צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור
דף יח:
גמרא לאתויי' ולד המעושרת כו'. יש להקשות למה לא משני לעיל דפריך ולד דמאן כו' לישני לאתויי ולד המעושרת ויש ליישב:
שם עד סוף כל העולם הרי כו' כצ"ל:
שם מהו אומר תודה יקריב מניין למפריש תודה הוא כצ"ל. ועיין סוגי' זו במנחות (דע"ט ע"ב):
רש"י ד"ה מהו אומר התודה יקריב כו' דהוה מצי למיכתב והקריב על זבח התודה הס"ד וכצ"ל וכ"ה ברש"י מנחות שם:
ד"ה שניה אם הקריב לאחר כו' הראשונה הס"ד וכצ"ל:
ד"ה יקריבנו אחר כו' כדילפי' להו כו' כצ"ל:
ד"ה במחלוקת שנויה בסוף דכך חולקי' כו' כצ"ל. פי' מתחלה נשנית משנה זו סתמא ואח"כ שנויה במחלוקת ובד"ח נדפס נוסחא אחריתא ואינו מן הצורך:
ד"ה לנדבה כו' שקריבין מדמיהן לנדבת כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה תני ר"ח כו' הוא מקריב ולד כו' כצ"ל:
ד"ה וחליפות צ"ע מה כו' דברייתא הס"ד ואח"כ ד"ה אבל כו':
ד"ה בדמיהן אין כו' וא"ת מאי קא פריך דלמא כו' כצ"ל:
בא"ד בהא לא נגמרה ההלכה הס"ד. וצ"ע לפי זה לעיל דפריך לתנא דיליף מרק קדשיך אי ולד אשם זכר הוא ותוספת כתבו לעיל (די"ז ע"ב) דיותר ניחא ליה למיפרך דאשם גמירי לה דלרעייה הא בהא לא נגמרה ההלכה ויותר הוי ניחא ליה למיפרך ממילתא אחריתא והכא ניחא ליה למיפרך דזכר הוא וצ"ע:
ד"ה אלא לדידכו כו' וה"נ קאמר לר"א כו'. פי' מצד סברא זו פריך נמי לר"א:
בא"ד דאין עיקר תחלת הקדש קרב עולה אלא רועה אפ"ה הולד כו' כצ"ל: