צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור
דף כב:
גמרא הראשונה והרי שתיהן תמימות כו' כצ"ל:
שם עד שלא נשחטה הראשונה תמות כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה דהא אמרי כו' דקתני וחכמים כו' הד"א:
ד"ה ל"א אבל בעדר כו' לא הוי אבודה ויפרשנו מהן לאחר זמן כשיכירנו ופליגי אר' אושעי' א"ד אחורי הדלת דאי מהדר אפי' קאי ידע לי' הוי' אבודה וכ"ש בעדר דלא קאי ידע כלומר שאינו מכיר איזו היא תיבעי' תיקו הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אליבא דמ"ד כו' כ"ד מתנות והכא דאבד ה"א כו' כצ"ל:
בא"ד כ"ד מתנות אבל הכא כו' הד"א:
בא"ד לריעות' בחטאת כו' כצ"ל:
ד"ה תימכר ויביא כו' אליב' דר' דאמר אבודה בשעת הפרשה כגון הנך מעות דנמצאו קודם כפרה אזלו לים המלח אי לא מצי מייתי מאלו ומאלו הס"ד ואח"כ ד"ה ואין המעות כו' כפרה נמצא הס"ד ואח"כ ד"ה אם קרבה כו' הבעלים היא הס"ד ואח"כ לציין גמרא ואח"כ ד"ה טעמא דמאלו כו' כצ"ל: