אור ברסלב

צאן קדשים על ערכין· רבי אברהם חיים שור

דף כג.

דף כב:

רש"י ד"ה כר"ג במס' ב"ב האומר כו' כצ"ל. ועיין שם (דקל"ז ע"א) ובמס' כתובות לית':

בא"ד ומכר ואכל ר"ג כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה לכי יגרשנה כו' כדי לידע אם כונתו כו' כצ"ל:

בא"ד כוונתו כשהדירוהו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אלא הא כו' להקדש ליפרע מנכסי הקדש ופריך תנינא כו' כצ"ל:

בא"ד וא"כ נימא דר"ה דלא כר"י כו'. פי' אפילו לפי המסקנא קשיא דהתם משמע דדוקא בשכ"מ אמר ר"ה והוה מצי לשנויא דלא קיימא מסקנא הכי אלא בשאלה דהקדש פליגי וכן הקשו תוספת קושיא זו על ר"ה במסכת גיטין (דל"ה ע"ב) בד"ה קסבר כו' ומשני שנויא זו מ"מ בלאו הכי משני שפיר הכא:

ד"ה חזקה כו' אלא בשבועה כו'. פירוש אפ"ה בשכ"מ נוטל בלא שבועה:

בא"ד כמו כן אין לחוש כאן שמגרש אשתו כדי לחזור כו' כצ"ל. פי' בשכ"מ:

בא"ד יותר משאמר מנה לפלוני בידי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה בשאלה דהקדש כו' ואם כן האיך קאמר ר"ה כו'. יש לדקדק למה הקשו מר"ה דלא אמר בפירוש דבבריא אדם עושה קנוני' על הקדש רק מדיוק אשמעינן ליקשו ממתני' דהתם מסכת שבועות (דל"ח ע"ב) דתני בהדיא אבל נשבעין להקדש ואוקמינן ליפרע מנכסי הקדש ומשום קנוני' ומיירי בבריא ליקשו לימא מתני' דלא (כב"ה) [כר"ה] ויש ליישב:

ד"ה אמרי נהרדעי כו' דיבור זה ציינתי לעיל (דכ"ב) מקומו:

ד"ה מר סבר כו' דיבור זה שייך קודם דיבור בשאלה:

בא"ד אם כן כי אתי קמי' כו' כצ"ל:

בא"ד ומפרש לו נדרו לא יתיר לו כו'. פי' דלשון זה שנדר שלא יהנה מאשה פסולה צריך שיאמר קמי חכם ולא יתיר לו אבל הכא כשיפרט קמי חכם שנדר שלא יחזיר אשה זו הכשרה לא ימנע חכם מלהתירו דאין צריך לפרוט קמי החכם דמשום הקדש נדר והשתא לפירושא דר"י ס"ל אפילו למ"ד דצריך לפרט הנדר היינו הלשון שנדר בו אבל אין צריך לפרט למה והתם במס' גיטין (דל"ה) דמשני לר"ה דקסבר דצריך לפרט הנדר ע"כ דצריך לפרט נמי למה נדר ס"ל דאל"כ הדרי קושית הגמרא לדוכתא עיין שם ומ"ה הקשו תוספת שם שפירש דליקשי לימא ר"ה כתנאי אמרה לשמעתיה:

תוכן העניינים

צאן קדשים על ערכין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה