צאן קדשים על מעילה· רבי אברהם חיים שור
דף כ.
גמרא הדר בבית של הקדש כו'. ומ"ו הב"ז הקש' על הרמב"ם עיין במסכת ערכין (דכ"א) שם כתבתי ישוב לדברי הרמב"ם:
רש"י ד"ה שהניחה ע"פ כו' בשוה פרוטה כגון שסתם פי ארובה כו' כצ"ל. פי' היכא משכחת שידור תחתיה שוה פרוטה מ"ה פרש"י דהכי משכחת לי' שסתם פי ארובה והיה תחתיו פירות וכ"ה בס"י ומ"ו הב"ז הגיה ל"א ואינו מן הצורך וכפי' הרב ברטנורה בפי' המשניות:
בא"ד ממנו בהכי שאין כו' כצ"ל:
ד"ה וכיון דבני כו' היכא קתני כיון דבנה כו' כצ"ל:
ד"ה אמרי פי' הא ודאי כו' לית בה מעילה להכי חביבא ליה למתנייה הס"ד וכצ"ל:
הדרן עלך הנהנה.
פרק השליח.
ד"ה השליח שעשה כו' לא עשה כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה תן בשר של הקדש הס"ד ואח"כ ד"ה אמר לו כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה נתנה לבלן כו' ור"ל דאמר משיכה כו' כצ"ל:
בא"ד לעמיתך לישראל בחדא כו'. פי' דהתם קאמר לר"י דאמר ד"ת מעות קונות אהני לעמיתך לעמיתך בכסף לנכרי במשיכה ולפ"ז יש להקשות אימא מיד נכרי עד דאיכא תרתי כדפריך התם לר"ל אלא ע"כ צ"ל לר"י נמי דומיא דעמיתך מה עמיתך בחדא אף נכרי נמי בחדא כדמשני לר"ל וזהו כוונת התוספ' אליבא דר"י ובזה שקטו דברי הרב בעל תי"ט שכתב התוס' לא דקו בדבריהם דההיא לר"ל היא אבל כאשר כתבתי נכון וברור הוא ע"ש במס' בכורות (די"ג ע"א וע"ב):
בא"ד מדקתני חבירו הס"ד ואח"כ ד"ה שהוא אומר כו' הבלן אמר כו' כצ"ל:
ד"ה ל"ל כו' מוכרח שסתתה ותיקנה כו' הא דכתבו דוקא שסתתה ותיקנה ורש"י כתב אי נמי שבנאה בבנין משמע אע"פ שלא סתתה וחתכה נמי הוי שינוי ונ"ל דתוס' אזלי לשיטתן דהקשו במס' ב"ק (ד"כ ע"ב) ד"ה והוא כו' וז"ל ותימא כי קבעה נמי לא קני דהוי שינוי החוזר לברייתה כי האי דגזל נסכא מחבריה ועבדי' זוזי לא קני בשינוי מ"ט דהדר עביד להו נסכא עכ"ל והניחו בתימא מ"ה כתבו הכא דמיירי שסתתה ותיקנה דלא הוי שינוי החוזר לברייתה ורש"י ס"ל כיון שקבעה בבנין הוי כמו שעשאן כלי דומיא דגוזל נסרים ועשאן כלים דהוי שינוי גמורה מ"ה פרש"י א"נ שבנאה בבנין אע"ג דלא (פיחתה) [סיתתה] וחתכה. אבל תמי' לי על תוס' דתוס' גופא כתבו במס' ב"מ (דצ"ו ע"ב) בד"ה ועבדי' זוזי דוקא עבדי' זוזי אבל עשה מן הנסכא כלי קני אע"ג דהדר עביד נסכא דלא גרע מנסרים ועשאן כלים אבל זוזי אין תורת חשיבות עליהם עכ"ל א"כ גבי אבן או קורה אם קבעה בבנין נמי הוי כמו שעשאן כלי אע"פ שלא סתתה וא"כ אמאי כתבו תוספות הכא דוקא סתתה ותיקנה וצ"ע ליישב:
ד"ה לימא מסייע כו' הוי תלוש וה"ה דהוה מצי לשנויי דהתם מיירי שעבדן אבני בית כשהן תלושי' ודחי לי' כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:
בא"ד הוי מחובר ומעל כיון כו' כצ"ל:
בא"ד ולבסוף בנאו וי"ל דהא דמשני הנאה הנראית לעינים היינו כשהקדישו ולבסוף בנאו (צאן קדשים: וי"ל דהא דמשני הנאה הנראית לעינים היינו כשהקדישו ולבסוף בנאו) אבל בנאו ולבסוף הקדישו לא אהני האי טעמא והשתא אתי שפיר כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז גורס תירוץ אחר ודבריו אינו למבין חדא מאי אף (דבלאו) [צאן קדשים: דבנאו] דכתב ועוד דהדר קושי' לדוכת' לוקמי מתני' כשהקדישו ואח"כ בנאו ולא בעי האי טעמא הנאה הנראית לעיני' וכאשר כתבתי נכון וברור הוא: