צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור
דף כד:
פרק כיצד מערימין.
גמרא שלמים לא ואת אמרת דמצית כו' כצ"ל:
שם הא עדיפא להתיריה מדאתי כו' כצ"ל וכ"ה גירס' רש"י למישרי והיא היא ובספרי' נ"ב נ"א חסירה וזהו ל"א ברש"י:
שם עולה ליהוי עולה כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה הא עדיפ' כו' גיזה ועבודה ל"א חסירה עדיפ' כו' כצ"ל:
ד"ה לשון ירושלמי כו' מבכרת הס"ד:
תוס' ד"ה אם זכר כו' בקדושה אחרית' ומוקי ליה כו' כצ"ל:
בא"ד למה לאדחוקי לאוקמי מציעת' בבהמת דהקדש הרי סיפ' כו'. כצ"ל וגירסא זו יותר ניח' מגירס' שלפנינו:
בא"ד אכיצד מערימין הס"ד. פי' דמ"ה מוקי סיפ' בבהמ' הקדש דשייך בה ערמה שרוצה להערים שלא ילך למיתה משא"כ בבהמת חולין דיכול להקדישה למה שירצה ואפשר לפרש ע"פ המסקנא דריש' אם זכר כו' איירי בבהמת חולין וקאי אהערמת בכור וסיפ' ואם נקבה כו' קאי אבהמת קדשים ואהערמת הקדש ומציעת' אם זכר כו' קאי נמי אבהמת הקדש וסיפא ילדה ב' זכרים כו' קמהדר אהערמת בכור וסיפא ילדה ב' נקבות כו' קמהדר אמציעתא אהערמ' הקדש כנ"ל דלא כמ"ו הב"ז שכתב דסיפא לא קאי אהערמת בכור ע"ש:
ד"ה קסבר ר"ש שייך (לדכ"ה ע"א):
בא"ד מוקמינן לה ולא חיילא קדושת הפה עלייהו אלא הוי בקדושת האם כו' כצ"ל והשאר יש למחוק שיתור לשון הוא:
בא"ד אינו בכור אלא נגזז כו' כצ"ל:
בא"ד הא תפסתינהו קדושת אימא לא אתי' כר"ח כו' דלר"ח טומטו' ספיק' היא וקדוש' אפי' למ"ד בהוייתן קדושי':
בא"ד מצריך קרא עלייהו יוצא דופן וכלאי' דאם עלו כו' כצ"ל:
בא"ד דשפיר הן ראוי לבא כו' כצ"ל:
בא"ד בעודו בבטן אמו והיא כו' כצ"ל:
ד"ה אמר ר"י כו' ויש לחלק כו'. וכתב הב"ז דבריהם מגומגמי' דכיון דלר"ה ביציאת הרוב קדוש למפרע המיעוט שיצא א"כ ודאי לא ס"ל הא דר"י שבכאן דהיאך שרי להטיל בו מום למפרע כמו שאסור אף שמכרו לנכרי ומה שייך גזרה בכאן דמשום דינא דאוריית' אסור כו' עכ"ל. ובאמת שלפי הגירסא שלפנינו שפיר קאמר אבל נ"ל גירסא אחריתא והכי גרסינן ה"נ נימא גבי מטיל מום וי"ל דאיכא לאוקמי הא דר"י אליבא דר"ה בשלא יצא כלל והא דלא התיר ר"י למכור לנכרי בשלא יצא כלל ויש לחלק בין מטיל מום למכירה כו' כצ"ל וכ"מ בס"י וכן מתרצי תוספת בחולין (דס"ט ע"ב) ובבכורות (דל"ה ע"א) והא דכתבו בדיבור שלאחריו דניחא לן טפי למוכרו לנכרי ולהטיל בו מום היינו אליבא דמסקנא דר"י התיר אפי' ביצא מיעוט' ולא גזרינן דילמא נפיק רוב ראשו והיינו דלא כר"ה כמו שכתבו תוס' שם מ"ה כתבו דטוב מזה למכרו קצת מן האם לנכרי דליכא למיגזר כלל משיטיל בו מום ביציאת מיעוטא כנ"ל ברור:
ד"ה הא עדיפ' למישרי כו' לעשות כן איבעית אימא משום כו' כצ"ל: