אור ברסלב

צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור

דף כד.

דף כג:

גמרא אליבא דר' וכי א"ר כו' כצ"ל:

שם דיחיד מתה ואמר רב כו' כצ"ל:

שם מצוה בראשון כו'. ולעיל דפריך מרב לר' אבא לא מצי לשנוי' מצוה בראשון דהא נתכפר באבודה דהוי נמי ראשונה:

שם בבשר במערבא משמיה דרבינא אמרי מפני כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה כר' ס"ל כו' הפרשה מתה משום דכיפרו בעלים וכי מפריש לאחריות נמי אם כיפרו הבעלים באחרת היא מתה לשון זה פשוט ל"א כרבי ס"ל דמחמיר כו' כצ"ל והד"א:

בא"ד אותה אח"כ ואפי' כו' כצ"ל:

ד"ה בעלי חיים כו' חבירו הס"ד ואח"כ ד"ה כשהיא כו' ותכפר בשני כו' הד"א:

ד"ה רב סבר כו' אלא לשם איבוד כדי כו' כצ"ל:

בא"ד בהאי דשייר ליכא כו' כצ"ל:

ד"ה אין מרגילין כו' הרגלים והופשט שלם לצורך כו' כצ"ל:

בא"ד שלם מפשיטו בסכין כו' כצ"ל:

ד"ה לא ימנה כו' דדמי כעבודה כו' כצ"ל:

ד"ה בעלת מום כו' קודם הקרבת השניה כו' כצ"ל:

ד"ה יוצא לבית כו' גבי הרגלה נמי כו' כצ"ל:

ד"ה אידי ואידי כב"ש דס"ד כי היכא כו' כצ"ל וכפרש"י בבכורות (דל"ג):

בא"ד המוקדשים מ"ש דאוקי כו' הד"א:

ד"ה אלמא כיון כו' יפה גבי הרגלה כו' הד"א:

ד"ה שנראה כעובד בקדשים שעושה מפוח כו'. פי' שמוכר העור לצורך מפוח כשהוא עדיין על הקדשי' וכפרש"י בהדי' במס' בכורות:

תוס' ד"ה ואידך כו' מהא לר' אבא וחשיב ליה כו' כצ"ל:

בא"ד ולא דמי למפריש לאיבוד כו' כצ"ל:

בא"ד הופרש לאיבוד ואין כו' כצ"ל:

בא"ד לעיל שאינה אבודה אינה מתה כו' כצ"ל:

בא"ד שיהא כמפריש לאחריות הס"ד וכצ"ל. פי' דלל"מ שיהא כמפרי' לאיבוד כיון שאינה מתה אפי' לרבנן אלא רועה:

ד"ה ר"א כו' ויש לחלק כו' ועיין בתוס' דזבחים דביררו דבריהם יותר:

תוכן העניינים

צאן קדשים על תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה