צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור
דף כ:
גמרא שהיא באה חובה סומך כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה ולד תמורה כגון אם המיר נקבה כו' כצ"ל:
ד"ה שלו היא שהוא עצמו מקריבה כו' כצ"ל:
ד"ה ולא סמך כו' שתי מדות הס"ד:
ד"ה ואע"פ שכהן כו' על האבות מה שמכרו האבות זה כו' כצ"ל:
ד"ה אשמעינן כו' בראשון אי אמרת כו' הד"א:
בא"ד אם נפל בו מום בא כו' כצ"ל:
ד"ה ע"א ירושלמי דאי אשמעינן כו' וולדותיה משום כו' הד"א:
ד"ה מחלוקת דולד כו' דדמיה קרבה כו' כצ"ל:
בא"ד מלאשם ורבנן כו' הד"א:
ד"ה מדר' יוסי כו' על אמו לא הס"ד:
תוס' ד"ה אבל לפני הכפרה כו' מחלוקת לפני הכפרה אבל לאחר כפרה כו':
ד"ה הוא עצמו קרב עולה שהתמורה נמי קאי לעולה ס"ל הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה ולד שני כו' ואפי' לר"א ואיהו דקאמר כו' כצ"ל. פי' ואיהו ריב"ל דקאמר אפי' לרבנן כו':
ד"ה בדמיהן אין כו' דאתי לאיחלופי כדאיתא לעיל והאי טעמא כו' כצ"ל. פי' דאתי לאחלופי שיקרב התמורה לאשם והולד לרעיי' וקעביד איסורא דמקריב התמורה אבל במפריש נקבה לאשם לא שייך האי טעמא וקושי' התוספת קאי ללשון הירושלמי שהביא רש"י כנ"ל ובזה שקטה קושי' מ"ו הב"ז ונכנס בדוחק ליישב עיין שם:
בא"ד ותירץ דצ"ל דלא כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
בא"ד דחיית אמו והיכא כו' כצ"ל:
בא"ד בפירקן דפריך מהאי כו' כצ"ל: