צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור
דף יד:
גמרא נידר ונידב הוא ותנן זה הכלל כו' כצ"ל ומתני' היא במסכת מגילה (ד"ט ע"ב):
רש"י ד"ה ל"א גרסינן כו' בלילה ומקריבין ע"ה פוסל בהו כאיברים של תמיד כדאמרי' במס' זבחים וכן עיקר כו' כצ"ל. ועיי' בזבחים (דפ"ו ע"א):
ד"ה חובות הבאות כו' ומוספין הס"ד ואח"כ ד"ה ולשלמיכם במה הכתוב מדבר אי שלמי נדר הרי כבר אמור נדריכם ואי שלמי נדבה הרי כבר אמור נדבותיכם ואי משום הקישא אף נסכים ביום לכתוב ולשלמים הס"ד וכצ"ל ובד"ח נדפס שלא כסדרן כדי ליישב הגירסאו' ועדיין מגומגם:
ד"ה סמי מכאן כו' חובה הס"ד ואח"כ ד"ה אשר נדרתי כו' כצ"ל והשאר שייך למטה.
ד"ה להביא כבשי' כו' אביא הכבשי' דבחברון בו כבשי' שמנים במס' מנחו' ולהכי פריך כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה ותנן המנחות והנזירו' קריבין בבמה כו' כצ"ל:
ד"ה סמי מכאן כו' איכא בינייהו הס"ד ואח"כ ד"ה אלא כיון כו' כצ"ל:
בא"ד הנידור והנידב הוא מצינו כו' כצ"ל:
בא"ד דלא כר"ש כו'. פי' משמע דמודה ר"ש לרבנן דלא קרבי נזירות בבמה: