צאן קדשים על מעילה· רבי אברהם חיים שור
דף ח:
גמרא ר"א בר אהבה אמר משמיה דרב מיצוי כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה ותני רב במתני' גבי כו' כצ"ל:
בא"ד הוזה דמה דס"ל דמיצוי כו' כצ"ל:
ד"ה אלא ארישא דקרא כו' החטאת קאי חטאת כו' כצ"ל:
ד"ה וכי תימא כו' שיריים מעכבי כלומר דבשיריים גופ' נמי אמרי' דחיסרון מעכב והיכי אמרי' כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. פי' מה היכ' דאיכא שיריים רק שלא היה נשאר כמו שהיה בשעת קמיצה מעכב מכ"ש היכא דלא ניתותר כלל משיריים ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:
תוס' ד"ה מטמא את הקודש לפסול עוד א' כו' כצ"ל:
ד"ה לאבא שאול כו' דפסחים דלא משכח' ליה רביעי כו' כצ"ל:
בא"ד ע"י עצים ולבונה רביעי בקודש דאורייתא ואבא שאול הכי ס"ל וא"ת לרבא היכי קאמר דלמא כו' כצ"ל. פי' עצים ולבונה טמאים ע"י חיבת הקודש אפי' למ"ד אין אוכל מטמא אוכל וכ"כ תוספת בחגיגה (דכ"ד ע"א) ד"ה מניין ע"ש ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:
ד"ה אמר ר"ח כו' ה"ל למימר מודה ר"ע כו'. פי' דמודה ביצא דם והראש של עוף הוי כיצא דם:
בא"ד דזבחים היא בפנים ורגליה מבחוץ קבל ואח"כ חתך כו' כצ"ל:
בא"ד כגון שיצא וחתך כל מה שיצא עד שהגיע לעצם שאין כו' כצ"ל. פי' דהדם מעוכב ע"י חתיכה מלעלות וליכנס לפנים וכפרש"י במס' זבחים (דכ"ו ע"א) ע"ש אבל הגירסא שלפנינו עם העצם ליתא דא"כ ב"מ קמקריב כדפריך התם במס' זבחים ע"ש:
בא"ד בזבחים קבל ואח"כ כו' כצ"ל:
בא"ד היוצא ונתערב עם הדם כו' כצ"ל:
בא"ד שמנונית ותני רב הוזה כו' הד"א:
בא"ד נעשה מצותו קרינן ביה הס"ד וכצ"ל:
ד"ה כדתני' כו' וליכא עיכובא ומאי חטאת כו' כצ"ל:
ד"ה אלא מעתה כו' להש"ס שיריים שחסרו כו' כצ"ל:
בא"ד דכי לא ניתותר כלומר שחסרו מן השיריים לא יאכלו כהנים הס"ד וכצ"ל:
ד"ה והא תניא כו' בין קמיצה להקטרה הס"ד ואח"כ ד"ה התם כתי' והנותר כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ומ"ו הב"ז גורס תיבת ומשני וכתב שקאי אדלעיל ליישב פי' רבו כו' ואינו מן הצורך לשבש הגירסאות:
בא"ד והקטיר אינה קאי אכל המנחה רק הקומץ הוא מקטיר כו' כצ"ל: