צאן קדשים על מעילה· רבי אברהם חיים שור
דף כ:
גמרא ועוד תני' אין מקיזי' כו'. ויש ליישב למה מביא ועוד תני' ולא פריך משמואל לחודי' דאפשר לשנויי דילמא שאני בין בשר תרנגולים לבשר ציפורין בשר תרנגולי' חזי' ביום הקזה ושמואל בשר ציפורי' קאמר מ"ה פריך מאידך בריית' דהתם בשר עופו' קאמר וחילוק זה כתב הדרישה בטי"ד סי' רי"ז ועל אידך ברייתא נמי אפשר לשנויי דה"ק אין מקיזי' דם אם אין לו מה לאכול אלא דגים או עופות או בשר מליח אבל אם יש לו בשר אחר חזי' לי' נמי בשר עופות או דגים או בשר מליח מ"ה מביא במס' נדרים (דנ"ז ע"ב) אידך ברייתא דקתני התם הקיז דם לא יאכל עופות דמשמע דלא יאכל כלל ביום הקזה והכא לא קיימא שנוי' דהקזה ושם במס' נדרים מסיק שאני עופות דאפשר ע"י שליקה משמע דחזי' ליה ביום הקזה ע"י שליקה ולפ"ז הנודר מן הבשר אסור לעולם בבשר עופו' אפי' ביום הקז' דחזי' ליה ונדר גם מבשר עופות וכן פסקו כל הפוסקים בטי"ד שם וכ"כ הרמב"ם (בפ"ט מה' נדרים) דבכל מקום הנודר מן הבשר אסור בבשר עופו' משמע אפי' ביום הקזה:
רש"י ד"ה (מ"מ) [צאן קדשים: מ"ת] דכל כו' שצוהו דבר אחר אם לאו כו' כצ"ל:
ד"ה אמר ר"ח כו' בדלועין ואמר להן כו' הד"א:
בא"ד מילתא היא כלום היא כו' כצ"ל:
ד"ה שפיר קאמר כו' הכי דאתיא אפי' כר"ע דמי כו' כצ"ל:
ד"ה א"ה כו' לא ניכול משמע הכי כו' כצ"ל:
ד"ה אלא אמר ר"פ להכי אינו אסור בבשר דגים דנדר כו' כצ"ל ומ"ו הב"ז מוחק תיבת ואינו ואינו מן הצורך:
בא"ד היינו בתחלת אוכלא כשמתחילין כו' כצ"ל אוכלא פי' חולי:
ד"ה ש"מ מוסיף כו' האי מ"ד לשליחו כו' כצ"ל:
בא"ד שליחותיה וליתכא מיהא קני לוקח או עבר על דבריו הוי ולא קנה הלוקח כלום הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אמר ר"ש כו' חתיכות א' מדעתו כו' כצ"ל:
בא"ד ולכך מעל וכ"ת הא פשיטא כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה מאן תנא כו' אלא דלועין כו' כצ"ל:
בא"ד ראי' לדברי כלום אומר כו' כצ"ל:
בא"ד על כרחך דלפיכך כו' כצ"ל:
ד"ה קרביים כו' ונפקא מינה דלאו בשר נינהו פירושו דלא ראויה לאכילה כ"א לכלבים ואין בכאן מקח טעות כי רק אין דרך כו' כצ"ל:
ד"ה ביומי' (דכי בין) [צאן קדשים: דכייבין] כו' שהדגים באים בתחילת כו' כצ"ל: ועיין במס' ביצה (דכ"ב ע"א) משמע כפי' ראשון:
ד"ה ש"מ מוסיף כו' להם אהד והוא אמר כו' כצ"ל:
בא"ד על דבריו הכא אמאי מעל ב"ה הא לא עשה כו' כצ"ל:
בא"ד דאמר שליח טול א' מדעתו פי' להם כו' כצ"ל:
בא"ד וכן פירשו בנטילתן כו'. פי' דהאורחים בשעת נטילתן אמרו שנוטלים א' מדעת ב"ה וא' מדעת השליח אבל על הג' א"צ לפרוש שנוטל' מדעתי' שיודעים שנטלו הג' מדעתן וכ"כ תוס' שם בכתובות (דצ"ח ע"ב):