צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור
דף ה:
גמרא ל"ה הרי הוא כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה ואינו נמכר כו' דאינו נמכר וס"ד הואיל ואיתקש כו' כצ"ל:
בא"ד להכי כתיב הוא דחרמים למעוטי בכור דיכול למוכרו הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה ולאביי כו' ה"א תצא זו דיוצאה מקדושתה ונכנסת התרומה במקומה ותצא ראשונה לחולין ותרוייהו לא קדשו קמ"ל קרא דתרוייהו קדישי הס"ד וכצ"ל:
ד"ה ה"ג והרי בכור כו' מכאן ואילך פירש הס"ד. ומו"ו הב"ז כתב דבס"א ל"ג ואפשר שהיה מכאן ואילך [צאן קדשים: איזה] מפורש כמו בב"ב ובמס' מכות:
ד"ה בכל העולין כו' אפי' נתערבו הס"ד:
ד"ה לכדאמר לי' ר"פ כו' בשבלים קודם שהופרשה כו' כצ"ל:
בא"ד שהוא נוטל וממעשר לא נטל כו' כצ"ל:
ד"ה מכל מעשרותיכם כו' תרומות ה' אפילו תרומה גדולה הס"ד וכצ"ל:
תוס' ד"ה ולרבא האי הוא כו' ולא איצטריך האי הוא כו'. פי' וע"כ אתי למעוטי בכור דיכול למוכרו:
ד"ה שאני התם כו' דבלא יתור הלמ"ד שנייה נמי דרשי' הכי כו' כצ"ל:
בא"ד תלויי' זה בזה שהרי קאמר ר"י כו'. ודבריהם קשה להולמן דלמא לר"י אינו תלוי זה בזה אבל לר"ש התימני ולר"ע ודאי תלי' זה בזה דליכא מידי דלא תפסו בה קדושי' והולד כשר וכ"כ תוס' בהדיא במס' כתובות (דכ"ט ע"ב) ד"ה חילולי' כו' ע"ש ושם כתבו דסוגיא דהכא לא אתיא כר"מ ועיין בתוספת קדושין (דס"ז ע"ב) וצ"ע:
בא"ד ממזר ולכ"ע לא כו' כצ"ל:
בא"ד דאא"ע לממזרת כו' פירוש דאינו עושה ממזרת דמלא יחל נמי שמעינן דחילולים דוקא עושה ואינו עושה ממזרת:
בא"ד וכן משמע דמיתורא דרש מדאמר ולאביי א"כ כו' כצ"ל. פי' דתוספת ס"ל דפריך לאביי דלא ס"ל הא דרב' א"כ נימא קרא לא יחל מאי לא יחלל ומשני אחד לו ואחד לה. ולפי זה מוכח דעל כרחך רבא מיתורא דלמ"ד דרש וזהו דלא כפירוש רש"י כנ"ל: