צאן קדשים על מעילה· רבי אברהם חיים שור
דף ט:
גמרא אשמו יוסיף ויביא כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה וכולן שפקעו כו' התיישים והעצמות כו' כצ"ל ותיבת שבמחובר י"ל דיתור לשון הוא דהא מסיים בזמן שהן מחוברים וגם אינה במשנה שם:
ד"ה וכן גחלת כו' מעילה ומן הארץ כו' הד"א:
בא"ד שבמזבח יחזור כו' הד"א:
ד"ה למידין לפני כו' דהיינו לוי מרבי כו' כצ"ל:
בא"ד משמיה דרבי כו' כוונת רש"י בזה לתרץ תמיהת תוספת מה שכתבו דאין זו שיטה שיביא ראיה לדברי לוי מלוי עצמו מ"ה פרש"י דלוי לאו מעצמו אמר אלא משמי' דרבי:
ד"ה הנהנה כו' חטאתו הס"ד ואח"כ ד"ה ה"ג אם נודע לו כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה אם כבר כו' חטאתו הנך דפיישי ומבי' כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה וכולן שפקעו כו' וטלפים דקאיירי בהו ברישא דהך מתני' דתני אם פרשו כו' כצ"ל:
בא"ד דהתם דגבי גחלת כו' כצ"ל:
ד"ה לא קרבה כו' כמו כן דקרבה חטאת כו' כצ"ל:
ד"ה כבר קרבה כו' שהרי אם היה חטאת כו' כצ"ל:
בא"ד שהם מעות ילכו כו' כצ"ל:
ד"ה קרבנות צבור כו' ציבור ציבור קיימא כי דור כו' כצ"ל. ודבריהם אינם מובנים לי דהא קי"ל במסכת תמורה (דט"ו ע"ב) דאפי' חטאת צבור שמתו בעליהם אינה מתה לפי שאין הציבור מתים ע"ש: