אור ברסלב

צאן קדשים על מעילה· רבי אברהם חיים שור

דף ז.

דף ו:

גמרא והרי דמן מונח בכוסות מועלין בשניהם כו'. כתב מ"ו הב"ז ק"ק דה"ל למיפשט מכאן לא היתר שחיטה ולא היתר זריקה שנינו כ"א היתר אכילה ומכאן נראה לי להוכיח דזה הטעם של הרמב"ם שפסק כר"י דהיתר אכילה שנינו כו' עכ"ל. ולענ"ד ליכא למיפשט מהכא ואפשר לומר בעלמא היתר זריקה שנינו כיון דקיבל כראוי הותר לזריק' אע"ג דעדיין לא נזרק דכל העומד ליזרק כזרוק דמי אבל הכא שאני כיון דשתיהן ראוין לזריקה ויכול לזרוק דמה של איזו מהן שירצה וליכא למימר על דמה של אחת כל העומד ליזרק כזרוק דמי דילמא רוצה לזרוק מדמה של אחרת והוי האי דמה פסולה דמותר חטאת ואינו ראוי לזריקה ואע"ג דכל אחת הוי כמו ספק מעילה ר"ע אזל לשיטתי' דס"ל במסכת כריתות (דכ"ב) דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי ה"ה הכא נמי כיון דלא ידעינן איזו הוא רוצה ליזרק והוי כל חד ספק מעילה מ"ה מועלין בשתיה' כנ"ל ברור:

שם אמר ר"ע הא זה כו' הוא (פוסק) [צאן קדשים: פיסק'] בפני עצמו:

רש"י ד"ה והא בעא מיניה כו' חישב לנשפכים כו' כצ"ל:

ד"ה נשפכי' שירי הדם כו' חישב בשעת שפיכה ע"מ לאכול כו'. וכתב מ"ו הב"ז לא ידעתי היאך נעלם מהם דברי הגמרא דזבחים (די"ג) והביאו התוספת ע"ש עכ"ל ואפשר לפרש דברי רש"י אע"ג דמסיק בסוגיא דהתם דשפיכת שיריים והקטרת אימורי' אין מעכבי' כמו שכתבו תוספת אפ"ה קבעי לר"א אליבא חביריו שבגול' שאמרו מחשבין על האבוד ועל השרוף אע"ג דלא איתנהו בעולם ובעינא מחשבה בשעת עבודה וע"ד אכילת אדם או למזבח כמו שפרש"י בסוגי' דהתם בד"ה דמעטינהו כו' והני אימורים כיון דליתנהו בעולם לא חישב לא על אכילת אדם ולא על אכילת מזבח אפ"ה כיון דחישב בשעת זריקה ע"מ להקטיר חוץ לזמנו מהני משמע בחד סגי או בשעת עבודה או חישב על אכילת אדם או למזבח אפי' שלא בשעת עבודה ומ"ה קבעי אם חישב בנשפכי' ע"מ לאכול כזית חוץ לזמנו אי מהני אע"ג דלא הוי בשעת עבודה כיון דחישב על אכילת אדם מהני מחשבה לפגל כנ"ל ברור כוונת רש"י:

ד"ה אמר רבא כו' הכא שהבשר יצא כולו כו' כצ"ל:

בא"ד ולישרף לא אמר כו' הד"א:

בא"ד ליאבד ולישרף הס"ד:

ד"ה א"ל בלשון כו' במתני' הס"ד ואח"כ ד"ה והלא פסול כו':

ד"ה והרי המפריש וכו' והרי כו' מועלין בו הס"ד ואח"כ ד"ה דין הוא שיפטור את בשרה ואע"פ שיש פסול יוצא דהא נזרק דמה של א' מהן נפסלה השני' כו' כצ"ל ושייך לע"ב וכ"ה בס"י:

תוס' ד"ה חישב לנשפכי' כו' מן הזבח כו' כצ"ל:

בא"ד לא קבעי במחשב בזריקה כו' כצ"ל:

בא"ד דקבעי במחשבה בשעת הולכה ע"מ לזרוק כו' כצ"ל:

בא"ד א"ד הואיל ואין מצוה כו' כיון דבכוס אית' דם לזריקה:

ד"ה אמר ליה ר"ז כו' מן האלל חוץ לזמנו כו' כצ"ל:

בא"ד ואלל הוא גידי הצואר כו'. תמי' לי דבחולין דחה תוס' פי' זה שהוא פי' רש"י ופי' אלל היינו מרטקא דהתם שהוא בשר מת או בשר שפלטתו סכין וכפי' תוס' בזבחי' שם והכא פי' תוספ' כפרש"י דהיינו גידי צואר ואי לאו דמסתפינ' ה"א ה"נ להגיה ואלל הוא בשר המת ובלאו הכי ההכרח להגיה הכי כיון שכתבו תוספת אם רצה לאוכלו אוכלו ואי מיירי בגידי הצואר אינו ראוי לאכילה כלל דכעץ בעלמא נינהו וכפרש"י בזבחים ובחולין ותמיה לי על מ"ו הב"ז שלא הרגיש בזה כנ"ל ברור:

בא"ד אם רצה לאוכלו אוכלו הני נשפכין נמי כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

בא"ד מלאיתויי מהני דטומאה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אלא דקתני כו' כגון שזרק חתיכות בשר וחתיכו' אימורין בפי כלב ובפי כבשן ועדיין לא הגיע בפי כלב או בפי כבשן בשעת מחשבה כו' כצ"ל:

בא"ד ליצא כולו לגירס' כו' כצ"ל:

ד"ה לא אמר ר"ע כו' בבת אחת אין ר"ל בסכין ארוכה במשמע אלא אפי' בזא"ז כו' כצ"ל וכ"ה בס"י וגירס' שלפנינו הוא גירסת מ"ו הב"ז:

ד"ה לכפר פאני כו' פסול הוא שהשיב לו כך הזקן כו' כצ"ל:

ד"ה תשובה גנובה כו' בבת אחת דוקא דפסל הוא השני כו' כצ"ל:

בא"ד כזבח אחד מה לי בבת אחת מה לי בזא"ז כו' כצ"ל:

בא"ד ואתה אומר כן כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מעילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה