צאן קדשים על מעילה· רבי אברהם חיים שור
דף כא.
גמרא ולא נזכר שליח השליח מעל אמר ר"ש מתני' כשנזכרו כו' כצ"ל והשאר יש למחוק דבמס' חגיגה וקדושין (ד"נ) נמי ליתא הך גירסא וכן משמע מפרש"י:
רש"י ד"ה מהו דתימא כו' ולא למעול כו' טלו א' מדעתו של ב"ה כו' כצ"ל:
ד"ה אע"פ שאמר כו' מזה האח' כו' כצ"ל:
ד"ה לא עשה שליחות כו' כשיתן אותה פרוטה כו'. פי' אותה פרוטה שקיבל מחש"ו:
ד"ה החנוני מעל דכיון דב"ה נזכר שהיה של הקדש כו' כצ"ל ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך וכ"ה בס"י:
ד"ה אבל לא (דעת) [צאן קדשים: זיעת] כו' דמעטן לאו בר דיעה הוא כו' כצ"ל:
ד"ה ואע"ג דלא נזכר כו' דשליח עניא מאי קא עביד כו' כצ"ל:
ד"ה אמר ר"ש כו' לא נזכר דשניהם כו' הד"א:
תוס' ד"ה אמר לו הבא לי מן החלון או מן הדלוסקמ' והביא לו ולא פירש כו' כצ"ל:
ד"ה הבא לי כו' גזבר והרי עדיין כו' כצ"ל:
ד"ה הבא לי בחציה כו' פתילות כו' אבל שינה שהביא לו נרות ממקום כו' כצ"ל:
ד"ה אמר ר"ח כו'. דיבור זה שייך לעיל דאיהו גופא לא הוה משקה חשיב משקה כו' כצ"ל:
בא"ד בעודהו הטל עליו ושמח ה"ז בכי יותן ושמא התם כו' כצ"ל. עיין במס' ב"מ (דכ"ב ע"א) ובמס' חולין (די"ג ע"א):
ד"ה נתנו ע"ג כו' לכשיגיעו למקום הנחת עירוב ויניחנו שם וקשה כו' כצ"ל:
בא"ד כיון דבר כו' כצ"ל:
בא"ד כיון דמעילה בהנחה ושינוי רשות הוא דהוי והכא הוי שינוי רשות ע"י בר דעת לכך מסתבר כו' כצ"ל:
בא"ד ומ"מ איצטרך למילף כו'. פירוש דאיצטרך למילף דיש למעול אפי' בשליחות שהוא דבר עבירה דילפינן חטא חטא מתרומה: