צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור
דף כ.
גמרא חטא עד שלא נתמנה כו' כצ"ל. פי' ואח"כ שנתמנה מפריש שעיר דנשיא:
שם אלו חטא השתא כו' כצ"ל:
שם לשעירתו תקדש כו' כצ"ל:
שם לא חטא לא איחייב בשעיר א"ה ה"נ כו' כצ"ל:
שם שלא במום ואמרי' דטעמא דר"ש כיון דלא כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה הואיל ומותר כו' הואיל ושלמים באים נקבה נחתא לה כו' כצ"ל:
ד"ה חטא עד שלא נתמנה כו' דשם שעיר עליו כו' כצ"ל:
בא"ד שעיר הוא הס"ד ואח"כ ד"ה הא לאו עולת העוף קמיית' אי הוה כו' כצ"ל:
ד"ה ודמיהם יפלו כו' דחזי למזבח ואינו יוצא כו'. פי' אפי' בהמה דחזי למזבח אם הקדיש סתם הוי לב"ה מיהו אם פודה מגזבר אינו פודה אלא למזבח. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:
תוס' ד"ה רבי סבר כו' כיון דאין דינם שוה לענין תמורה דמותר עולה עושה תמורה ואין כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה דאיכא שם כו' נקבה דאין תמות כו' כצ"ל:
ד"ה דהא איכא כו' וי"ל דפריך מכ"ש כו' כצ"ל:
ד"ה הני תרי כו' א"ה ה"נ הא לא כו' כצ"ל:
בא"ד לאו כגוף אחד כו' כצ"ל:
ד"ה ר"ש כו' באומר הרי עלי כו'. פי' לאפוקי באומר הרי זו דלא מצי פטר נפשיה בע"ה: