צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור
דף ו:
גמרא ל"א בהאי שינוי דשנינן בריבית קצוצה כו' כצ"ל:
שם נמי סבר ריבית קצוצה יוצא בדייני' דאמר אביי האי מאן דמסיק זוזי דריבתא בחברי' וקא אזלי חיטי ארבעה גירוי בזוזי בשוקא ויהב ליה איהו חמשה כי מפקינא מיניה ד' מפקינא מיניה אידך אוזלי הוא דקא מוזיל ורבא כו' כצ"ל. עיין במסכ' ב"מ (דס"ה ע"א) ותראה דטעות דמוכח הוא שנדפס בערבוביא תרי לישנא בחדא:
שם ת"ל לה' מי שמייחדים כו' עיין במס' זבחים (דקי"ב ע"ב) מה שכתבתי שם:
רש"י ד"ה בשינוי קונה כו' תימא אנא דאמרי כמ"ד שינוי לא קני כו' וליכא להקשות הא רבא גופא קאמר במס' ב"ק (דס"ו ע"ב) מי איכא למ"ד שינוי מעשה לא קני משמע דס"ל דשינוי קונה וליכא מ"ד דלא ס"ל הכי לאו קושיא היא דרש"י אזל לשיטתי' דמפרש התם דרב' קאי אהנך אמוראי ופליגי התם וה"ק מי איכא למ"ד חד מהני אמוראי שינוי לא קני דלא פליגי אלא ביאוש ע"ש ולפ"ז אפשר לומר דס"ל דיאוש לא קני ואין להקשות מסוגי' דפרק הגוזל ומאכיל (דקי"ח ע"ב) דמתרץ רבא מתני' כר' אושעיא דבגזלה קיימת חייבי' ובאין הגזלה קיימת פטורים ומסיק התם דדרשינן מקרא מאשר גזל דוקא כעין שגזל דהיינו גזל' קיימת אבל אין גזלה קיימת פטורים וא"כ ע"כ ס"ל דשינוי קונה י"ל דרש"י נמי ס"ל דהך דרשא אסמכתא בעלמ' היא ומסבר' קאמר דאין הגזלה קיימ' פטורי' מלשלם כיון דאיירי לאחר יאוש ואינהו לא גזלו מידי וכ"כ תוספת התם בד"ה גזל כו' ע"ש:
בא"ד על גזל אביו הס"ד ואח"כ ד"ה ה"ג ל"א כו' כצ"ל:
ד"ה ת"ר כו' אם בל תשחטו כו' כצ"ל:
ד"ה קרבן בשחוטי חוץ כו' כצ"ל:
ד"ה ה"ג אין קרבן כו' יהא חייב ת"ל קרבן כו' הד"א:
בא"ד שומע אני אפי' השוחט כו' מלישנ' דרש"י משמע דהכי פריך כיון דדרשת מקרבן דאינו חייב על החולין דרשי' נמי להשוחט ב"ה כו' ותרוייהו דרשינן מיני' ובזבחי' (דקי"ג) וביומ' (דס"ג) לא פרש"י כן אלא דפריך דלמא קרבן לאו להכי הוא דאתי להוציא את החולין אלא להביא קדשי ב"ה ע"ש ופרש"י דהכא ניח' טפי דתרוייהו שמעינן מיני' דחולין לא איקרי קרבן:
בא"ד למלאכת המשכן הס"ד ואח"כ ד"ה שאילו ראוי לפתח כו' כצ"ל:
ד"ה אוציא את כו' ושעיר מרבינן לעיל כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה ולא אוציא כו' לפתח אהל מועד אין חייבי' עליו ופריך כו' כצ"ל: