אור ברסלב

צאן קדשים על ערכין· רבי אברהם חיים שור

דף ד:

דף ד.

רש"י ד"ה ה"ג סד"א כו' כשאמר דמי ראשי עלי כו' כצ"ל:

בא"ד בערכין כשאמר דמי ראשי כו' כצ"ל:

ד"ה דהא מזדבן כו' אקדשיה הס"ד ואח"כ ד"ה ואין נדון כו' דהקדש הס"ד ואח"כ ד"ה והא עבד דאיתא בערכין כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה וכמה פחות כו' ה' שקלים וי"ל דהתם בסתם ערך דזכר והכא בסתם ערך דזכר ונקבה הוא הס"ד וכצ"ל. פי' דהתם איירי דאמר סתם ערך זכר עלי ולא אמר ערך זכר פלוני עלי מ"ה נותן ה' שקלים והכא איירי דאמר סתם ערך עלי דזכר ונקבה בכלל מ"ה נותן ג' שקלים ערך דנקבה:

ד"ה קרי ביה כו' מיתורא דכ"ף דבערכך כו' כצ"ל:

בא"ד ומיתורא דבי"ת דריש ואילו כו' כצ"ל:

ד"ה הוא והקדש כו' כלומר שישימו אותו אבר שמכר לאיזה מלאכה כו'. אין לדקדק דהא קתני דאמר ראש עבד מכור לך ולאיזה מלאכה הראש ראוי בשלמא אם אמר רגל עבד או יד עבד מכור לך דראוי' לעשות בהם מלאכה אבל לגבי הראש מה מלאכה שייך בו ואפשר ליישב דכגון שהוא חכם גדול ובעל תחבולה לעשות פעולות ולהמציא המצאות וראוי להתיעץ עמו ליתן לחבירו עצה הגונה שיש בו תועלת כמו שמצינו כמה שרים שיש להם יועצים המתיעצים עמהם ואינם ראוים לשום מלאכה אחרת ומלאכה זו הוא בראש ואפשר שזהו כוונת הרמב"ם מה שכתב (בפ"ה מ"ע די"ז) דמה שכתב ורואין כמה ישוה אותו אבר אלו היה נמכר כו' אין כוונתו אלו היה נמכר אותו אבר גופו כפי כוונת הראב"ד ז"ל בדברי רבינו וע"ז הקשה וכי מה ישוה אדם כאשר יסור ראשו ואפילו לכלבים אינו ראוי שהרי מת אסור בהנאה והרב הכ"מ מיישב דברי רבינו בדוחק ולענ"ד כונת רבינו כפירוש התוספת אלו היה נמכר למלאכת הראש כנ"ל. והנה בפרש"י שלפנינו ליתא ואדרבא דמיבעי' ליה לרש"י אמאי נקט התם שותפי' והכא משמני' והנה ג' מחלוקות בדבר הזה דלרש"י בין הקדש בין מכירה חולקי' ומשום הכי מיבעי' ליה ולתוספת גבי הקדש חולקי' וגבי מכירה משמני' אותו אבר ולהרמב"ם גבי הקדש משמני' אותו אבר וגבי מכירה פסק דחולקין (בפכ"ז מה"מ) ותמיה לי על מ"ו הב"ז שכתב דתוספת מפרשים כדעת הרמב"ם:

ד"ה והא פרה וחמור כו' וכ"ש כשמקדיש הראש דליפשוט קדושה בטלה הס"ד וכצ"ל. והכי פירושו דע"כ דאביי פריך הכי השתא דגלי לן קרא גבי טומטום דנידון בכבודו ואם אמר דמי ראשי עלי ניתן דמי כולו בפרה וחמור נמי נימא הכי דאע"ג (דליתני) [צאן קדשים: דליתנהו] בערכין דלידון בכבודו ואם אמר ראש פרה הקדש או ראש חמור יהא כולו הקדש משום הכי כתבו תוספ' מה גבי טומטום דאם אמר דמי ראשי עלי ולא אמר בלשון הקדש דנותן דמי כולו מכ"ש גבי פרה וחמור דאמר בלשון הקדש דליפשוט קדושה בכולו וחייב ליתן דמי כולו ולמה אמרינן דהוא והקדש שותפי' בו ומ"ו הב"ז כתב דנראה דהכי פירושו דאביי פריך כי היכא בפרה וחמור אין קדוש אלא ראשה כ"ש טומטום שמקדיש גופו דלא אמרינן שיהא נידון בכבודו וגורס דלא פשטה קדושה עכ"ל ותמיה לי על מ"ו דמאי פריך דילמא בטומטום גזירת הכתוב הוא דכתיב והיה ערכך לרבות לדמים וע"כ שיהא נידון בכבוד אבל כאשר כתבתי ברור ונכון הוא לכוונת התוספת:

תוכן העניינים

צאן קדשים על ערכין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה