אור ברסלב

צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור

דף כה:

דף כה.

גמרא כאחת אלא אי אמרת כו' כצ"ל וכן גורס רש"י:

שם אמר רבא האי קרא לר"י הגלילי קאי דקתני כו' כצ"ל:

שם דת"ק סבר שיירו משוייר ומר סבר שיירו אינו משוייר א"ל כו' כצ"ל וכן גורס רש"י:

רש"י ד"ה אלא אי אמרת כו' זכתה לו להוי כעבד כו' כצ"ל:

ד"ה כאן בהקדישה כו' מאן והך דקתני כו' הקדישה ודכ"ע אם כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה תלמידיה דר"י כו' אנא סבירא לי דמכח כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה דת"ק סבר כו' כר"י ואיהו סבר דשיירו כו' כצ"ל:

ד"ה ואת אמרת כו' מיבעי' ליה ר"א כו' כצ"ל:

בא"ד א"ל כמה שנים גדל כו' כצ"ל ועיין דיבור זה באריכות במסכת מנחות (דף פ' ע"א) ד"ה מאי קמ"ל כו' שם מבורר יותר ותבין דבריהם:

ד"ה לא נצרכה כו' היינו כדי שאיל' רב לתלמיד הס"ד וכדבריהם מבואר להדי' בפ' מרובה (דע"ג ע"ב) וכתב מ"ו הב"ז וז"ל ויש כאן עיון גדול על הרמב"ם ז"ל שבסוף פ"ב מה' תמורה כתב ואם לא נתכוין כו' וחזר ואמר תמורת שלמים אע"פ שחזר תוך כ"ד אין תופשים כו' ע"ש למה השמיט הא דפ' מרובה דתוך כדי דיבור קטן שהוא שאילת תלמיד לרבו ר"י מודה דיכול לחזור ואדרבה משמע התם מדברי התוספת דלדידן קי"ל אפי' תוך כ"ד גדול יכול לחזור. שוב ראיתי מלשון הרמב"ם בפי' משניות שלו שכתב ז"ל דקי"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממקדש ומימר ומגדף ועע"ז ומקדש ומגרש עכ"ל לא ידעתי אנא מצאו זה דהא בפ' ב' דנדרים (דפ"ז) לא נזכר ממקדיש ומימר כ"א הנך ד' מגדף ועע"ז ומקדש ומגרש גם מדברי התוספת דפ"ב דנזיר (ד"ט ע"א) מבואר לב"ה דס"ל שיש שאלה בהקדש מותר לחזור גם כ"ד וכו' עכ"ל והניח בצ"ע על הרמב"ם. והנה אעפ"י שאיני כדאי להכניס ראשי בין ההורים ומורים ה"ה מ"ו הב"ז והגאון המפורסם בעל שפתי כהן שהניח ג"כ בצ"ע על הרמב"ם והובא בח"מ סי' רנ"ה מ"מ אנכי הקטן תלמוד תלמידיהם איני באתי אלא לגלויי מילתא בעלמא לגלות דברי רבינו הרמב"ם וכוונתו שהרי תוספת כתבו במס' מנחות (דפ"א ע"ב) ד"ה תודה כו' דכי אמר תודה מן החולין ולחמה מן המעשר לא מצי הדר ביה אפי' תוך כ"ד אפי' לב"ה דס"ל גבי אמר הריני נזיר מן הגרוגרת דחשבינן ליה נדר ופתחו עמו לא דמי להכי דבעי למיהדר ולא מצי מיהדר דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ואמרינן נמי בנדרים והלכתא תוך כ"ד כדיבור דמי חוץ ממגדף ועע"א ומקדש ומגרש וגבי תמורת עולה ותמורת שלמים מוכח דבנמלך אפי' ר"י מודה דאפי' תוך כ"ד הרי זו תמורת עולה עכ"ל. ראשון הרי מבואר להדי' דבהקדש היכא דבעי למיהדר לא דמי להך דהקדש דנזיר לב"ה דהתם הוי נדר ופתחו עמו ולא משום דבעי למיהדר וזהו סותר למ"ש מ"ו הב"ז מדברי התוס' דנזיר מבואר לב"ה דסבר שיש שאלה בהקדש דמותר לחזור תוך כ"ד הא מבואר להדי' דלאו משום חזרה ס"ל לב"ה דלא הוי נזיר אלא משום דהוי נדר ופתחו עמו וכ"כ תוספ' שם להדי' וז"ל דבתוך כ"ד מצא פתח לו וחרטה וכיון שנדרו ופתחו עמו לא חל כלל עכ"ל ובר מן דין לא דמי דהתם איכא טעמא אחרינא לב"ה דס"ל כר"י דבגמר דבריו אדם נתפס אע"ג דס"ל לר"י אף בגמר דבריו נתפס מ"מ לא דמי לנזירות כמו שפרש"י התם ע"ש. שנית דהא כתבו תוספת במס' זבחים (ד"ל ע"א) ד"ה אמר ר"י כו' ובמס' ב"ק (דע"ג ע"ב) ד"ה תרי כו' להדי' דנמלך קרי ליה תוך כ"ד גדול דתוך כ"ד גדול דומה כמו נמלך ובזה ר"י מודה דלאו כ"ד דמי ובזה צדקו דברי רבינו הרמב"ם ז"ל ושפיר מדייק בלישנא וכתב וחזר ואמר תמורת שלמים אעפ"י שחזר כו' דלשון וחזר היינו נמלך והיינו תוך כ"ד גדול ומ"ה כתב דלא מהני והא דלא חשיב בנזיר נמי מקדיש דהא במס' ב"ב (דק"ל ע"ב) לא קחשיב אלא ע"א וקדושין וכתבו תוספת דקיצר כאן משום דחד טעמא איתא להו ה"ה מקדיש נמי דלא קחשיב משום דחד טעמא אית' ליה דחמירא כמו שכתבו תוספת דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט ולא מצי למיהדר ביה כנ"ל ליישב דברי רבינו הרמב"ם:

תוכן העניינים

צאן קדשים על תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה