צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור
דף יט.
גמרא אמר ליה רבא אחר הפסח כו' כצ"ל:
שם ולא מוקמינא ליה באימי' כו' כצ"ל:
שם במפריש בהמה מעוברת כו'. לפ"ז יש לדקדק לעיל (די"ח ע"ב) דפריך ר"א אדר"א דמתני' דמפריש נקבה לעולה ממתני' דתמורת אשם דלמא מתני' איירי דהפריש נקבה מעוברת לעולה ור"א סבר כר"י ומ"ה הוא עצמו יקרב עולה ויש ליישב בדוחק:
רש"י ד"ה אבל גבי ולד כו' עולה לא הוא ולא דמיו הס"ד וכצ"ל:
ד"ה לשון ירושלמי כו' דברי הכל בתמיה כלומר אמאי לא פליגי רבנן בולדי דתמורה כמו בולדי עולה הס"ד וכצ"ל. פי' בירושלמי לא גרסי' בריש שמעתין מ"ש רישא כו' אלא הכי גריס וכליל לאישים ד"ה כו'
ואח"כ ד"ה במחלוקת שנויה אבל לרבנן ימכר עולה לולד וה"ה נמי כו' כצ"ל:
ד"ה נשתיירה כו' פסולין באין ולא כו' כצ"ל:
ד"ה אביי אמר כו' כי היכא דאם כו' כצ"ל:
בא"ד נמי רועה וגבי פסח כו' הד"א:
בא"ד דמותר לא חזי למידי כו' כצ"ל:
בא"ד לא חזי למידי אלא אזיל כו' והד"א:
תוס' ד"ה אלא בדמפריש כו' ובמקומה איפרשיה הס"ד ואח"כ ד"ה והא הכא כו':
בא"ד בעופות וגם תחילת כו' כצ"ל:
ד"ה אי הכי ניפלוג כו' באה נקבה ואין פסח כו' כצ"ל:
בא"ד ובריש פרקין פירשתי יפה הס"ד וכצ"ל ועיין (די"ז ע"ב) ד"ה דאיכא כו':
ד"ה א"ה כו' בשאר ימות השנה שלא בי"ד בניסן כו' כצ"ל:
ד"ה אביי אמר כו' אביי בא לפרש כו' כצ"ל:
בא"ד לעולה דדמיה כו' כצ"ל:
בא"ד דאם הולד דתמורת אשם כו' כצ"ל:
בא"ד הוא עצמו א"כ ידחה כו' כצ"ל: