אור ברסלב

צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור

דף ט.

דף ח:

גמרא או רע בו בטוב כו' כצ"ל:

שם שמע מינ' טוב מעיקרא כו' והכי קאמר קרא ולא ימיר אותו וגו' או רע בטוב שהיה טוב מעיקרא אפי' עכשיו רע והוי סיפא דקרא כמו פירוש לרישא דקרא הא דקאמר ברישא דקרא טוב ברע היינו השתא הוא רע והי' טוב מעיקרא ואם המר ימיר וגו' עושה תמורה אבל רע מעיקרא אין עושה תמורה:

שם חד אפי' טוב בטוב נמי כו' כצ"ל ואביי ורבא פליגי במשמעות דקרא דלרבא רישא דקרא הכי קאמר לא ימיר אותו הקדש טוב בטוב דחולין ברע או רע דהקדש ברע דחולין וסיפא דקרא או רע דחולין בטוב דהקדש ולאביי הוי רישא דקרא כמו סיפא דקרא לא ימיר אותו טוב דחולין ברע דהקדש ומכ"ש טוב דחולין בטוב דהקדש:

שם ור"ש בהמה רבה איקרי כו' אע"ג דמצינו בקרא דכתיב ויהי לי שור וחמור וגו' בפ' וישלח וקרי לשוורים הרבה שור וכפרש"י יש ליישב בשלמא התם לא נפק מיני' לדינ' מ"ה דיבר הכתוב בלשון בני אדם כאדם האומר לחבירו בלילה קרא תרנגול ואינו אומר קראו התרנגולים וכפרש"י אבל הכא כיון דנפקא מיניה לדינא אם איתא דממירי' אפי' אחד במאה ומאה באחד בהמה בבהמות ה"ל למיכתב ור"ש ה"מ לשנויא הכי אלא דעדיפא משני דבהמה רבה איקרי וק"ל:

רש"י ד"ה נכתוב לא כו' או רע בו והוי משמע כו' כצ"ל:

ד"ה לא ימיר כו' או רע הס"ד ואח"כ ד"ה או רע משמע של חולין לא ימיר בטוב או ברע דהקדש הס"ד ואח"כ ד"ה טוב ברע טוב של חולין כו' כצ"ל:

ד"ה ואביי כו' דכי היכא דגלי קרא כו' כצ"ל:

ד"ה דמי גרע כו' דקדש הס"ד ואח"כ ד"ה בשל אחרים דחילוף משמע כו' אנשים הס"ד ואח"כ ד"ה ולא בעי כו' כצ"ל:

ד"ה מאי טעמא כו' איהו נמי מהתם מצינ' כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שנאמר כו' טוב קודש ברע דחולין כו'. גירסא זו היא גירסת מ"ו הב"ז דלא כגירסא בס"י וכתב דלעולם הראשון הוא של הקדש והשני הוא הנתפס דחולין דלא כרש"י ולפי פי' גם בגמ' במילתא דאביי גרסינן ומה רע בטוב דעלויי כו' ובזה תבין דבריהם בדיבור שאחר זה עכ"ל ולא אוכל לירד לסוף דעתו דלפי גירסתו בטוב שני דכתיב בקרא היינו חולין והיאך ילפינן מיני' טוב מעיקרא עושה תמורה דבין לאביי ובין לרבא בטוב למעוטי אתי היכא דקדם מומם להקדישם וכיון בטוב היינו חולין האיך אתי למעוטי הקדש ולענ"ד גירסא דס"י יותר ניחא ותוספת כרש"י ס"ל והכי גרסינן טוב חולין ברע דקדש או רע דחולין בטוב דקדש איזהו טוב ברע ב"מ שקדם הקדישו למומו זה הכלל זהו הפך מן האחרים שהרי הכא הקדש הוא הנתפס הד"א והס"ד וכצ"ל והכי פירושם דזהו החליפי' הפך מן חליפי' אחרים דחליפי אחרים היינו תצא זו ותכנס זו כדאמרי' לקמן והכא הוא להיפוך תכנס החולין ותופס הקדושה והקדש היא הנתפס ויוצא מן הקדושה כנ"ל ועיין לקמן ((ד"צ) [(דכ"ז] ע"א) ולגירסא זו נמי תבין (דברים) [צאן קדשים: דבריהם] בדיבור שלאחר זה כאשר אפרש בס"ד:

ד"ה (לאביו) [צאן קדשים: לאביי] כו' משמע דטוב ברע מיותר למעוטי כו'. פי' ובין לאביי ובין לרבא בטוב אתי למעוטי היכא דקדם מומן כו' ולרבא איצטרך טוב ראשון לרבות דאפילו טוב בטוב נמי לקי:

בא"ד ליכתוב רחמנא ולא ימיר אותו ברע. טוב ברע ל"ל כו' כצ"ל:

בא"ד והיינו כאביי הס"ד. פי' ואי הוה כתיב ולא ימיר אותו ברע הוה משמע אותו דהקדש לא ימיר ברע דחולין או רע דהקדש בטוב דחולין ולפ"ז לא הוה מצי למילף מיניה דבטוב אתי למעוטי היכא דקדם מומן להקדש כיון דבטוב היינו חולין אבל השתא דכתיב טוב ברע משמע טוב דחולין ברע דהקדש או רע דחולין בטוב דהקדש שפיר ילפינן מינה דאתי למעוטי היכא דקדם מומן להקדישם וכרבא לא מצי לאוקמי דלדידיה אתי טוב ראשון לרבותא. פי' טוב בטוב נמי לקי כן נ"ל ברור ונכון:

ד"ה והא טעמ' כו' משום הוא ומשני אמר ר"ש כו' כצ"ל:

בא"ד איהו נמי מהתם מצי כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה