אור ברסלב

צאן קדשים על ערכין· רבי אברהם חיים שור

דף ט.

דף ח:

רש"י ד"ה עיבור שנה כו' ואת עיבור של שנה אשתקד כו' כצ"ל:

ד"ה שהיתה שנה אשתקד מעוברת חדש כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מאי שנא כו' יהיה ביום השבת וביום ארבע היה המולד הס"ד וכצ"ל:

ד"ה השתא נמי כו' וקשה לר"י לישני כו' כצ"ל:

בא"ד ביום ד' י"ח שעה ושית שעי מיכסי סיהרא ולא תראה עד ליל ה' כו' כצ"ל:

בא"ד רק חד יומא דבהכי מיתוקמי לפי התירוץ הטעם דאין המולד נראה ביומו משום דמיכסי סיהרא כפי' בקונטרס דפי' הכי נמי כו' כצ"ל. פי' דע"כ לפי התירוץ של מעוברת כפירוש רש"י צריך נמי לומר הטעם דמיכסי סיהרא א"כ קשה ל"ל לאוקמי במעוברת בלא מעוברת נמי אתי שפיר וראיתי בד"ח נ"ב נ"א ואינו מן הצורך להפך השיטות:

בא"ד ליל ששה ואין מתאחר קיבוע כו' כצ"ל:

בא"ד ובשביל המלאים יתירי' כו' כצ"ל:

בא"ד ביום ה' י"ד כו' פי' לאחר י"ד שעה והמולד דאשתקד היה בי"ח דהיינו באמצע שעה י"ח ולפ"ז ניחא הגירסא י"ד ואינו מן הצורך לגירסת ט"ו מה שנדפס בד"ח:

בא"ד ונראה הלבנה בו ביום כו'. פירוש אע"ג דמיכסי שית שעי כיון שהיה מולד בי"ד ושית שעי מיכסי הוי כ' ועדיין נראה בו ביום:

בא"ד ועוד קשה לר"י דקאמר הש"ס השתא נמי מקדים תרי יומי כו' כצ"ל:

בא"ד לא היו דוחים יום אחד מפני ערבה כו'. פי' לא היה דוחים ר"ה יום אחד אפי' היה רואים שאירע יום שביעי של ערבה בשבת:

בא"ד דהא רש"י פי' דלכך לא דחו השתא יום ד' לקיים כו' כצ"ל. פי' כשאירע ר"ה ביום ז' לא דחו לקיים מצות שופר:

בא"ד תרי יומי משמע דהשתא נמי דייקינן ותירץ ר"י דלכך כו' כצ"ל. וראיתי בד"ח נ"א ושיבוש הוא:

בא"ד קשיא ליה השתא נמי כו' כצ"ל:

בא"ד האידנא בד' ח' שעות כו' כצ"ל:

בא"ד בו' י"ח הילכך כו'. וראיתי בד"ח נ"ב נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד תראה אח"כ הס"ד ובד"ח ציין מתיבת ביום עד תיבת רש"י כאלו נדפס בטעות ואינו:

ד"ה הכי נמי כו' עבדינן בו כו' ח' מלאים ואפשר כי קאמר הכי נמי כו' כצ"ל:

בא"ד פירוש שנה זו. פי' דשלפניה קאי נמי אשנה זו:

בא"ד וכשמוסיפים ב' מלאים יתאחר כו' כצ"ל. ובד"ח נ"ב נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד עד יום שביעי אבל מכח העיבור המולד אירע כו' כצ"ל. ובד"ח ציין ב' תיבות אלו וטעות הוא:

ד"ה מחד יומא כו' ונעשה ב' מלאים יתירי' דאכתי כו' כצ"ל:

ד"ה מאי טעמא כו' ויקבע ביום א' כו'. פי' דמקדמת ליה לר"ה ביום א' שלפני הד' דהיינו ג' ימים:

בא"ד מייתרא ב' יומי כו'. ופירוש דמקדמת ליה לר"ה ביום ב' שלפני הד' דהיינו תרי יומי ובד"ח נ"ב ג' וטעות הוא:

ד"ה כגון שהיתה כו' ובשביל הח' חסירים יתאחר עתה כו' כצ"ל:

בא"ד יהיה המולד ה' שעה כו' כ"ה גירס' מ"ו הב"ז. ופי' כגון שהמולד היה בשעה כ' או י"ט על היום ותשים הכ"א תקפ"ט יהיה המולד זה שעה ט"ו או י"ז שהוא כמו ד' או ה' על היום ויכול לראות החדשה בשעה י"ב לבני א"י. ובד"ח נ"ב נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד שהשנה הזו יהיה כו' כצ"ל:

בא"ד באותו יום אם נעשה ח' חסירים ואם כן כו' כצ"ל:

בא"ד דסיפא דקאמר כו' כצ"ל:

בא"ד עבדינן לא משכחי' כו' כצ"ל:

בא"ד מעוברת והיינו היכא כו' כצ"ל:

בא"ד וארישא דמתני' כו' כצ"ל:

בא"ד קיבועו ולמאי דפירשתי לעיל כו' כצ"ל. פי' לבני בבל שהמולד קדים ליום קבוע בין במלאים בין בחסירים ולא הוי המולד לקביעות אלא חד יומא ומ"מ א"א לתרץ לבני בבל בח' חסירים אפי' אי קדים המולד ליום קיבוע ו' י"ח דכי שדית ה' כ"א תקפ"ט יהיה הט"ו תקפ"ט ולא יהיה נראית עד יום ו' ובשנה מעוברת וח' חסירים יהיה הקבוע ליום ד' וקדים הקבוע למולד ב' ימים אבל בפשוטה א"ש לבני בבל אי קדים המולד ליום קיבוע ז' י"ח דכי שדית ד' ח' תתע"ו הוי המולד ד' ב' שע"ו ונראה לכ"ב באותו יום וכי חסרית ה' קדים הקיבוע ליום ב' ולא יתרחק אלא חד יומא אבל מעוברת א"א ליישב:

תוכן העניינים

צאן קדשים על ערכין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה