צאן קדשים על מעילה· רבי אברהם חיים שור
דף ט.
גמרא תנן מועלין בהן עד שתצא לבית הדשן כו'. וכתב מ"ו הב"ז מכאן נראה היכא דהוציא לחוץ אבית הדשן ודאי תו אין מועלין אפי' לר"י והא דמועלין בת"ה אפי' לאחר שנעשה מצותו היינו בדשן שהרים והניחו אצל הכבש כדאמרינן בזבחים ובחולין וא"כ יפה השיג הראב"ד על הרמב"ם בפ"ב מה' תמידי' ומוספין שכתב אסור ליהנות מדשן שהוציא לב"ה בחוץ ואין בדברי הר"י קורקוס טעם כו' והרמב"ם פסק כמתני' עד שתצא לבית הדשן משמע משתצא שוב אין מועלין בדשנה וצ"ע עכ"ל והניח בצ"ע על הרמב"ם ולענ"ד צדקו דברי הרמב"ם ואין מקום להשגת הראב"ד מה שכתב ואין מעילה אלא בת"ה דבאמת הרמב"ם ס"ל דמשתצא שוב אין מועלין כמתני' אלא דס"ל דאע"פ שאין מועלין בהם משום דלא איקרי קדשי ה' שכבר נעשה מצותו מ"מ אסור ליהנות בו דמסברא ידעינן דכל הדשנים שוין לאסור בהנאה ומ"ה כתב הרמב"ם ואסור ליהנו' בו ולא כתב שמועלין בו ותמי' לי על הר"י קורקוס שתולה דעת הרמב"ם בפלוגתא דהכא שפסק כר"י דהכא פליגי בת"ה כנ"ל ברור ונכון דברי הרמב"ם ואון לי מצאתי בתוס' במסכת יומא (דנ"ט ע"ב) ד"ה והרי ת"ה כו' שכתב כהאי גוונא ע"ש:
רש"י ד"ה פרים הנשרפין כו' היתר לכהני' הס"ד ואח"כ ד"ה הוזה דמה דהזאת דמן כו' כצ"ל:
ד"ה קרמו בתנור דהיינו תחלת תקונן וההוא כו' כצ"ל:
ד"ה המנחות כו' בפה הס"ד ואח"כ ד"ה אבל מועלין בקומץ כו':
תוס' ד"ה ואמר ר"פ כו' מעכבין ואחטאת העוף קאי הס"ד וכצ"ל: