צאן קדשים על ערכין· רבי אברהם חיים שור
דף ח:
גמרא אמר ר"פ צדקתך כהררי אל אלו נגעי ב"א כו'. ונ"ל ליישב דברי ר"פ דתמן תנינא אמר ר' לוי אין ב"ה פוגע בנפשות תחלה ממי אתה למד מנגעי' דבתחלה הם באים על ביתו ולבסוף הם באים על גופו ע"כ והובא במ"י פ' מצורע נמצא דצדקה שעושה הקב"ה עמנו שאין פוגע בנפשות תחלה ניכר מנגעים דמתחלה באים נגעי בתים ואח"כ נגעי בני אדם. ואיתא במסכת זו לקמן (דט"ז ע"א) אמר ר"י על ז' דברים נגעים באים כו' ויליף חמשה מנגעי בני אדם וגזל וצרות העין ילפינן מנגעי בתים דגזל יליף דכתיב וצוה הכהן ופנו הבית הוא כונס ממון שאינו שלו יבא הכהן ויפזר ממונו. צרות העין דכתיב ובא אשר לו הבית מי שמייחד ביתו לו שלא השאיל כלי תשמישו לאחרים. וכתב מהרש"א דמשום גזל לא הוי הצרעת בגופו אלא בממונו מדה כנגד מדה משמע דה"ה בצרת העין לא הוי הצרעת בגופו אלא בביתו דוקא מדה כנגד מדה שלא השאיל כ"ת לאחרים ואמר אין לו באים נגעים בתוך ביתו ומוציא את כליו לחוץ ורואים הבריות שיש לו כדאיתא בילקוט לפ"ז בתחלה כשנגעים באים על ביתו עדיין אינו ניכר צדקתו של הקב"ה שאין פוגע בנפשות תחלה דיוכל להיות דבמשפט עשה ולא בתורת צדקה שלא עבר אלא על גזל או צרות העין מ"ה לא היה נוגע בגופו אלא בנגעי בתים מדה כנגד מדה אבל אח"כ כשבאים עליו נגעי בני אדם אחר נגעי בתים ע"כ עבר א' מה' עבירות שראוי' לבא עליו נגעי בני אדם ואפ"ה היה באים עליו נגעי בתים בתחלה מזה ניכר צדקתו של הקב"ה שאין פוגע בנפשות תחלה וזהו כוונת ר"פ צדקתך כהררי אל הגלוים לכל כך צדקתך גלוים וניכר לכל אלו נגעי ב"א שמכח נגעי ב"א ניכר צדקתך שאין פוגע בנפשות תחלה משפטיך תהום רבה כשם שתהום מכוסה כך משפטיך מכוסי' בנגעי בתים אם הם במשפט או בצדקה כנ"ל:
רש"י ד"ה שנים עשר כו' כצ"ל והי' ז' מהן לנדו' כו':
בא"ד פחות מי"א יום או שמא תחלת נדה היא וכלו הי"א ימים ממנין האחרון שאם ראשון של י"ב תחלת נדה היה לסוף כו' כצ"ל. פי' שאם ראשון של י"ב תחלת נדה פשו י"א וז' מח' נקיים הרי י"ח ושמיני עצמו תחלת נדה וראיתי בדפוס חדש נוסחא אחרינא ומהפך השיטות ושיבוש הוא וקשה להולמן:
בא"ד ולסוף ז' כל ימי נדה וזוב שהרי ישבה ז' נקים כו' כצ"ל:
ד"ה שלשה עשר פתחה ז' דבי קמאי כו' כצ"ל:
ד"ה נדה ופתחה כו' שאם תראה אחד כו' כצ"ל:
ד"ה חוץ מפתחה כו' תחלת נדות וזבה ממנין כו' כצ"ל:
ד"ה במאי קמפלגי כו' ר"א כו' כצ"ל:
בא"ד כובשו מסתיר עונות כו' ובמס' ר"ה (די"ז ע"א) מפרש רש"י בע"א וז"ל כובש את כף המאזנים של זכות ומכריעי' העונות עכ"ל. וי"ל דהתם פליגי אליבא דב"ה דאומרי' ורב חסד מטה כלפי חסד וב"ה איירי במחצה על מחצה כמו שפרש"י התם מש"ה פירש"י התם דדי במה שכובש הכף של זכות להכריע העונות ומטה נמי לשון הכרעה הוא אבל הכא מוקי רבה כר"א ורבה קאמר דצדקה של הקב"ה במה שמסתיר משפטיו בתהום רבה מ"ה פרש"י דכובש נמי היינו שמסתיר עונות כנ"ל ומ"ו מהרש"א מיישב בע"א בדוחק ע"ש:
תוס' ד"ה לא יתר כו' ובפחות משבעה כו' כצ"ל: