגרות לא שייך טעם זה ואינו יכול לשבר החותלות שלהם וכתב דכן יש לדקדק מדברי הכל בו שלא הזכיר אלא חותלות של תמרים ולא הזכור חותלות של גרוגרות ותמה על רבינו המחבר שכ' של תמרים וגרוגרות דמ"ש מחבית של גרוגרות דלא שרי לשברה אלא במוסתקי ותירץ דאפשר דחותלות מיירי במוסתקי שהם מחוברים ע"י תפירה ועוד תירץ דחותלות דמי למוסתקי כיון שאינן של חרס ושל עץ אלא של כפות תמרים ע"כ. ותמה על הרי"ף והרא"ש למה לא כתבו דין חותלות לאשמעינן דאפי' הם שלימים מותר. ותירץ שסמכו על מה שכתבו דחותמות שבכלים שהכיסוי שבהם קשור בחבל דמתיר ומפקיע וחותך ע"כ. לפי זה דוקא חותלות שהם לאו כלים גמורים אבל כלים גמורים אסור לחתכם ולשברם ומ"ש עוד הרב בכה"ג וז"ל ואחותמות שבכלים גופיהו איכא למידק במה אנן קיימינן אי בכלים שלמים תיקשי להתו' וסיעתם מ"ש מחבית דאם אינה מוסתקי יש בנין וסתירה ואי מיירי בגדולה תיקשי להר"ן ז"ל דיש בנין וסתירה בכל ע"כ. דבריו אלה נפלאו ממני דמאי מקשה להתו' דמ"ש מחבית דאם אינה מוסתקי אסור דהא התו' כתבו בהדיא דדוקא בחותמות של כלים שהם קשורים בחבל שרי לחתוך החבל אבל הכלי אסור לשברו ואפי' פותחת של עץ אסור לשברו והכי דייקי מלישנא דתלמודא בפ' בכל מערבין דשנינן במנעול וקטיר במיתנא מוכח דוקא בכה"ג הוא דשרי דסתירה גרועה דאינו סותר כ"כ גוף הכלי. והרב בכה"ג גופיה תירץ בהגהת הטור דין ב' דהקשה על התו' האי קושיא וכתב דאי סבירא להו להתו' דההיא דחותמות שבכלים מיירי במוסתקי אמאי לא ביארו לן ובתחלה תירץ שסמכו עמ"ש בחבית דמיירי במוסתקי. ועוד תירץ דס"ל להתו' והרא"ש דע"כ לא אמרינן דבכלי שלם דיש בנין וסתירה אלא כשהכלי בגוי בחוזק במסמרים או כולו שלם אז אסור לשברו אבל כשאין פיו קשור אלא בחבל שמעיקרא אין כאן בנין יכול להתיר ולחתוך ולכן בין בחותלות ובין בחותמות כיון שהוא קשור בחבל אין כאן בנין שנאמר דהסרת החבל הוי סתירת הכלי והעד שהתו' אסרו בחותמות שבכלים שאם יש בו פותחת לשברו וכו' ע"כ והוא דבר פשוט ומבואר חילוק זה בדברי התו' דאיכא לפלוגי בין קשור בחבל ליש בו פותחת ובקשירת חבל לית ביה משום סתירה וא"כ מאי מקשה הרב בכה"ג בהגהת ב"י דין ה' על ה כיון דאיהו תירץ לה לעיל והתירוץ מבואר בדברי התו' בפ' בכל מערבין ד"ה ואמאי וד"ה ובעי סכינא עי"ש. וגם להר"ן ז"ל שחילק בין כלי גדול לקטן ואפי' אם נאמר דההיא דחותמות שבכלים דמיירי בחבית גדולה שמחזקת מ' סאה לק"מ על הר"ן דאיך התירו לחתוך בסכין החותמות דחתיכת החבל לא הוי סתירה בגוף הכלי אלא חותך החבל ובכה"נ שרי אפי' בכלי גדול

איך שיהיה נקטינן מיהא דאסיר לשבר הכלי כשהוא שלם ואפי' לשבר הפותחת איכא פלוגתא אם מותר לשבר הפותחת כמבואר בש"ע ושדעת התו' והרא"ש דאסור וכתב בטור דיש להתיר לשבר הפותחת ע"י גוים וכן פסק מרן בס' הקצר וכבר כתבנו דמה שהתיר מרן להתיז ראש החבית בסייף מיירי בחבית שבורה ובנ"ד לא שייך להתיר להתיז ראש המגופה בסייף דהא בנ"ד ליכא מגופה אלא הכלי סותמין אותו בסיד ובגפסית ובטיט וא"כ יוכל להתיז בסייף להסתימה ודוקא המגופה שהיא כלי ודבוקה בחבית מותר להתיז ראשה דודאי לעין יפה קמכוין מדהתיז ראשה ולא נטלה כולה כמבואר בטור וברש"י. וראיתי להרב בכה"ג שכתב שנשאל על דגים מלוחים שרגילים לבא בתוך חביות קטנות הנקראים בריליש שהם דפים קטנים מחושקים זע"ז ע"י חשוקי עץ ובפיהם יש מגופה אם מותר בשבת לפתוח אותה ע"י הסרת החשוקים ואת"ל דאסור אם מותר להתיז ראש המגופה בסכין ואת"ל דאסור אם היו מחושקים בחבל אם מותר לחתוך החבל והשיב שאני מסתפק דשמא חביות הללו הוי כחבית שנתתברה ודיבק שבריה בזפת דלא אסרו הפוסקים אלא חבית שלימה אבל אלו הוו כחבית שבורה וכתב ונלע"ד שזו דומה למנורה שאסור להחזיר וכו' וא"כ בנ"ד ודאי דאסור להסיר החשוקים וכו' ואם באנו להתיז ראש המגופה ביד או הסכין צריך שלא יהיה הבריל מחזיק מ' סאה ואם קשורים בחבל אפשר דלא שרי לחתוך החבל אלא כשאין שם קשרים אחרים כ"א החבל משא"כ כשיז חישוקים של עץ מלבד החבל אפשר דלא שרי וכתב שדעתו מסכמת דאם אינה קשורים בחבל שיכול לפתחם ע"י גוי וכו' עי"ש

והנה מ"ש דאם הוה הבריל מחזיק מ' סאה דאסור להתיז ראש המגופה כיון דהמגופה אינה חיבור עם הכלי שהוא כלי בפ"ע וראיה לזה דהא מותר להתיז ראש המגופה אפי' שהכלי שלם דאסור לשברו לדעת מר"ן והטור אפ"ה מותר להתיז ראש המגופה מטעם דאינה חיבור וכמ"ש הר' מג"א והעתקתיו לעיל והרי אככרץ להרב ז"ל דאסר להסיר החשוקים של עץ ע"י ישראל, וא"כ בודאי בנ"ד לא שרי לסתור הסתימה של הכלי אם הוא מדובק יפה וסתום בחוזק הסתימה בכלי דהא אפי' נקב ישן שנסתם אסור לפתחו בשבת אם הוא סתום יפה דהא פסק מר"ן דאם היה בו נקב ונסחם דאם הוא למטה מן השמרים דאסור לפתחו ונ"ד אע"ג דהוא למעלה מן השמרים הא קא חזינן דעבדי ליה סתימא מעלייתא וזיל בתר טעמא דטעמא דשרי למעלה מן השמרים דלא סתימא מעליא אבל בנ"ד הא חזינן דעבדי סתמא מעליא אף שהוא למעלה מן השמרים וכיון דבנ"ד דעביד סתימא מעליא בסיד ונפסית וטיט ואדוקה הרבה חשיב כפותח מחדש אם בא לפתחו בשבת ואע"ג שכתב בשבולי הלקט דנקב שנסתם בחבית בחתיכה עץ מותר לנקוב בשבת ולהוציא העץ שאני התם שאין העץ מהודק הרבה דהוי כמו ברזא משא"כ בנ"ד שהסתימה מהודקת הרבה בודאי אסור לסותרה ע"י ישראל וכן לשבור הכלי עצמו או להתיז ראשו נמי אסור כיון דהכלי שלם ואפילו ע"י גוי אינו כ"כ פשוט להתיר דהא כתב רש"ל אהא דהתיר מרן לשבר הפותחת של עץ ע"י גוים דדוקא בהפסד מרובה או שנחפז הרבה לצורך מצוה ואה"נ דע"י גוי יש להקל מיהא אבל ע"י ישראל הדבר פשוט דאסור כן לענ"ד.

ואל תשיבני מהא דכתב הש"ע בסי' שי"ד סעי' י' בשם ת"ה דמותר להסיר דף שמשימין אותו לפני התנור ושורקים אותו בטיט דהתם שאני שאינו עשוי לקיום שסותם אותו מע"ש ע"ד להסירו בשבת וכמבואר שם ובת"ה סי' ס"ה וז"ל ומתוך כך אית לן למימר דדוקא חותמות שבקרקע אע"ג דגריעי אינון מ"מ נעשו לחיבור ולסתימת זמן ולכך שייך בהו סתירה מדרבנן דמיחזי כסותר אבל שריקת התנור דלא נעשה כלל לקיים רק לשמור החום לפי שעה ולמיסתר למחר שרי אפי' לכתחילה ואל תתמה אם נחלק בין אם לסתור לאיזה זמן דה"נ מחלקינן אפי' מדאוריתא ולענין קשר של קיימא בג' חילוקים וכ"ש. בענין דרבנן ע"כ והרי בענין קשר של קיימא מייתי התם הרב בעל המפה די"א דכל שאינו עשוי להתיר הקשר באותו יום מיקרי קשר של קיימא וי"א דעד ז' ימים לא מיקרי של קיימא וכל שהוא יותר מז' ימים לכ"ע הוי של קיימא, וא"כ מינה נילף בנ"ד שסותמין אותו לימים הרבה לכל ימות השנה ואינו קוצב זמן דאיפשר שיצטרך לו לזמן הרבה מיקרי ע"ד לקיים ורש"י והרא"ש גבי קשר של קיימא כתבו דהכל תלוי בדעת הקושר דאם אינו קוצב זמן בדעתו מתי יתירו זהו קשר של קיימא וחייב ואם קוצב בדעתו איזה זמן שבודאי יתירו אז יהיה הזמן מה שיהיה כל אותו זמן פטור אבל אסור וא"כ בנ"ד שסותמם עד זמן שיצטרך לו ומניחו סתום כל זמן שלא יצטרך זה ודאי מיקרי עשוי לקיום דבקשר כה"ג מיקרי קשר של קיימא וכמו שיעויין בסי' שי"ז וזה פשוט ומשו"ה בשריקת תנור דעשוי להתירו ביומו לא מיקרי נעשו לקיום ואסור לסותמו וזה פשוט.

והנה הוקשה לי דברי המרדכי בפ' במה טומנין שכתב וז"ל ומכאן יש להוכיח שמותר לסתור סתירת פי התנור שסתמו מע"ש ודומה להא דאמרינן בפ' חבית דשרי למיברז חביתא בבורטיא בשבת משום דמכוין להוציא היין ולא לעשות פתח ע"כ וזה תימה דבהדיא איתא בפי' חבית מהו למיברז חביתא בבורטייא בשבת לפיתחא קא מכוין ואסור או לעיין יפה קא מכוין ושרי א"ל לפיתחא קמכוין ואסיר והכי הוה מסקנא התם וכן פסקו הפוסקים דאסור ולא שרינן התם אלא במתיז את ראש החבית בסייף דהתם לעיין יפה קמכוין והיכי כתב המרדכי שדומה להא דאמרינן בפ' חבית דשרי למברז בבורטיא ואפשר לדחוק דמ"ש המרדכי שדומה להא דשרי למברז בבורעיא שכינתו אהא דשרינן להתיז ראשה בסייף וזה דוחק דמלת למברז נקב משמע בורטיא רומח ר"ל שנקבוה ברומח ועוד קשה דבחחלה הביא ראיה להתיר מהא דמגופת חבית שמותר להתיז אותה בסייף דאינה חיבור לחבית וכתב דמכאן יש להוכיח להתיר דף התנור ר"ל דאינה חיבור לתנור והדר כתב שדומה להא דשרי למברז חבית בבורטייא והתם בגוף החבית מיירי וצ"ע זהו מה שנראה לענ"ד וה' יצילנו משגיאות ויראינו מתורתו נפלאות

תוכן העניינים

צדקה ומשפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה