צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור
דף כט:
גמרא הקריבתו הוא דשרי דהא כו' כצ"ל:
שם יהבית ליה מעיקרא ועוד פשיטא דאסור דשווייה לה כו' כצ"ל לגירסת רש"י דתרתי פריך:
שם ההוא זונה ולא זונה כו' וראיה לזה ושם איש ישראל המוכה ושם האשה המוכה בפ' פנחס:
שם ואתנן לא ניתן לך כו' כצ"ל:
שם עד דאמר הילך כו' כצ"ל:
שם זונה מעיקרא סתמא נמי אסור כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה דר"א גופא כו' ליה כלומר מי פשיטא ליה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה אם עד יום פ' יהבינא לך כך וכך זוזי ואי לא כו' כצ"ל:
בא"ד איגלאי מילתא דדידה הואי בשעת ביאה כו' כצ"ל:
ד"ה תועבה כתיב כו' היא דנדה כתיבא גבי כו' כצ"ל:
ד"ה הבאות לו בעבירה כו' כצ"ל:
ד"ה כותית כו' בנך הבא מישראלית קרוי בנך כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה כגון דקאי כו' זיל הב לה כו' כצ"ל:
בא"ד דכיון דאי לא הוה מוחזק כו' כצ"ל:
בא"ד אע"ג דהשתא מטעם חצרה כו' כצ"ל:
ד"ה ורבא אמר כו' כמ"ד נשג"א אבל כו' כצ"ל:
בא"ד אלמא דכותית היא זונה כו' ועיין בתוס' במס' ע"א (דל"ו ע"ב) בד"ה משום נשג"ז כו' מה שיש לדקדק מהתם להכא ואין להאריך:
ד"ה גירסא ראשונה מיתיבי אחת זונה ישראלית ואחת זונה כותית כו' כצ"ל. והיא גירסא אחרונה שלפנינו:
בא"ד תופסין בה ומשני הא בעריות שאין קדושין תופסי' בה ופריך והא כו' כצ"ל:
בא"ד לדין איסורא דכ"ג כדאמרי' כו' כצ"ל:
בא"ד דין אתנן דכהן מזונה דומיא דזונה בכהן הוי אתנן כלומר שאין בה שם אחר כו' כצ"ל:
בא"ד דכל זונה דלא תפסי בה קדושין דומיא דאלמנה לכ"ג דלא כו' כצ"ל:
בא"ד לרבנן בחייבי כו' כצ"ל:
בא"ד ואז הוי אתנן דזנות דכיון שמזכיר לשון אתנן לא הוי' מתנה ולאפוקי כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז גורס בצדו אבל בסתמא ואינו מן הצורך וכן משמע מפרש"י:
בא"ד לרבנן אי בפנוי' כו' כצ"ל:
בא"ד או מופקרת הא אמרו כו' כצ"ל:
בא"ד דתפס בה קדושין כו' כצ"ל: