צאן קדשים על ערכין· רבי אברהם חיים שור
דף ב:
רש"י ד"ה מה סופינו כלומר מה סופינו לרבות את האשה בקרבנה כו' כצ"ל:
ד"ה שהגיע לחינוך כו' חד אמר כבר שמנה כבר תשעה וחד אמר כבר עשר כבר י"א שמחנכי' כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה נכרי וחבירו מחד כו' דאין ישראל כו' כצ"ל:
בא"ד חבירו מחד קרא כו' כצ"ל:
בא"ד לאו קרבנו כו' כצ"ל:
בא"ד דסד"א דקרבנו הוא א"צ משום דשקולים הם ויבאו שניהם דכי היכא כו' כצ"ל:
בא"ד סד"א דכהן סומך כמו שכהן נותן לו נסכים משל צבור כדאמרי' בפרק קמא דתמורה להכי כו' כצ"ל. והשאר יש למחוק שיתור לשון הוא:
ד"ה לרבות האשה כו' דתמורה הס"ד ואח"כ ד"ה ורבי יהודא כו' כצ"ל:
ד"ה הכל חייבי' בציצית כו' התם והא דא"ל ענשיתו אעשה ואמר ליה כו' כצ"ל:
ד"ה היודע להתעטף כו' וכן לשמאל הס"ד ואח"כ ד"ה היודע להתעטף חייב בציצית וא"ת למ"ד חובת כו' כצ"ל:
בא"ד דקיימא לן ציצית חובת כו' כצ"ל:
בא"ד בציצית והכי דייקינן בפ"ב בשבת דקיימא לן הכי הס"ד וכצ"ל. וע' במסכת שבת (דכ"ה ע"ב) ד"ה סדין כו' וכ"ה בס"י ואח"כ ד"ה אביו לוקח כו' כצ"ל:
ד"ה הכל חייבים בראיה כו' אמרי' עלה בראיית קרבן אבל כו' כצ"ל:
בא"ד בראיי' פנים ובקרבן מיירי כדתנן התם כו' כצ"ל. פי' מדקתני הראיה שתי כסף אלמא בקרבן נמי מיירי ועיין דבור זה בריש חגיגה:
ד"ה מי שחציו כו' דבאינן משוחררי' כולן אלא חציין כו'. פי' דמשמע בסיפא דמי שחציו עבד וחציו בן חורין פטורי' מראיה וברישא תנא הכל לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין דחייב:
בא"ד להורות כב"ש כו'. פי' וכיון שחזרו להורות כדברי ב"ש בידינו לשחררו והוי כמשוחרר ומ"ה אתי רישא לאתויי:
ד"ה ולרבינא כו' וחגר פטור כו' כצ"ל:
בא"ד לבעלי קבין הס"ד ואח"כ ד"ה הניחא למ"ד כו' כצ"ל:
בא"ד חזי בראשו' וחזי בשני חייב הס"ד וכצ"ל:
ד"ה כמשנה ראשונה כו' כצ"ל:
בא"ד להורות כב"ש כו' כצ"ל:
בא"ד במעוכב גט שחרור יש לו קנס או דילמא כו' כצ"ל:
בא"ד יש לחלק כו' עיין בחגיגה דמתרץ בע"א ובכריתות (די"א):
ד"ה שהגיע לחינוך כו' דיומא חד אמר כבר תמני כבר תשע וחד אמר כבר עשר כבר י"א שמחנכי' כו' כצ"ל:
ד"ה אין מעכבי' כו' מקשה הש"ס מדתני אין מעכבי' הא לכתחלה לא אמרינן להו כו' כצ"ל:
בא"ד כלומר בקטן שלא הגיע לחינוך מתעסקי' ובקטן שהגיע לחינוך אין מעכבי' וא"ת פשיטא דאין כו' כצ"ל: