צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור
דף יט:
גמרא אמר רבה זאת כו' כצ"ל וכן משמע מסוגיא זו ובמס' שבועות (די"א ע"א) גרסינן אמר אביי והא מר כו' והיינו רבה ע"ש:
רש"י ד"ה זאת אומרת כו' מדבעי כו' נקבה זאת כו' הד"א:
בא"ד קרב הס"ד ואח"כ ד"ה מדרב יהודא אמר רב דתרצה למתני' דאמרינן מגו הס"ד וכצ"ל:
תוס' ד"ה פשיטא כו' ותימא דהיכא עביד פשיטא מיני' כו': פי' דלמא הא אתי לאשמעי' דטעמא דר"א דאיכא שם עולה באמו בעולת העוף כלשון ראשון של רש"י:
בא"ד ואין לחלק דין הולד מדין אמו כו' כצ"ל:
בא"ד קודם הפסח דיקרב הולד כו' כצ"ל.
בא"ד וחשיב להו רבא כחד הס"ד וכצ"ל:
ד"ה ר"ש אומר כו' דאיתא ליה אליבא דר"ש דאף לעולתו כו' כצ"ל ועיין לקמן (ד"כ ע"ב):
ד"ה זאת אומרת כו' ממקדיש לדמי נסכים דאמרי' כו' כצ"ל:
בא"ד דההיא דהתם אתיא כר"ש כו' לישנא מגומגם במה שכתבו דהתם אתי כר"ש דהא התם משמע דרבה גופא ס"ל דמקדיש לדמי נסכים דאינו קדוש קדושת הגוף ע"ש וה"ק אליבא דר"י אבל איהו דידי' ס"ל כר"ש דמידי דלא חזי לגופא לא נחתא ביה קדוש' מ"ה משני התם דהקדיש לדמי נסכים אינו קדוש קדושת הגוף ונכון לגרוס ושמא י"ל דרבה כר"ש ס"ל דאמר לקמן כו':
ד"ה אשם בן שנה כו' אלמא היכא דשחט אשם בן שנה דהוי כמחוסר זמן שלא לשמו כו' כצ"ל:
ד"ה והא מחוסר זמן כו' במס' חולין כו'. פליאה נשגבה בעיני שתוס' ורש"י מראי' את מקומו במס' חולין ומשנה ערוכה היא במס' זבחים (דף קי"ב ע"ב) ובמס' חולין גופא פריך מהך משנה:
ד"ה אף מחוסר כו' משמע בקדשים דאינם קדושים כו' כצ"ל: