אור ברסלב

צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור

דף ח:

דף ח.

רש"י ד"ה לא בפלוגתא כו' ע"א עושה תמורה ישראל ובבית כהן אינו עושה תמורה לא זה ולא זה רשב"א אומר כו' אבל בבית ישראל זה וזה כהן וישראל עושים תמורה מאי לאו כו' כצ"ל והד"א:

בא"ד אצל ישראל כהן אינו עושה תמורה דליתא ביה זכייה כו' כצ"ל:

בא"ד לא דכ"ע לית' להו דר"נ כו'. גירסא זו אינו מובן לי כיון דכ"ע לית להו דר"נ ואפילו בכור בארץ דחזי להקרבה כ"ע ס"ל דאית ליה זכייה בגוויה מכ"ש בכור בח"ל ולענ"ד איפכא גרסינן דכ"ע אית להו דר"נ בבכור מעלייא ובבכור בח"ל פליגי:

בא"ד דת"ק אית' ליה דר"נ כו'. פי' ומשום הכי ס"ל דישראל זבוני מזבן ליה:

ד"ה בכור זה כו' להראות לחכם כו' כצ"ל:

ד"ה אלא א"כ כו' אח"כ יהיב לי' לכהן הס"ד וכצ"ל:

ד"ה היינו טעמא כו' כהן דמוכר בכור דמוזיל גבי כו' כצ"ל:

בא"ד דמשום הכי מוכר בכור דמוזיל כו' כצ"ל:

ד"ה ליכול מר כו' לאכול משאר הבשר הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה ור"ש הוא כו' וי"ל דלר"ע כו' ועיין בתו' ב"ק (די"ב ע"ב) ד"ה לא מתוקמ' כו' דמתרצו עוד תירוץ אחר:

ד"ה דילמא כו' ומעטי' ליה לחכם ואמר כו' כצ"ל:

בא"ד דילמא יחשדהו עליו ויאמרו מה לו כו' כצ"ל. פי' מ"ה יחשדהו דשדי ביה מומא כיון דהוא עצמו מטריח להראות לחכם אלא ע"כ איזה כהן נתן לו שכר והוא שדי ביה מומא:

בא"ד אייתי ההוא כהן כו' כצ"ל:

בא"ד הבכור לשון רש"י והס"ד וכצ"ל. ומ"ו הב"ז גורס לשון רש"י לדיבור שלאחריו ולא ידעתי מאיזה טעם דמה שכתבו כאן נמי לשון רש"י הוא:

ד"ה היינו טעמא כו' דמוזיל גבי ישראל כדי שיתן כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה