צאן קדשים על ערכין· רבי אברהם חיים שור
דף ד.
רש"י ד"ה אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן דלא גמירי אלא להנאתן כו' כצ"ל. והנה הנך ב' תיבות דלא גמירי נדפסי' בס"י בסוף דיבור שלפניו בים סוף דלא גמירי ואינם שייכים לשם ובדיבור זה שייכי טפי פירוש דהך דרשה שדרשו הכהנים לא היה גמירי כך אלא שדרשו להנאתן ומ"ו הב"ז גורס הנך ב"ת בסוף דיבור המתחיל דמסר להו כו' אבל קשה להולמן מה שייכי לשם:
ד"ה (דמסי) [דמסר] להו כו' דסד"א כו' הס"ד וכצ"ל והנך ב"ת שייכי לעיל כנ"ל וכ"ה בס"י:
תוס' ד"ה והך דאכילת כו' תיבעי זימון הס"ד ואח"כ ד"ה מצטרפין כו' כהן בהדי זר מצי כו' כצ"ל:
בא"ד מכאן נראה דג' ב"א המודרי' כו'. כתב מ"ו הב"ז וז"ל ראיתי בהג"ה מנהגים שמביא ראי' מכאן דג' שאכלו ביחד ב' מהם בשר ואחד מאכל חלב דנותנים לברך לאותו שאכל חלב דחזי לאצטרופי בהדייהו למיכל בשר אחר חלב ולא איפכ' וכך מרגלא בפומיה דאינשי ואין אני רואה דבריהם דשאני אכילת קדשים ותרומה לזר כו' דאין למאכל הזה היתר לאוכלו לזר אבל מאכל בשר מי לא חזי למיכל לגברא שאכל חלב אחר שיעור להפוסקים כדאיתא להו כו' ונ"ל דאין להקפיד כלל בזה עכ"ל והנה מלבד שדברי מ"ו מגומגם וקשה להולמן ובודאי נפל טעות בדפוס ואינו מן הצורך להאריך והמעיין בדברי רבינו יבין מעצמו הטעות אבל אמעיקר' דדינא תמי' לי על מ"ו מה שכתב אבל מאכל בשר מי לא חזי למיכל לגברא שאכל חלב אחר שיעור כו' ואישתמוטי' מיני' מה שכתבו תוספת במס' ברכות (דמ"ה ע"א) ד"ה אכל טבל כו' וז"ל שם אבל אם ג' מודרין הנאה זה מזה אין מצטרפין אע"פ שיכולי' לשאול על נדרם דהשתא מיהא לא אתשילו עכ"ל הרי מבואר בהדיא כיון דבשעה שאוכלים ביחד אינם יכולים ליהנות זה מזה אין מצטרפין ה"ה בנידון זה כיון דבשעה שאוכלים ביחד אין השנים שאוכלים בשר חזו לאכול חלב אף על פי שיכולים לאכול אחר שיעור להפוסקים רק דהכא כתבו תוספת דאין כל כך ראיה ברורה מתרומה דתרומה אין לה היתר לזר עולמית ובברכות כתבו תוספת לדינא דאין מצטרפין כיון דבשעת אכילה [צאן קדשים: אינם] יכולים לאכול א' מאכילת חבירו וכ"פ הש"ע בא"ח סימן קצ"ו ועיין מה שכתב שם [צאן קדשים: ב"ה] מ"א כנ"ל ברור:
ד"ה ערך כולו כו' הואיל ואיתנהו אברים בדמים איתנהו נמי בערכין הס"ד וכצ"ל:
ד"ה נפשות כו' בערכין הואיל דאיתרבאי מנוול כו' כצ"ל:
ד"ה ולא אוציא כו' גבי נדר כתיב דכתיב כו' כצ"ל:
בא"ד מנלן לומר דוהעמיד דכתב בההוא קרא גבי מעריך לומר שלא יהא כצ"ל:
ד"ה אחד שהעריך כו' בל' יחיד אפ"ה ס"ד דלא כו' כצ"ל. פירוש אפילו הזכיר בלשון יחיד כיון שהעריך יותר מא' ס"ד דלא הוי ערך: